ספר במדבר עוסק רבות בעבודת הלויים והכוהנים במשכן. עבודת הלויים והכוהנים בנויה על היררכיה ברורה: בראש המערכת עומד הכהן הגדול, מתחתיו כוהנים בכירים, ואז שאר

צער אי הפריון הוא גדול מנשוא. התורה חוזרת כמה פעמים על מות נדב ואביהוא מבלי להשאיר אחריהם בנים. לצאת מן העולם מבלי להשאיר זרע נחשב

בשבת שעברה התקיים טקס המלכת המלך באנגליה, מעמד מלא הוד והדר. הבעיה היא שזה התקיים בשבת בכנסייה.מול בית הספר היסודי שבו למדתי בניו יורק עמדה

בפרשת אמור מובאת רשימה ארוכה של מומים שפוסלים את הכהן מלעבוד בבית המקדש. 142 סוגים של מומים מנה הרמב״ם שפוסלים את הכהן מלשמש בכהונה. חלק

בסוף פרשת קדושים מצוֵוה הקב״ה את עם ישראל להיות עם קדוש, ולא לשקץ את נפשו במאכלות אסורים. ׳שיקוץ הנפש׳ הוא כמובן ביטוי רוחני, כל יהודי

אני מסודרת לשנות הפנסיה. אפתח לי מרפאה בכניסה למקדש, ושם אסייע לנשים להיכנס בטהרה. בשביל מה עברתי את המסע הארוך ומייגע כל כך של התמחות

יש תקופות שבהן הכול נראה תקוע. אנחנו חיים בעולם הישגי, תחרותי ומהיר, ולא תמיד אנחנו עומדים בקצב. לפעמים אנחנו עוצרים בצד הדרך. רק לאחרונה סיימנו

מעשה בעגיל: לאחד מתלמידי החכמים הגדולים של ימינו הייתה בת, שהגיעה לגיל בת מצוה וביקשה מהוריה שיעשו לה חורים באוזניים כדי שתוכל לענוד עגילים. בעיני

בעבר הרחוק נתחו בני אדם בעיקר בעקבות פציעות, וחוכמת הניתוח נחשבה משנית במסגרת מדע הרפואה. אחת הסיבות הייתה הצורך בניתוחים קצרים ומהירים ביותר, עקב ייסורי

בפרשת פקודי מתקיימת ׳חזרה כללית׳ על כל מעשה בניית המשכן, כאשר כמעט כל פסקה מסתיימת במילים ״כאשר ציווה ה׳ את משה״. חמי, ד״ר משה קטן