פעמים רבות יום העצמאות אינו נחוג ביומו המקורי. מורנו הרב דרוקמן שליט"א נוהג להדגיש בשם הרצי"ה זצ"ל, שבשנים אלו בא לידי ביטוי קידוש ה' ביום העצמאות באופן מיוחד.
מדינת ישראל מכריזה קבל עם ועולם ששמירת השבת הינה ערך גדול וחשוב. כדי להמנע מחילול שבת, קבעו מוסדותיה הרשמיים שיש להקדים או לאחר את חגיגות יום העצמאות. עובדה זו מוכיחה כי יום זה איננו יום שבתון בלבד, אלא יום בעל ערך דתי ורוחני.
כך ממש חשתי כאשר נתבשרנו על זכייתו של מורנו בפרס ישראל. אמנם פועלו של מורנו ידוע לכל ואינו זקוק לפרס זה או אחר, אך בכל זאת, נראה שישנו ערך מיוחד לזכיה בפרס זה: מדינת ישראל חשה צורך להודות ולהכיר תודה לאחד מזקני תלמידי החכמים שבדורנו. בכך ישנה הכרת תודה לא רק לאיש עצמו, אלא לדרך אותה הנחיל לרבבות תלמידיו. דרך של אחדות וקירוב לבבות, דרך שכולה אהבת ישראל טהורה.
לפני שנים רבות, בעודי תלמיד צעיר בישיבה, נתקלתי במדרש ששבה את ליבי:
שאל זקן אחד את אליהו, ב' דברים יש בלבבי ואני אוהבן אהבה גמורה, תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהן קודם את חברו, תורה או ישראל. א"ל בני, דרכן של בני אדם לומר תורה קדמה לכל שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), אבל אני אומר ישראל קדמו לכל שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו
המדרש הזה מתאר באופן נפלא את פועלו של רבינו.
בנוהג שבעולם, אנו נפגשים בסתירות בין תביעתו הבלתי מתפשרת של הבורא לשמור באופן אדוק את מצוותיו, לבין מצבו ורצונו של עם ישראל. התורה המליצה על עם ישראל "בני בכורי ישראל", אך כיצד יש לנהוג כאשר הבן סוטה מדרך אבותיו?
שאלה זו נשאל אליהו הנביא. כיצד יש לנהוג כאשר מתגלה סתירה בין תורת ישראל לבין עם ישראל. אמנם את שניהם אנו אוהבים אהבה גמורה, אך כיצד ננהג כאשר אבדו הסיכויים לפשר בין העמדות?
דרכם של בני האדם לפתור סתירה זו באופן חד וברור, אין דבר העומד בפני תביעתה של תורה. יקוב הדין את ההר, אפילו במחיר של חלוקה או התפרדות, תורה קדמה לעולם! אין קיום לעם ישראל ללא התורה.
אליהו הנביא, הקנאי הגדול, מלמד אותנו שאין זו דרכה של תורה. האומר "גזורו" איננו מקיים את רצון בוראו. עלינו להיות נאמנים לחלוטין לתורת ישראל, אך באותה מידה לתבוע בלהט את אחדותו של עם ישראל. אדם שליבו מלא אהבה, יצליח לפשר בין הניצים ולהשיב את השלום בין אמא תורה לבין אפרוחיה. מי שליבו רחב מספיק וספוג באהבת ישראל, יצליח להשיב את האחדות הגמורה בין התורה לישראל. זוהי עבודה קשה ושמורה לרועי הדור.
אליהו הנביא מלמדנו שאמנם אין קיום לעם ישראל ללא תורה, אך באותה מידה אין קיום לתורה ללא עם ישראל. כשם שלא ניתן לותר על אות אחת מהתורה, כך לא ניתן לוותר על נשמה אחת מעם ישראל. התורה ניתנה לכלל ישראל, ואחריותנו היא על כלל הציבור הישראלי. לא חזרנו לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות כדי לחיות בקהילות נפרדות.
מה טוב ומה נעים להמליץ דברים אלו בעד מורנו אשר במשך יובל שנים מחנך את רבבות תלמידיו להסתכלות רחבה והרמונית על כלל ישראל.
דווקא בשנים האחרונות כשלא פעם נראה כי לא ניתן עוד ללכת יחדיו, הבקיע קולו של מורנו את חומות ההתנתקות בין חלקי החברה השונים. כאליהו הנביא בזמנו, כן מורנו, בימינו, עומד על אחדות העם ומלמדנו כיצד ניתן לדקדק בתורה ומצוותיה, אך יחד עם זאת לכאוב בכאבם של כלל ישראל ולדאוג בכל מחיר להמשך אחדותו של עם ישראל.
קצרה היריעה מלהכיל את אפס קצהו של דמות מורנו, ועל כן נסיים בברכה שירבה ה' גבולו בתלמידים וימשיך להפיץ את אור התורה השלמה וההרמונית עוד שנים רבות בבריות גופא ונהורא מעליא "עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו"
