שנה חדשה בפתח ואני ניצב מול המראה ומסתכל לעצמי בעיניים.
האם אני מרוצה ממה שאני רואה?
האם זה האדם שדמיינתי שאהיה?
האם זו האישיות שתמיד שאפתי אליה?
לרגע, אני עוצם עיניים ומפליג בדמיוני לראש השנה תשפ"ו. בדיוק עכשיו אבל בעוד שנים עשר חודש.
איזה מין אדם יביט בי אז מהמראה?
במה הוא יהיה שונה, מפותח יותר, קרוב יותר לחזון שאני נושא בליבי?
אני פוקח עיניים ותובנה חדשה מתבהרת בתוכי.
לא מהפכות גדולות ישנו אותי, הן מעולם לא עבדו עבורי. דווקא הצעדים הקטנים, היומיומיים, אלה שנראים לעתים חסרי חשיבות, הם אלו שיחוללו את השינוי.
השנה אתמקד בדברים הפשוטים, הקרובים, אלו שבהישג ידי. כי בהם טמון הכוח האמיתי לשינוי, להתחדשות ולצמיחה.
מה בדיוק אני מתכוון לעשות?
הנה כמה דוגמאות:
‰˘‰ אתן לעיניי לפגוש פחות אותיות על המסך ויותר על הנייר. יוטיוב ו-ynet ייאלצו לוותר על קצת זמן איכות איתי לטובת ערימת הספרים הגבוהה שהצטברה ליד המיטה שלי.
‰˘‰ אסתפק בשלוש מהדורות חדשות ביום ולא בשלושים. מתברר שמלאכת 'מצא את ההבדלים' בין מהדורה לחברתה הולכת ונעשית קשה יותר.
‰˘‰ אפסיק לשחק ברולטה רוסית על הכביש. אני אומנם סקרן להפליא מה כתוב בהודעה החדשה שקיבלתי אבל אתאפק עד החניה. מה לעשות, החיים יקרים מכדי להמר עליהם.
‰˘‰ אחליף את השלט התלוי מעל שולחני "אל תדחה למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים" במשפט אחר, עתיק אך מלא רעננות: "זריזין מקדימים למצוות". ולא רק למצוות.
‰˘‰ אחפש טוב יותר כדי למצוא בתוך עשרים וארבע השעות שקיבלתי בכל יממה, את מחצית השעה הנצרכת לטובת הדף היומי. הכמות הקטנה הזו מוסיפה איכות מיוחדת ליום כולו.
‰˘‰ אומר לאשתי שאני אוהב אותה ואתן לילדים שלי חיבוק חזק לפחות פעם ביום. אפסיק לבנות על כך שהם יודעים מעצמם שהם הדבר הכי יקר לי בעולם.
‰˘‰ לא אענה לטלפונים כשאני באמצע ארוחת ערב משפחתית, לימוד בחברותא או שיח זוגי. אם זאת את, אראלה, עשי טובה, תתקשרי שוב עוד חצי שעה. בסדר?
‰˘‰ לא אפספס את האנשים ה'שקופים'. את נהג האוטובוס והמאבטח, הטבח והקופאית. אזכור שכל אחד מהם הוא אישיות חיה עם רצונות ורגשות. גם הם זכאים להתייחסות והתחשבות ולפחות ל'בוקר טוב' לבבי.
‰˘‰ אני מבטיח לעצמי שתי משימות פשוטות: להגיד איזו מחמאה למישהו כל יום, ופעם בחודש לעשות משהו טוב משמעותי בלי שאף אחד ידע שזה אני. ככה, בקטנה, אולי אצליח לעשות את העולם קצת יותר נעים.
‰˘‰ אקדיש זמן ללמוד משהו חדש לגמרי. אולי שפה חדשה, נגינה בכלי מוזיקלי, או מיומנות שתמיד רציתי לרכוש. אפילו 15 דקות ביום יכולות להוביל להתקדמות משמעותית. זה לא רק ירחיב את האופקים שלי, אלא גם יזכיר לי שתמיד אפשר להתחדש ולצמוח, בכל גיל.
‰˘‰ לא אגיע להדלקת נרות כל שבת עם הלשון בחוץ. אם כששבת נכנסת בארבע מצליחים להספיק בסופו של דבר את הכול, כנראה שגם כשהיא נכנסת בשבע יש אפשרות לעשות את זה, ולאו דווקא בשניה האחרונה…
‰˘‰ אוריד את המינון של הפיצות, הקולות ושאר מעדנים שעושים את דרכם לתוכי, ואתן מקום לסוגים אחרים של מזון קצת יותר טבעי. אם אצליח לצאת פעם בשבוע לריצת ערב זה בכלל יהיה נהדר.
‰˘‰ אסמן לי מראש רווק ורווקה שאני מכיר, ועד ראש-השנה הבא אעשה כל שביכולתי לדאוג שהם שיהיו נשואים. ארים טלפונים לבירור, אציע הצעות, וכמובן אתפלל עליהם מכל הלב.
‰˘‰ אתחיל במנהג חדש. במקום להגיע בקביעות לתפילה כמה דקות אחרי שהיא מתחילה ולצאת כמה דקות לפני הסיום, פשוט אהפוך את המצבים.
‰˘‰ ארשה לעצמי לקחת קצת פסקי זמן מהסלולארי הצמוד, וארים לפעמים את העיניים לתכלת השמים הבהירה ולמה שמעליהם.
‰˘‰ אדע לאהוב את עצמי אבל לא לוותר לעצמי. אשמח במה שיש לי אבל לא אסתפק בו ואחתור תמיד קדימה.
‰˘‰ אזכור תמיד שאתה, אלוקים, מאמין בי וסומך עלי ושאני כאן בשביל השליחות המיוחדת שנתת רק לי.
‰˘‰ הזו יכולה להיות נקודת מפנה.
לא בגלל החלטות מרחיקות לכת, אלא בזכות צעדים קטנים שנעשה כל יום.
אני כבר התחלתי את המסע שלי. ומה אתכם?
מה הצעד הקטן שלכם? ■
