01
ללמד בני יהודה קשת
בשבוע שעבר נכנסנו לשבת חמה מיוחד. לא התרגשנו במיוחד, אנחנו כבר מתורגלים, ויודעים להתמודד עם חמסין ירושלמי. בשבת כזו רבים בוחרים לעשות את הדרך לכותל מוקדם יותר בבוקר, לפני שתצא חמה מנרתיקה.
מנייני וותיקין, שמתחילים לפני קרן אור ראשונה, נהנו בשבת השרבית מביקוש גדול יותר. גם המניין הקבוע שלנו, שמתחיל בשעה 07.00 בבוקר, משך אליו מתפללים רבים.
בין האורחים הרבים נהניתי לפגוש את תלמידי המכינה התורנית הקדם צבאית ׳קשת יהודה׳, מרמת הגולן, שהתארחה בשבת בירושלים. הכיתה של הרב שילה מרום בחרה להתפלל במניין שלנו. כמו רבים אחרים גם הם קראו בטור שלי המלצות על המניין הנפלא הזה. הם סיפרו לי שהייתה להם קפיצת הדרך, הם צעדו רק כ-40 דקות מבית בני עקיבא בגבעת מרדכי, שם הם מתארחים, עד לרחבת הכותל. כנראה, בשבת של ל״ג בעומר, רבי עקיבא מלווה בברכתו המיוחדת את שוחרי הכותל ובוני בית שלישי.
לדאבון לב, 11 לוחמים, הי״ד, בוגרי המכינה ׳קשת יהודה׳, מסרו נפשם בקרבות גבורה במלחמת חרבות ברזל. תלמידי המכינה, שיחי׳, מנציחים אותם בלימוד תורה, בתפילות בכותל, ובמעשים טובים שהם עושים במסגרת המיזם של קרן אביה – ׳למלא את החלל׳.
בקרוב יתגייסו בחורי המכינה, כמו רוב חבריהם במכינות התורניות, ליחידות מובחרות בצה״ל. הם יעשו הכל כדי ליישם בשירות הצבאי את ערכי התורה, הגבורה ומורשת הקרב, אותם ספגו בשנתיים שלמדו במכינת ׳קשת יהודה׳.
לאחר כמה שעות, בשעת תפילת מנחה גדולה של שבת, פגשתי עוד כיתה ממכינת ׳קשת יהודה׳, כיתתו של הרב נתנאל רוזן. הבחורים התארחו אצל משפחתו של רבם, המתגוררת בבניין הסמוך לבית מגורינו.
בחורים רציניים. תענוג לראות כיצד הם מתפללים בדבקות. ניכר עליהם שהם רוחשים כבוד גדול לרבם ונוהגים כבוד זה בזה. למדתי מדבריהם שהמכינה מחנכת לערבות הדדית וללקיחת אחריות מתוך תורה ודיבוק חברים. בשיחתי איתם התברר מעל לכל ספק, כי כולם כאחד חדורי מוטיבציה לקדש שם שמים בלימוד התורה ובשירות משמעותי ביחידות מובחרות.
02
הנאחס הקדוש
לפני כשבוע מצאתי בתיבת הדואר שלי עלון מעוצב בקפידה, מודפס על נייר כרומו, ועליו מתנוסס סמלה של עיריית ירושלים.
אספתי את העלון יחד עם שאר דברי הדואר. מה רבה הייתה הפתעתי, כשגיליתי שהעלון ׳מטעם עיריית ירושלים׳ מלא בחומר מיסיונרי בוטה. המיסיונרים השתמשו בלוגו של העירייה כדי ליצור מצג שווא, כאילו מוגש בו תוכן מטעם עיריית ירושלים. הזדעזעתי מאד, ולכן פניתי מיד לגב׳ מינה פנטון, והיא קישרה אותי עם ר׳ בנימין וולקן, ראש ארגון ׳אור לאחים׳, שהם הגרסה הצעירה והדינמית של הארגון הוותיק ׳יד לאחים׳, שעדיין פועל נצורות גם הוא במלחמה במיסיון הנוצרי. וולקן קיבל ממני את העלון ופעל מיד כדי לעורר את עיריית ירושלים להגן על שמה הטוב ולעצור את מצג-השווא המיסיונרי. היועץ המשפטי של העירייה הוציא בזריזות מכתב חריף לראשי המיסיון ואיים עליהם בתביעה משפטית אם לא יפסיקו את הזיופים.
התרמית המסוכנת פורסמה בכל העיתונים (ובכללם, כמובן, גם בגילוי דעת), והדבר נטע בי תחושה טובה, שבזכות הפעולה המהירה נמנעה הפצה נוספת של העוקץ.
אבל בכך לא תם העניין.
ראשית, לא הבנתי מדוע העירייה איננה תובעת את המתחזים. הלא נעשתה פה עבירה כפולה, גם הופעל בתחומה מסע מיסיונרי שאסור על פי חוק, והמסיון עוד הוסיף חטא על פשע כשהפיק את החומר במסווה המתחזה לפנייה רשמית מטעם העירייה לאזרח הירושלמי.
וזה עוד לא הכל, בארגון ׳אור לאחים׳ ידעו לספר לי שהוותיקן משקיע מדי שנה מיליוני יורו בפעולות מיסיונריות בישראל. האפיפיור, כראש הוותיקן, שמשמש כמנהיגם של הנוצרים הקתולים בעולם, הגביר לאחרונה את פעולות המיסיון בישראל, בניסיון לנצל את הפרצות החברתיות שיצר הקרע הפוליטי ובעקבות המבוכה שיצרה ההתקפה של חמאס על ישראל. לא סוד הוא, שהאפיפיור הקודם, שמת לאחרונה, הביע בפומבי תמיכה במחבלי החמאס.
