אנחנו נמצאים בפתחה של שבת, שבת שאחרי הבחירות.
כששורות אלו נכתבות, אין לי מושג מה היו התוצאות בקלפי. אינני יודע איזה גוש ניצח, או מי ישב בקואליציה. אבל זה לא באמת משנה.
אני מאמין בקדוש ברוך הוא, ואני מאמין בעם ישראל. בעזרת השם, עם כל הפלגנות, הסערה והמתח שמערכת בחירות מייצרת – ובמיוחד זו האחרונה - עם ישראל נשאר מתוק. עם ישראל נשאר מקסים. את העומק הזה רואים דווקא מתוך הלב, מתוך המקומות שבהם התחילה המלחמה הנוראה ההיא של שמחת תורה.
אני רוצה לספר לכם שני סיפורים מעוטף עזה. שני סיפורים על חיבור, אמונה ועין טובה.
***
בחול המועד סוכות נסענו לבקר חברה טובה מאחד מקיבוצי העוטף. חלק ממשפחתה הקרובה ביותר נרצח בטבח הנורא.
ישבנו אצלה בבית החדש – בית שנבנה קרוב מאוד לבית הישן, הבית הספוג כאב, הבית השרוף כולו שבו איבדה את יקיריה. והנה, תוך כדי שיחה, ירדו עיניי אל פינת החדר וראיתי שם בית מזוזה מקרמיקה.
שאלתי אותה לפשר בית המזוזה, והיא סיפרה בהתרגשות: "הכנתי אותו בסדנת קרמיקה. אני כל כך רוצה לקבוע מזוזה בבית החדש…"
כשאמרתי לה בטבעיות: "מה הבעיה? אני אביא לך מזוזה כשרה", היא הסתכלה עליי בעיניים בורקות ושאלה ברטט: "מה, אתה באמת יכול להביא לי מזוזה? באמת נעשה טקס?"
"בוודאי", עניתי.
ביום ראשון האחרון, יומיים לפני הבחירות, נסענו שוב לניר עוז. הצטרפו אלינו גם אורחים שהגיעו מחו"ל, ויחד קבענו את המזוזה בטקס מרגש ועוצמתי.
כשעמדתי שם, הבנתי משהו עמוק: לעיתים נדמה לנו שאנשים מנותקים, רחוקים או שונים מאיתנו. אבל האמת היא שעם ישראל מחובר – מחובר לזהות שלו, מחובר למסורת שלו, מחובר אל הלב. לא בכדי מראים הסקרים שבעקבות המלחמה בין 70% ל-80% מהציבור מעידים שאמונתם התחזקה, ואחד מכל חמישה ישראלים שלא שנהג להדליק נרות שבת – מתחיל להדליק. למרות המחלוקות, למרות מעטה הפוליטיקה – אנחנו קרובים מתמיד.
***
את הסיפור השני שמעתי שסיפר בחור מתוק משדרות, וכך הוא סיפר :
"חסכתי שקל לשקל כדי לקנות רכב חשמלי. מכיוון שאני חשמלאי במקצועי, אמרתי לעצמי: 'למה לשלם לאחרים? בערב ארד ללובי של הבניין, אקדח קו חשמל מהמונה הפרטי שלי, אתקין עמדת טעינה, ומחר אלך למגרש המכוניות לקנות את הרכב.'
בשעה חמש בערב ירדתי למטה עם קונגו. רק התחלתי לקדוח בקיר הבניין, ופתאום – חושך בעיניים.
סביבי נעמדו פקחים של העירייה, שיטור עירוני וניידת משטרה. צעקות באוויר: 'מה אתה עושה?! אתה גונב חשמל! זו התחברות פיראטית!'
ניסיתי להסביר ברוגע: 'אני חשמלאי! זה המונה הפרטי שלי! אני לא גונב מאיש!' – אבל לא היה עם מי לדבר. מנהל הפיקוח הביט בי ואמר: 'אתה מעוכב לחקירה.'
לקחו אותי לתחנת המשטרה בשדרות. שמו אותי במעצר ועיכבו אותי עד שתים-עשרה בלילה!
בחצות הגיע המפקח הראשי, עלה על התיק, הבין מיד את הטעות הקשה ואמר: 'חבר'ה, מה אתם רוצים ממנו? האיש חשמלאי, העבודה חוקית לחלוטין. שחררו אותו מיד!'"
הבחור המשיך לספר:
"יצאתי מהתחנה באמצע הלילה. כל אדם רגיל שהיה יושב שבע שעות במעצר שווא על לא עוול בכפו, היה יוצא בטירוף. מאיים בתביעות, צועק: 'אני אהרוס אתכם! אתבע אתכם על מיליונים!'
אבל בדיוק בתקופה הזו התחלתי ללמוד אמונה.
הרמתי טלפון למנהל הפיקוח. הוא ענה לי, בטוח שאני עומד לקלל אותו ולהשתולל.
אמרתי לו: 'תשמע… מקודם, כשהייתם סביבי, קצת צעקתי ודיברתי לא יפה. אני רוצה לבקש ממך סליחה.'
מנהל הפיקוח נדהם: 'מה?! אתה מבקש סליחה? אנחנו אלה שטעינו! שפכנו את דמך, שמנו אותך במעצר סתם!'
אמרתי לו: 'זה לא משנה. אני לומד אמונה. נזכרתי ששום דבר לא קורה סתם, ושהכול מאת ה'. אם נעצרתי – זה מה שנגזר מלמעלה, ואני לא רוצה לשמור טינה לאף אדם.'
הוא נשאר בלשון פעורה. הלכתי לישון רגוע, בידיעה שאין עוד מלבדו.
למחרת בבוקר הלכתי למגרש המכוניות לקנות את הרכב. פתאום הטלפון מצלצל: 'שלום, מדברים מביטוח לאומי… בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר ערכנו בדיקות לגבי נפגעי חרדה בשדרות. הבנות שלך שוחחו עם הצוות המקצועי, והבנו שהן סובלות מחרדות קשות. הוחלט להעניק למשפחה שלכם מענק רכב מיוחד על סך 130,000 שקלים! הכסף ייכנס לחשבון תוך שלושה ימים.'
נשארתי בהלם. ביררתי מסביב – אף אחד מהשכנים, אף אחד מהחברים לא קיבל מענק כזה. תוך יומיים הכסף כבר היה בחשבון, והלכתי לקנות רכב חדש לחלוטין, מהניילונים. מתנה גלויה מהשמיים."
***
אם אותו אדם היה יוצא מתחנת המשטרה מתוסכל, מלא כעס, נקמה ושנאה – הוא היה נשאר תקוע בתוך המרמור והכאב שלו.
אבל ברגע שהוא עצם עיניים, נשם עמוק ואמר: "הכול לטובה, הכול מהשמיים, ואני לא כועס על אף אדם" – הקדוש ברוך הוא כביכול אמר לו: "אתה סמכת עליי? מחלת על כבודך ולא נטרת טינה? תראה איך אני דואג לך."
זה הסוד של העם שלנו. כשאנחנו משחררים את הכעס, מוותרים על הפלגנות ומבינים שכולנו אחים ויש מנהיג לבירה – אנחנו פותחים את הדלת לנסים הגדולים ביותר.
כל אהבה, חמלה ואמונה שאנחנו זורעים בעולם – תמיד, אבל תמיד, חוזרות אלינו.
שבת שלום לכל עם ישראל. ■
Ori88533@gmail.com
