קראתם פעם קומיקס של חרדים? החילוני (תמיד יש חילוני, ובדרך כלל הוא גם ימכור נצרות לילדים רכים) לבוש בגופיה ומכנסיים קרועים, סיגריה ביד, קוצים בשיער, תווי פנים שפיציים וכלב אימתני מזיל ריר קשור ברצועה. ככה זה כשלא מכירים את הצד השני, נופלים לסטיגמות שרק חלקן הקטן קשור למציאות.
גם אחינו החילונים נופלים בזה לא פעם. לקח זמן עד שכותבי התסריטים הצליחו לאפיין נכון את תתי־המגזר של מה שמכונה "דוסים", אבל השינוי קרה (פחות או יותר) ולכן נשים בצד את החרדים שזכו לסדרות שלמות ונדבר על מה שבאמת חשוב – דתיים לאומיים.
אז מלביש יקר, מלבישה יקרה קצת פחות (בכל זאת נשארו עוד כמה דברים שצריך לתקן בעולם), הטו אוזן ולמדו כיצד להלביש את דתי המחמד בסדרה שלכם.
בנים: כיפה ישנה
טעות מספר אחת. המלבישה הפחות יקרה שלנו חושבת לעצמה: איך נראה דתי סרוג? נכון מאוד, יש לו על הראש כיפה סרוגה. היא ניגשת לחנות היודאיקה הקרובה לביתה וקונה כיפה מהממת וצבעונית, שבבירור לא הייתה בשום כיס, לא נפלה מהכרית באמצע הלילה, לא התכבסה בתוך המכנסיים וממש אין לה מספיק פז"ם. הלבן שלה לבן, החוטים שלה סרוגים היטב, יש לה את הקיפול הזה שיש לפולצ'ק מתאג"ד. על מי אתם עובדים?
כיפה סרוגה היא כמו עץ, אפשר לתארך אותה לפי מספר העיגולים החומים. תלכלכו אותה, תכבסו אותה, תפרמו קצת, תוסיפו קשקשים ושומן ורק אז אולי תגיעו לתוצאה המושלמת.
בפעם הבאה שתראו דתי על המרקע תעיפו מבט למעלה, איפה שרבי אריה לוין לא רואה, ותבדקו אם המלביש עשה שיעורי בית.
בנות: מטפחת מעוצבת
האמת העצובה היא שלאחרונה אין מספיק בנות דתיות על המסך. בנים אפשר לדחוף בסדרות של חילונים, כי למי אין חבר דתי מהצבא, אבל בנות כמעט ואין. לכן לא נסתמך על טעויות העבר (השיר שלנו אנחנו מדברים עלייך) ופשוט נכתוב כללים לתסריטאי הבא שיכתוב עלינו.
נתחיל מלמעלה: כיסוי הראש. היום כבר כמעט לא תראו מטפחות מבד אחד, וגם כיסויי ראש מלאים הם כבר לא השחקנים היחידים בשוק. דוגמאות, מילויים, פוני, פאות וקוקס בחוץ – רק ככה תגיעו לתוצאה אמינה.
בנים: בלי בלורית
זוכרים את המלבישה שהזכרנו? היא יצאה מהחנות עם הכיפה החדשה, מרוצה מעצמה, והלכה ישר לסט הצילומים. היא ניגשה לשחקן שמגלם את הדוס והניחה על ראשו את הכיפה בחיל וברעדה. טעות מספר שתיים, חביבתנו – אם הכיפה מונחת על הראש סימן שיש כאן שגיאה מהשורש.
כיפה לא מונחת על הראש – הראש מונח מתחת לכיפה. היא חלק ממנו. לכן השיער לא עומד בפני עצמו, הוא צריך להיות מותאם לכיפה ומעוצב סביבה. זה אומר תספורת קצרה, כמו בצבא, בלי תוספות מיותרות, והמהדרין שותלים קרחת קטנה ברדיוס של הכיפה. דתי עם בלורית מעוצבת? לא אמין בכלל.
בנות: מחשוף? לא בבית ספרנו
נו באמת. כבר קניתם חצאית עד הרצפה, כיסיתם את השיער, אפילו השקעתם בחולצת שלושת רבעי. שם אתם נופלים? במחשוף? זה כאילו שכל מה שצריך כדי להפוך בחורה לצנועה וחסודה זה כיסוי ראש וחצאית קומות. איפה הענווה? צניעות הנפש? חולצת בסיס??
אז נכון, חולצות בסיס כבר מזמן לא באופנה ויש היום מבחר מגוון של חולצות סגורות בילד־אין, אבל אם הבחירה היא בין בייסיק יו לחולצת שמירת עיניים – אנחנו עם הבייסיק.
כולם: גב כפוף
הסדרה סרוגים הייתה הראשונה לומר את זה בקול, וכשראינו את זה לראשונה נדהמנו מהדיוק. זה פחות או יותר מה שקורה שם: שחקנית חילונית באה לסעודת שבת בביצה כדי ללמוד על הדת, וכשהיא נכנסת ומנסה להשתלב היא מחפשת את הזווית הנכונה של הגב, שלא יהיה זקוף מדי. ברור לה שזה ככה, והחבר'ה הדתיים בהלם, ככה אנחנו נראים מבחוץ?
כי ככה זה. דתיים נושאים עליהם עול מצוות כל הזמן. זה לא פשוט, זה כבד, וזה ניכר לעין. רוצים לשחק דתי או דתייה? תשפילו קצת את המבט, תכופפו טיפה את הגב. בקטנה, לא ברמת עקמת, אבל ההבדל הקטן הזה מורגש ומשפיע. סרוגים אמרה סרוגים יודעת.
בונוס: כך תימנעו מטעויות מביכות בתסריט
תסריטאים, בא לכם לפלפל את הדיבור של הדוס מחמד שבניתם? תוודאו שאתם משתמשים בביטוי הנכון. זה לא כזה קשה, פשוט תרימו את הראש מהמחשב ותשאלו את הדתי שיושב לידכם. רוב הסיכויים שהוא יעזור לכם עם הביטוי המדויק, סיכוי קטן שהוא חומד לכם לצון ואכלתם אותה. ותודה לקוצ'ה בריכו שהביאנו עד הלום.
