חצי שעה לפני שבת הטלפון צלצל. ״קוראים לי מירי״, היא אמרה בקול צרוד, ״ואני אישה גרושה. אני ממש מתנצלת על השעה הגרועה להתקשר. יש לך שתי דקות בשבילי?״. אחד הדברים שלמדתי מניסיוני הוא שהתייעצות עם רב לעולם לא אורכת שתי דקות, אלא אם מדובר בשאלה מה יעשה מי שהתפלל שמונה עשרה בראש חודש ושכח להגיד יעלה ויבוא.
ובכל זאת, אם מישהי מעזה להתקשר בזמן כזה כנראה יש עניין חשוב על הפרק. ״בואי ננסה״, אמרתי לה, ״במה אפשר לעזור?״
״עידן, הבן הבכור שלי חוגג השבת בר מצווה ועולה לתורה בפעם הראשונה״, היא התחילה לספר ומייד קולה נשבר, ״אני לא אהיה שם…״.
״למה?״, התפלאתי.
״כי הגרוש שלי ואני ביחסים גרועים. יצאה לי הנשמה עד שהוצאתי ממנו גט ואנחנו במצב מלחמה. אני לא מסוגלת לראות את הפרצוף של האיש הזה וגם הוא לא רוצה לפגוש אותי. לקראת בר המצווה עורכי הדין שלנו סיכמו על חלוקה: אני אהיה אחראית על האירוע באולם והוא לא יהיה נוכח, והוא יקבל את שבת העלייה לתורה ואני לא אבוא…״. מירי שיחררה אנחה גדולה ונשמע היה שהיא בוכה. שתי הדקות שלנו כבר הסתיימו ואני ידעתי שגם בשתי שעות או בשתים עשרה לא אוכל למצוא מזור לליבה הכואב. כמה עצוב זה לדעת שהבן שגידלת וטיפחת במסירות במשך שלוש עשרה שנה נמצא ברגע כה מרגש ומרומם בחייו, רגע חד-פעמי שיישאר נצור בלב לנצח, אבל את לא תוכלי להיות לצידו.
״למה אלוקים מביא עליי צער כזה?״, מירי קטעה את חוט מחשבותיי, ״מה עשיתי לו?! הייתי רעה? עשיתי חטא נורא? שדדתי? רצחתי? בסך הכול השתדלתי תמיד ככל יכולתי, הייתי אמא טובה, גידלתי את ילדיי בדרך התורה. למה אלוקים לא מאפשר לי את הדבר הפשוט להיות עם הילד שלי כשהוא עולה לתורה בפעם הראשונה?״
נציגו של אלוקים
לפני שנים כשבחרתי להיות רב חשבתי שזה יצריך ממני להעביר שיעורי תורה ולהשיב על שאלות בהלכה. לא ידעתי שאנשים יראו בי לפעמים ׳דובר של אלוקים׳ ויבקשו ממני להחזיר בשמו תשובות על שאלות שגם לי אין מושג מה לענות עליהן. והסיפור של מירי הוא עוד עדין לעומת הפנייה שקיבל ידיד שלי המכהן כרב בארה״ב. הוא הציץ במקרה לתיבת המייל שלו שעתיים לפני ליל הסדר וגילה שם מכתב קורע לב. פנתה אליו אישה גרושה שילדיה היו במשמורת משותפת שלה עם בעלה לשעבר. הם סיכמו ביניהם כבר בתחילת השנה שבליל הסדר שלושת הילדים יהיו עם אימם. האישה הכינה את הבית במשך שבועיים לאירוח החגיגי, בישלה את כל הדברים הטעימים שהם אוהבים, ערכה יפה את שולחן החג וציפתה בקוצר רוח לבואם. שעתיים לפני החג התקשר אליה הגרוש ואמר: ״בסוף הם לא באים״. ״מה לא באים?!״, היא זעקה, ״אבל סיכמנו…״. האיש כחכח בגרונו. ״היו כמה בלת״מים, חשבתי שאספיק להביא אותם אלייך אבל זה לא מסתדר…״ וטרק את הטלפון. קשה לתאר איזו רשעות צריך בשביל לעשות לאישה דבר כזה, באותה מידה שקשה לדמיין את הצער של אימא שמחכה כבר שבועות לעשות את הסדר יחד עם ילדיה וברגע האחרון מתברר לה שהיא תישאר בלילה הזה לבד.
לא קינאתי ברב שצריך לענות לאישה על שאלה כזו ולהתמודד עם הטענה הנוקבת: ״הרב, אנחנו הרי אנשים מאמינים. איך אתה מסביר את מה שקורה לי? למה אלוקים גורם לי בלילה הכי חשוב ומאיר בשנה כזה חושך וייסורים?! איפה הצדק בעולם?!״.
ד״ש משמים
חנן בן ארי, בשירו המפורסם ׳ויקיפדיה׳ אומר על עצמו: ״תמחקו את כל מה שידעתם עליי עד היום. לא אני לא המתנחל, לא נציג של אלוקים״. ובכן, לזמר דתי חובש כיפה קל יותר להגיד משפט כזה. לרב בישראל קשה יותר. למדת שנים בישיבה, עמדת במבחנים מאתגרים והוסמכת לרבנות. בעיני אנשים זה אומר משהו. חז״ל בעצמם אף אמרו ״יהי מורא רבך כמורא שמים״ (אבות ד,יב), ו״את ה׳ אלוקיך תירא״ – לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב,ב). תרצה או לא, אנשים רואים בך מייצג של ריבונו של עולם, ומבקשים ממך תשובות ותגובות בשמו. לא יעזור להם שתגיד: ״מי אני ומה אני?! הלוואי שידעתי להסביר ולהבין את מה שקורה בחיים הפרטיים שלי, אז להיכנס לנבכי חייהם של אחרים? קטונתי!״.
מצד שני, יש לדבר הזה גם צד חיובי. העובדה שאנשים רואים בך מייצג של הקב״ה מאפשרת לך להביא חיזוק ושמחה לאנשים ולגמול חסד יותר מאשר אדם אחר. כל ביקור חולה המאושפז בבית חולים או השתתפות בבר מצווה, כל ניחום אבלים ואפילו סתם אמירת ׳שבת שלום׳ מחויכת לאנשים – גורמת להם תחושה טובה ולהתחברות לא רק אליך, כאדם פרטי, אלא אל מה שאתה מייצג.
הופתעתי לראות את זה אפילו אצל דתל״שים. יש לי עד היום קשר קרוב ונעים עם כמה כאלו, חבר׳ה שלמראית עין עזבו לגמרי את דרך התורה. חלקם מחללים שבת בפרהסיא ואוכלים שרצים לתיאבון, ועדיין באים להתייעץ לפעמים על הדייט האחרון שהיה להם או על היחסים המורכבים עם ההורים. הלב שלי מרגיש שזה לא רק מה שהם מוצאים בי כתובת כאדם מקשיב שפה ושם יש לו עצה טובה, יש כאן משהו עמוק יותר. גם אחרי שכביכול הם הפנו עורף והתרחקו, יש חוט עדין בלב שלהם שקושר אותם אל ריבון העולמים. הם עדיין רוצים בקשר איתו ובחיבור אליו, והדרך שלהם לעשות זאת נעשית דרך דמותו של הרב ש׳מייצג׳ אותו.
האם זו פרשנות שגויה ומוגזמת? האם אני מדמיין? או שאולי הם מדברים איתך אבל מתכוונים אל משהו גדול ממך בהרבה. ■
