01
בפרשת ״כי תשא״ שנקרא בשבת הקרובה ישנו ציווי לספור (״לפקוד״) את בני ישראל. המילים בהן משתמשת התורה הן ״כי תשא את ראש בני ישראל״; המפקד נועד, מעבר לצורך פונקציונלי, גם לרומם (״לנשא״) את הייחודיות והמעלה של כל אחד מהנספרים.
02
אנשים נוטים להתבלבל בין הפועל ״לנשא״ במשמעותו התנכי״ית לבין הפועל ״להתנשא״ במשמעותו התרבותית כיום. ציון מעלותיו של אחד אינו ביטול תרומתם של האחר, אלא הכרה בערך עצמי כחלק מהמכלול. זו הסיבה שהמפקד בתורה נעשה באמצעות ״מחצית השקל״ שמזכיר לכל אחד ואחד שלבדו הוא חצי ולא שלם.
03
הציבור הדתי-מסורתי-לאומי-חרדל״י צריך ״לנשא״ את ראשו ולהסתובב בימים אלו בראש זקוף. בהיסטוריה של העם היהודי עוד ילמדו לדורות על הקבוצה המופלאה, מגש הכסף של מדינת ישראל במאה ה21 – לומדי התורה ומשרתי הצבא, שומרי מסורת ומחדשי מודרנה; חלוצים ומתיישבים שתורמים בכל המערכות – הרוחניות והמעשיות.
04
חשוב לדייק: אדישות כלפי שקמות ברסלריות והרמת גבה מול האנטישמיות של עיתון ״הארץ״ – אינם נקראים ״להתנשא״. ברור שגם לציבור שלנו יש חסרונות אבל המרכזי שבהם הוא הנטייה להלקאה עצמית יתר על המידה וחשש מ״מה יגידו עלינו״. אנחנו נעשה את שלנו, נשמח לא נתנצל בפני אף אחד ולא נתנשא על אף אחד; להרים את הראש ולא את האף.
05
בפרשת כי תשא מופיע גם חטא העגל. מה עובר בראשם של אותם מבני ישראל שחטאו בחטא העגל? כיצד דקה לאחר קבלת התורה ישנם כאלה שמוצאים עצמם רוקדים סביב פסל מזהב? מעמד הר סיני העמיד סטנדרט לא פשוט – להמתין למשה רבנו במשך 40 יום ו40 לילה בזמן שהוא מקבל תורה שמיימית. במילים אחרות, להישאר עם דריכות מתמדת למשך עידן שלם. למי יש כוח לזה?
06
לכן מתלוננים בני ישראל לאהרון – ״האיש משה לא ידענו מה היה לו״ – גורלו של משה לא ידוע והדריכות האינסופית היא מעל כוחותינו. הם מדמיינים שימצאו את סיפוקם במישוש של ״עגל מסכה״: בעל חיים תמים הנע במעגלים, אובייקט נגיש ונוצץ מזהב, שיוצר מסכה בין האדם לבין פנימיותו. זהו הרצון ל׳אזור נוחות׳ אגואיסטי שבו אין צורך להיפתח לשום דבר מעבר לחיבוק המגושם של הכאן והעכשיו.
07
תקופת המלחמה הנוכחית נמשכת יותר מ40 יום ו40 לילה; תקופה מאתגרת שדורשת דריכות ואכפתיות לאורך זמן. הקושי הוא גדול וישנם כאלה שמוצאים עצמם רוקדים סביב ׳עגל הזהב׳: מתייאשים ומחפשים פתרונות קסם להסכמים הזויים עם החמאס.
08
למרות שעם ישראל מוגדר בפרשה ״עם קשה עורף״, הוא ניצל בזכות 13 מידות הרחמים שמתחנן משה לפני הקב״ה: ״ה׳ ה׳, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת״ וכו׳. א-לוהים אינו מוותר על הדין והאמת, אולם הוא ״ארך אפיים״ – מאריך אפו בסבלנות עד שהלקח יילמד ויופנם אט אט. גם כיום יש לאדם את הבחירה האם להיות בין הרוקדים סביב עגל הזהב או להיות מבני לוי; האם להתמוטט ולברוח להזיות, קונספירציות, שנאה ופחדים; או לעמוד באומץ, להתנהל באופן מושכל ושקול ולראות כיצד ׳יש אלוהים בארץ׳ שיוביל גם את עולמנו אל הטוב והתקווה. ■
