ביום שישי האחרון מצאתי את עצמי יושב באולפן טלוויזיה. שהיתי שם כפאנליסט במשך שלוש שעות רצופות, והקשבתי לשורת מרואיינים נכבדים. אלופים במילואים, חוקרי אסטרטגיה ומומחים לביטחון לאומי הסבירו בפנים חמורות סבר שאיראן איבדה את העשתונות. הם השתמשו במילים גבוהות וקבעו שהאייתוללות פועלים בשיטת תמות נפשי עם פלישתים ומנסים לגרור את המזרח התיכון כולו לגיהנום.
שתקתי וצפיתי במערכת הניתוח הישראלית קורסת בשידור חי. הפרשנים מעדיפים פסיכולוגיה זולה, המעניקה להם פטור מהצורך להתמודד עם מתמטיקה אכזרית. איראן אינה משתגעת כלל. היא מפעילה אסטרטגיה כלכלית וצבאית עקבית וסדורה מאז תחילת מבצע "שאגת הארי". כוונתה המרכזית היא לעצב את המרחב, להפוך את משוואת הזמן לטובתה, ולאלץ את המערב למצמץ ראשון.
תוכנית הפעולה האיראנית נשענת על ארבעה שלבים קטלניים. השלב הראשון מופנה נגד איחוד האמירויות במטרה לייצר לחץ כלכלי מיידי וחריף על דובאי. השלב השני מתמקד בעיוורון המערכת האמריקנית. משמרות המהפכה תוקפים שיטתית תשתיות צבאיות במפרץ, עם דגש על מערכות מכ"ם וסנסורים של סוללות הגנה אווירית. אלו רכיבים יקרים שקשה מאוד להחליף בטווח הזמן המיידי. השלב השלישי מופנה אלינו ולכוחות האמריקניים, ונועד לרוקן את מאגרי טילי היירוט באמצעות שיגור המוני של חימושים זולים.
השלב הרביעי, המהווה את הלב הפועם של האסטרטגיה האיראנית, הוא משק האנרגיה. איראן פוגעת כעת בתשתיות נפט ומאיימת ישירות על מכליות במצרי הורמוז. כוונתה כאן אינה צבאית נטו. היא ממוקדת בהזנקת מחירי הנפט בעולם. בימים האחרונים חזינו כיצד חבית נפט מסוג ברנט חוצה את רף ה-110 דולר ומחירי הבנזין בארצות הברית קופצים בחדות. זו אינה תופעת לוואי מקרית, זהו מרכז הכובד של המלחמה.
חשוב לשים לב למנגנון הכלכלי-פוליטי הזה. איראן מבינה היטב שמחירי נפט גבוהים מתרגמים מיד לאינפלציה חריפה. אינפלציה כזו גוררת קריסה של הבורסות בניו יורק, בטוקיו ובלונדון. ברגע שזה קורה, הבוחר האמריקני הממוצע דורש פתרון מיידי בתחנת הדלק. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שרגיש מאוד למדדי הכלכלה ולתלונות הבייס הפוליטי שלו, ימצא את עצמו תחת מכבש לחצים פנימי אדיר לעצור את המלחמה. במקביל, מדינות אירופה ובעלות הברית באסיה יביטו אל תהום כלכלית וידרשו סיום מהיר של המערכה.
התרחיש לסוף חודש מרץ מדאיג. איחוד האמירויות תגיע למשבר אספקת מזון ונזק כלכלי עצום. מאגרי המיירטים של הברית המערבית-ישראלית יתרוקנו, והמכ"מים יישארו משותקים. ברגע שבו המערכת הפוליטית בארצות הברית תילחץ אל הקיר בגלל יוקר המחיה והבורסות הצונחות, איראן תדרוש הפסקת אש. היא תישאר לעמוד על רגליה ותשמר את שלטון האייתוללות. מקבלי ההחלטות חייבים להתעורר, לחדול מניתוח אופיו של חמינאי, ולהתחיל לפרק את המלכודת הכלכלית שהוא מניח לפתחנו.
ובעיקר – להפסיק לזלזל באויב רק בגלל שאינו אירופאי ואינו חלק מהמערב ואינו פועל וחושב כמותם, ולהפסיק להניח שאויב כזה פועל מרגשות פרימיטיביים ולא ע"פ תכנית אסטרטגית ברורה. ■
לתגובות: Tamir@mashma.net
