01
שבועיים שמזכירים לנו כל שנה מחדש את הדברים שאולי היו אמורים להיות ברורים מאליהם: העולם אולי אוהב אותנו כשאנחנו בתאי גזים ולא מסוגלים להגן על חיינו, נרמסים ונטבחים במיליונים, אבל יפנה לנו את הגב כשאנחנו מרימים ראש ומגינים על חיינו, גם אם אנחנו חלשים ונלחמים מול צבאות חזקים מסביב לנו, דוד מול גוליית בגרסה המודרנית- מלחמת העצמאות. היינו אז בנחיתות מספרית ובלי הרבה נשק, אבל נלחמנו על החיים ועל הארץ הזאת והקב"ה היה לצידנו עד כדי כך שאת רוב הנשק קנינו מצ'כוסלובקיה בתמיכת ברית המועצות דווקא.
ועדיין ברור לכולנו (אני מקווה) שעדיף לנו להיות פחות אהובים בעולם, ואפילו עם הסברה לא מאוד מוצלחת- אבל מצליחים להגן על החיים ועל הארץ מאשר אהובים ונרמסים ולא מסוגלים להגן על עצמנו. אין לנו ברירה, גם במלחמה הזאת חייבים לנצח, גם אם כרגע נראה שהחמאס אוהב את ביידן וההתנהלות שלו במלחמה, שנובעת משיקולים פוליטיים צרים וראייה גאו-אסטטרגית מערבית לקויה. מכל מקום, אף נשיא ספציפי לא אמור וגם לא יכול למנוע מאיתנו את הניצחון במלחמה, גם אם עבורו היא עוד כלי בלוח השחמט הפוליטי, כאשר עבורנו היא מלחמת קיום. ונצח ישראל לא ישקר.
02
השבוע הייתה עלייה מיוחדת להר הבית- עלייה של משפחות שכולות שבאו לשאוב כוח מהמקום הקדוש ביותר בעולם. עליה מחזקת ומיוחדת.היו שם רבים שבאו לשיח ליבם לפני אלוקי ישראל, ויצאו עם מעט נחמה. את העליה ארגנה משפחת אריאל, שבתם הלל נרצחה במיטתה, ומארגנים עליות קבועות לזכרה.
וזה מזכיר לי שגם ירושלים והר הבית שבתוכה שוחררה במלחמת ששת הימים והיו מי שלא נתנו לנו נשק לעזור במלחמה- שאז רבים הרגישו שהיא מלחמה של להיות או לחדול, וגם בלי הנשק הזה ניצחנו בפלא גדול ובניסים ושחררנו חלקים גדולים מהארץ בשישה ימים. נראה שהעיקר הוא לסמוך על אלוקי ישראל שהציל, מציל ויציל אותנו, לזכור שאנחנו היינו, אנחנו נמצאים ואנחנו נמשיך להיות גם לפני וגם אחרי נשיאי מעצמות כי אנחנו ילדיו של אלוקי ישראל ואנחנו עם הנצח. בעיקר צריך לסמוך על האלוקים שהוציא אותנו ממצרים ועל עצמינו ולנצח.
03
איתמר נולד ב-ו' באייר, תאריך נפלא, ובכל שנה שדוחים בה את יום העצמאות ביום, בגלל שבת, יום ההולדת שלו נחגג יחד עם יום עצמאות המדינה היהודית- סמלי ומשמח. שיהיה לכל עם ישראל רק במזל טוב. ■
