מובא במאמרי הראי״ה במאמר על כבוד הרבנות: ״דלדול כבוד הרבנות גרם הרבה לדלדולה של האומה בחומר וברוח… עכשיו מחויבים אנו לאחד עוד הפעם כבשנים קדמוניות את כל הסגולות שברבנות, לאחדן… ולדרוש גם מאת הציבור העברי לעזור לנו בשיפור הרבנות ובאיחודה ושכלולה״. מובא במסכת ראש השנה (כ״ה): ״יפתח בדורו כשמואל בדורו… ואומר: ׳ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם׳ (דברים יז, ט) וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר: אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה״ (קהלת ז, י).
מובא בפרקי אבות: ״משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה…״. (א.א). אנו רואים שקיימת מסורת בפסיקה בכל הדורות שצריך להמשיך את מה שנהגו, ושיש חובה להישמע לרבנים שנבחרו באותו הדור. חובתנו לכבד את הרבנות הראשית ואת פסקי הרבנים שנבחרו לעמוד בראשה ולחזקם. אני רואה בצער שרבנים וארגונים, חלקם בוגרי ישיבת מרכז הרב, כותבים מאמרים בקביעות ופועלים בניגוד לדעת הרבנות הראשית ולמסורת הפסיקה. כאשר היו שואלים את הרב הראשי וראש ישיבת מרכז הרב, הרה״ג אברהם שפירא זצ״ל, שאלה בהלכה, לפני שענה הוא שאל מה נוהגים כי לא רצה לשנות מהמנהג.
זה אמור בדברים הבאים:
1. פוסקים ונותנים השגחה בניגוד לנוהלי הכשרות של הרבנות הראשית בנושאי כשרות כגון: בשימוש בירקות עלים שלא גודלו בגידול מיוחד למניעת חרקים וכן בהפחתת שעות השגחה.
2. עידוד פגישות עם נוצרים ועם רפורמים. מסופר על הרה״ג יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי הראשון, שנפגש עם האפיפיור רק בשביל להציל ילדים שנלקחו עלי ידי הנזירים בשואה, ומייד אחרי הפגישה הוא טבל במקווה כדי להיטהר ממנה.
3. נכתבו מספר מאמרים שבוע אחרי שבוע בניגוד לדעת הרבנות בנושא הגרות, ובהם תוקפים את הרבנות. אין ללמוד ממקרים פרטיים שאולי הקלו בנושא קבלת מצוות, לעומת הדעה הקבועה עד היום של הרבנות הראשית ושל רבני ישיבת מרכז הרב שצריך קבלת מצוות בתהליך הגיור. בנוסף אי אפשר לקבל גרים בניגוד לדעת הרבנות, שעל ידי כך נחלק את עם ישראל. אנו לא ממציאים את הגלגל בפסיקה בנושאים הנ״ל, בהלכות נשים ובהנהגות בכותל המערבי. יש לנו לתמוך ברבנות הראשית ובמסורת הפסיקה.
