01
פרשת בחוקותי שנקרא השבת מלמדת אותנו לחלוק כבוד לדבר החשוב ביותר: חוק! לא ניכנס לשאלה איזה חוק מחייב את האדם – חוקי התורה או חוקי חברה דמוקרטית – אלא על עצם החיים על פי חוק. חוק הוא צו מחייב ואובייקטיבי (מלשון "חקוק בסלע") שמאלץ את האדם להישמע לצו שמעבר לתחושתו הסובייקטיבית.
02
הרב קוק מתבטא ש"הנפש האלילית (החומרנית) מתנגדת לעצם החוקיות". אדם חומרני מכיר רק במה שניתן למשש כאן ועכשיו. הפסיכולוגיה שלו מתנגדת לשום חוק שמאלץ אותו להתכופף בפני מה שהוא איננו מסכים או חש אותו במיידי, ולכן הוא אגואיסט וחסר דחיית סיפוקים. המושג "אנרכיזם" פירושו מיוונית "היעדר ארכון" (נושא משרה בכירה ביוון העתיקה) – התנגדות עקרונית לסמכות והתמקדות רק בעצמי, ובמשמעות עמוקה יותר: חוסר אמונה בסמכות העליונה מכל – אלוקים.
03
למרות שקיימים אנרכיסטים גם בימין וגם בעולם הדתי, האנרכיזם החילוני אומץ בעיקר בידי המהפכנים הסוציאליסטים (שלאחר שתפסו את השלטון השליטו כמובן היררכיה דיקטטורית), ומשם הוא בעיקר נחלת השמאל לדורותיו, כל פעם בתירוץ אחר: ביבי, מגפת קורונה, ביבי, רפורמה משפטית, ביבי, סרבנות, חטופים, ביבי וכו'. הכלל של כנופיות קפלן ובריוני אחים לנשק הוא פשוט: מכבדים את חוקי החברה רק אם אנחנו שולטים עליה, ואם לא – יאללה בלאגן ושהמדינה תיהרס.
04
ניתן להתנחם שההיסטוריה מוכיחה שהאנשים המועטים הללו, עושים הרבה יותר רעש מנזק ממשי. חוסר קבלת הסמכות מביא אותם להתפרק בתוך עצמם – אישית, משפחתית ופוליטית (יצא לי לראות צילומי מסך של תכתובות פנימיות שלהם והם שונאים אחד את השני יותר מאשר את הממשלה). בינתיים לא לפחד ולעמוד מולם בקשיחות על מנת לצמצם את הנזק שכבר גרמו בשביעי לאוקטובר. "אם בחוקותי תלכו ועשיתם אותם" – עם ישראל ינצח גם את פורעי החוק.
05
לאחר שרקטת קסאם מתפוצצת בשדרות, המשטרה אוספת את הזווילים (שאריות המתכת) של הרקטות ומאחסנת אותם; ומתברר שעל חלקם רשומה כתובת בערבית. המחבלים, לפני שהם משגרים את הרקטות, כותבים עליהם "ד"ש" לתושבי ישראל. כשעברנו להתגורר בשדרות לפני כעשר שנים ביקשתי לראות את הזווילים וראיתי שרשומה עליהם המילה (אִלְקֻדְס) – ירושלים.לכל ילד עזתי ברור על מה המלחמה. המלחמה היא לא על טריטוריה ולא על משאבים כלכליים; המלחמה היא על ירושלים!
06
"ירושלים" היא משחק מילים סביב השורש "שלם"; ההכרה שישנה שלמות, או במילים אחרות – יש טוב בעולם שלנו! המלחמה על ירושלים היא למעשה המלחמה בין אלה שמאמינים שהטוב ינצח ולכן עסוקים בבנייה וביצירה לבין אלה שרוצים להרוס וחולמים על ג'יהאד. קו המאבק על ירושלים אינו חוצה רק יהודים ולא יהודים: הנביא זכריה (יד, יד) מתאר למשל שבאחרית הימים "גם יהודה תילחם בירושלים" היינו שיהיו גם יהודים שינסו לפגום בשלמות; שיפיצו חולשה ופסימיות; ולעומת זאת "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו… להשתחוות למלך ה' צבאות" (שם, טז). קו המאבק על ירושלים חוצה כל אדם בתוך עצמו – האם הוא בוחר בטוב או ברע. הירושלמים בוחרים בטוב.
יום ירושלים שמח! ■
