01
עידן אלכסנדר שוחרר מהשבי וכולנו שמחנו שמחה גדולה. אמו נאמה אחרי שחרורו, ובתגובה צביקה מור, אביו של איתן מור שעדיין חטוף בעזה, כתב לה בטוויטר שכאב לו שהיא הודתה לכולם חוץ מלממשלה והעומד בראשה וזאת כפיות טובה. צביקה גם איחל לה כל טוב בעזיבה לארצות הברית, וביקש ממנה להשאיר את ההחלטות על סדר העדיפויות הלאומי למי שממשיך את הבניין הציוני בארץ.
אשה אחת, אושיית רשתות חברתיות, שחיה פוליטיקה, זעמה עליו בתגובה שלסתם אדם אסור לומר דבר למשפחת חטופים. אחרי שהיא עודכנה שגם צביקה הוא אבא של חטוף – ייאמר לזכותה שהיא התנצלה ואמרה שהיא לא ידעה שהוא ממשפחת החטופים, והיא לא מסכימה איתו אבל לא מתווכחת.
איך, איך מישהי שחיה פוליטיקה מכירה רק משפחות חטופים ספציפיות מאוד עם דעות פוליטיות ברורות מאוד?
מסתבר שיש קבוצה של פוליטיקאים, עיתונאים ואושיות רשת מהשמאל שמאפשרים כמעט רק לאנשים מ"הצד הנכון" לדבר, שומעים רק אותם, מתעלמים מכל מי שחושב אחרת ובאמת מאמינים לאט לאט שהם הרוב במדינה הזאת. פתאום האמירה של לפיד ש"אנחנו הרוב" נראית פחות נלעגת ויותר מדאיגה. בטח כל בחירות מחדש הם חוטפים הלם כשהימין מקבל שוב את רוב הקולות.
במבחני הבגרות שהיו הקיץ התבקשו התלמידים לעסוק במאמרים יפים על הבעיתיות ברשתות החברתיות, שבין היתר יוצרות "תיבת תהודה" – אדם חבר של מי שדומה לו, רואה בעיקר דעות דומות וכך בטוח שכולם חושבים כמוהו. בבגרות הבאה אפשר בהחלט לכתוב דברים דומים על התקשורת הממוסדת, שכבר שנים על גבי שנים היא תיבת תהודה של מספר אנשים שמורכב כולו מאחוזים בודדים בעם. זה מוכח כל בחירות מחדש, אבל התקשורת עדיין מאמינה שהיא מביאה את קול העם כשהיא משמיעה רק מה שטוב בעיניה וכל השאר מוסתר או מתעוות. אותה קבוצה תקשורתית מצהירה שהיא ליברלית ופתוחה, אבל למעשה היא צרת אופקים, בזה לכל דעה שונה ממנה ומתעלמת מקולות שונים של רבים שחושבים אחרת, בשם הליברליות, כמובן.
02
סיוע הומניטרי לרצועת עזה פוגע בחיילים שלנו, פוגע בחטופים שלנו ומאפשר לחמאס לקום על הרגליים ולהתאושש. גם האמירות לפיהן אמנת ג'נבה מחייבת זאת – אינן נכונות. איתמר הביא חוות דעת משפטית המוכיחה שלפי האמנה אין חיוב לתת סיוע כאשר הוא מגיע לאויב שפוגע בך באמצעותו. גם העולם ושאר התירוצים הם רק תירוצים. כל פעם אני נדהמת מחדש כשמחפשים תירוצים מתחת לשטיח כדי לאפשר כניסה של אוכל ודלק לחמאס ששוב יאריכו את המלחמה וייפגעו בנו. לכו תבינו.
03
יום ירושלים בפתח. העיר שמאחדת את כל ישראל, זאת שמאפשרת את הקרבה, את המפגש שלוש פעמים בשנה. זאת עיר שזכתה להיגאל ביום אחד מדהים ומרגש, ודווקא בשבוע הזה נתקלתי בקושי מול אנשים מהעם המתוק הזה, נתקלתי באנשים מהשמאל הקיצוני ומנטורי קרתא שהתגלו כבריונים וחסרי רסן. אני בטוחה שזה לא ככה. אני לא מוכנה להאמין שהמפגשים הצרים והקצרים האלה מלמדים על הכלל, ולכן,אם למישהו מכם יש סיפור על מעשה טוב לב מצד שמאל או מצד נטורי קרתא, אנא שלחו לי למייל: tuvkh0000@gmail.com.
ואני יודעת שיש פה שפע של חרדים שעושים חסד בלי סוף, שמתנדבים בזק"א, איחוד הצלה, יד שרה, שמלאים באור ובטוב, ובצבא יש הרבה מהצד השמאלי שמקריבים את חייהם בשבילנו, ועדיין אשמח לסיפורים נקודתיים, סיפורים עם פרצוף מאחורה, סיפורים משמחים וטובים – נקודות של אור.
בשבוע הבא אפרסם בלי נדר סיפור נחמד שתשלחו, לשמחת כולנו לכבוד יומה של ירושלים. ■
