השריפה שהציתו הערבים בחוות גלעד, גילתה כוחות גדולים של אחדות בעם ישראל. קיבוצים חילוניים שלחו את עזרתם לטובת חוות גלעד. התקדמנו. אנחנו היום הרבה יותר מאוחדים.
שבוע לאחר מכן נרצחו שם יהודים.
גם בעניין הזה, התקדמנו. רבים היום כבר מבינים שאנחנו במלחמה מול העם הערבי, ושכדי שהעם הערבי לא יקום ויוסיף לרצוח ולשרוף – העם הערבי צריך ללמוד שלטווח הארוך זה לא משתלם לו.
עם ישראל כבר הרבה יותר מאוחד
הקולניים
ואולם, לצערנו צריך להודות שעוד יש כאלה שלא למדו את הלקח. בעיקר אנשים קולניים שאוהבים לעשות רעש וחושבים שהפצת שנאה תועיל להם בבחירות. הם לא מיצגים אפילו את השמאל. הם מייצגים את עושי הרעש.
הדם היהודי עוד לא התקרר וההרוגים טרם נקברו, וכבר להקת אוכלי המוות ומוצצי הדם הקולנית מצד שמאל, הסתערה ואמרה שהדבר הכי חשוב עכשיו הוא למנוע מעשי נקם של יהודים.
זה מה שיש לכם לומר?
מי של ישראל
ובכן, לא נכון, המעשה הכי חשוב שצה״ל צריך לעסוק בו עכשיו הוא לעזור ליהודים הנוקמים.
הנקמה הזאת היא התפקיד של צה״ל.
אנחנו במלחמה. ואי אפשר להכריע מלחמה בפינצטה. ההתהדרות באמירה ״חיסלנו את המחבל״ היא חוסר הבנה של כל האירוע. מי שאומר ״חיסלנו את המחבל״ פשוט לא מזהה נכון את האויב, ולכן הוא לא ינצח. אי אפשר לנצח במלחמה אם הגישה היא שאחמד רצח את מוישה. מה שקרה הוא שהעם הערבי תקף את העם היהודי. ולכל הפחות: הכפר תקף את החוה.
התמקדות במחבל הבודד היא חוסר הבנה של כל העניין. זאת הקונספציה הישנה: לגדוע את היד הספציפית שלחצה על ההדק, ולהתעלם מכך שהיד הזאת היא חלק מגוף גדול, שלקח בחשבון מראש שמשתלם לו לוותר על יד אחת.
הדרך היחידה למנוע את האירוע הבא, היא אם העם שמולנו יבין שבטווח הארוך זה לא משתלם לו, כי אנחנו נפגע לא ביד שלחצה על ההדק, אלא בכפר כולו, אלה ששלחו את המחבל והם היום צוחקים עלינו מהגגות, ונפגע פגיעה בלתי הפיכה באינטרסים של העם הערבי, כלומר: בתקוה שלו שאי פעם הארץ תהיה בידיו.
העם שמולנו, מוכן להקריב קרבנות בטווח המאוד קצרצר, כלומר דור או שנים או שלשה, כדי להרויח רווח לטווח הארוך.
מולנו עומדים לא יחידים, אלא עם. וגם אנחנו – לא יחידים אלא עם.
יסוד תפישות העולם
לכאורה הייתי אומר שזה בדיוק ההבדל המרכזי בין תפישת העולה הפרוגרסיבית לבין כל יתר תפישות העולם האנושיות במשך כל ההיסטוריה וגם היום. הפרוגרסיבים מתעקשים להתעלם מקיומו של קולקטיב, ולטעון שאין בעולם אלא פרטים בודדים. לכן הם מתעקשים שאין כאן מלחמת עם נגד עם. ולכן הם מתיימרים להתייחס בשווה ל״אלימות משני הצדדים״. (ולכן המפלגה שלהם תדאג ליצוג שוה לכל אוכלוסיה, כי המפלגה לא נועדה לקדם אידאולוגיה או להביא את העולם למקום אחר. המפלגה נועדה לדאוג לאינטרס של כל פרט. המפלגה גם לא מכירה בקיומן של משפחות שבהן לכל פרט יש תפקיד בתמונה השלמה, או במסגרות אחרות. האוכלוסיה מתמיינת אצלם לפי סוגי אנשים שצריכים יצוג. יש אצלם רק פרטים ולא כללים).
הבעיה היא שלפחות לגבי מה שקורה היום ביו״ש – ההסבר הזה ממש לא נכון. הקולניים מבינים מצוין שהעולם מורכב מקולקטיבים. עובדה היא שבאותה נשימה שבה הם שוללים פגיעה בכל הכפר ודורשים לפגוע רק במחבל הבודד, באותה נשימה עצמה הם דורשים את פינוי כל החוה, וגם את יתר החוות. כאן פתאום ענישה קולקטיבית זה מצויין. הם ממש לא מתייחסים בשוה לשני הצדדים. הם במובהק בחרו צד. הם מבינים מצוין שהמלחמה היא של עם מול עם, והם בחרו צד.
הם פשוט בחרו את הצד הלא נכון.
הם לא של ישראל.
לכן, לא חכמה שהם לא רואים את הטרור של הצד הערבי, כל צד רואה רק מה לא בסדר בצד השני, וכך גם הם.
המלחמה היא על אותה שאלה שעליה ניטשת המלחמה בארץ הזאת מאז ראשית הציונות: של מי הארץ הזאת.
וצה״ל הוא צבא ההגנה לישראל. אי אפשר לדרוש מצה״ל להיות ניטרלי ביו״ש ו״ללחום בקיצונים משני הצדדים״. צה״ל הוא צבא ההגנה לישראל ולכן הוא לא יכול להתייחס בצורה שווה לצד היהודי ולצד הערבי. צבא ההגנה לישראל הוא של ישראל, ולכן הוא צריך לבחור בצד של היהודים. לכן הוא חייב להגן על החוות ולנקום בעם הערבי. זה תפקידו.
אפשר לומר שגם במלחמה לא הכל מותר, ואולי צריך לרסן כמה אנשים. אבל אי אפשר להתייחס לשני הצדדים בשווה. הבשורה החשובה היא שרוב עם ישראל מבין את זה מצויין. הקולניים הם קוריוז קטן.