כבר בשמיני באוקטובר, כשדם התינוקות הטבוחים בבארי ובנחל עוז היה חם עדיין, תמך האפיפיור במחבלים הרוצחים וגינה את חיילי צה״ל. כל זה, עוד לפני שיצאנו למלחמת ההגנה הצודקת, שהוכתבה לנו על ידי מחבלים המבקשים לבצע טבח ביהודים.
לאחר מכן, הנאחס הקדוש הביע שוב ושוב תמיכה נחרצת ולא מסוייגת בארגון הטרור הרצחני חמאס, ואף תקף את ישראל על כך ׳שהיא הורגת תינוקות בעזה׳.
פעולותיו ודבריו אלו של האפיפיור שיקפו שוב את המוסר הכפול והצבוע של הכנסייה. גישתו האנטישמית הזכירה לנו שוב כיצד התעלמה הכנסייה במכוון מההשמדה השיטתית של מיליוני היהודים בשואה הנוראה שהתחוללה על ידי הצורר הנאצי. מלבד היחלצות של כמה נזירות, ביוזמה פרטית, להחביא ילדים יהודים ולהציגם כנוצרים, לא עשתה הכנסייה שום מאמץ לגנות את הרוצחים הנאצים ואף לא נקטה בשום אמצעי של לחץ לעצירת הטבח הנורא ביהודים. על זה אמר שלמה המלך, בספר משלי ׳חסד לאומים חטאת׳ והוא ידע היטב על מה הוא מדבר.
03
המנין המחודש של משפחת וינוגרד
מיד לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, חזרו בני משפחת וינוגרד לישיבת ׳תורת חיים׳ ברובע המכונה (בטעות) ׳הרובע המוסלמי׳, בעיר העתיקה. שם הם פגשו את השכן הערבי ששמר על בניין הישיבה. הערבי החזיר להם את מפתחות הבניין. כשנכנסו לבניין נדהמו בני המשפחה לגלות שרוב הרכוש היהודי שננטש בחופזה מפני הקלגסים הירדנים נותר שלם. לשמחתם הרבה, רוב פריטי הריהוט ושלל ספרי הקודש ניצלו בנס.
בחודשים הבאים ניסו הוינוגרדים לבקש מנציגי ממשלת ישראל לשקם את בניין הישיבה ההיסטורי.
כעבור כשנה, לאחר שהבינו בני המשפחה שהעניינים לא יתקדמו מאליהם, פנה ישעיהו וינוגרד אל גיסו – מרדכי קופ, הבעלים
של קפה טעמון, מי שנולד בעיר העתיקה והקים מיד לאחר שחרור העיר העתיקה
מניין קבוע בכותל, והציע לו לקיים מניין גם בישיבת ׳תורת חיים׳ של הרב קוק ברובע ׳המוסלמי׳.
חלפו מספר שבועות. באחת השבתות, בדרך מהתפילה בכותל, עלה ר׳ מרדכי קופ יחד עם מספר חברים לבית הכנסת בישיבת ׳תורת חיים׳. הם קיבלו החלטה במקום ומיד החלו בהכשרת המקום לתפילה.
במשך עשרות השנים שחלפו מאז נאלצו לזנוח את הישיבה (בשנות ה-30) שימש הבניין להשכרה למגורים. עתה, כדי להפכו שוב למקום תפילה ולימוד היה צורך בשיפוץ יסודי ובשחזור מדוקדק של המבנה המקורי.
הריהוט העתיק שב למקומו, ספרי הקודש חזרו למדפים, ספרי תורה חדשים הוכנסו להיכל, סידורים, חומשים ומחזורים נתרמו על ידי בני המשפחה וחבריהם. בראש השנה תשכ״ט התקיימה התפילה הראשונה במניין ׳איגוד לוחמי ירושלים׳.
המתפללים היו אנשי ירושלים שלחמו לשחרור ירושלים במלחמת העצמאות.
בשנים הראשונות התקיים המניין רק בשבת בבוקר, ובימי שני בערב התקיים שיעור קבוע בבית המדרש המשופץ. בתחילה מסר את השיעור במסירות רבה של העיר העתיקה הרב אביגדור נבנצל שליט״א. לימים החליף אותו אל״מ הרב אברהם משה אבידן זצ״ל (שהיה אז סגן הרב הראשי לצה״ל).
מאז, מדי שנה ביום ירושלים, ערכו ב׳תורת החיים׳ אירוע מרגש ברוב עם, לציון שחרור העיר.
באירועים נכחו, בין השאר – אריק שרון (בשנותיו הטובות), יצחק רבין, הנשיא יצחק נבון, הרב הראשי לישראל – הרב שלמה גורן, רב אלוף מוטה גור ועוד רבים.
בשנת תשל״ח, מתי דן הכהן, מגואלי ירושלים, ביקש למצוא בית כנסת הולם לקיים בו בחוה״מ כנס שיעסוק בדיני כהונה. נודע לו שבבית הקפה טעמון יוכל למצא מפתח לבית המדרש העתיק בישיבת ׳תורת חיים׳.
הכנס שהתקיים שם בחוה״מ הפך להיות ראשון מתוך סידרה של כנסים המתקיימים כסדרם פעמיים בכל שנה.
לאחר רצף של מספר כינוסי חוה״מ, הציע לו מרדכי קופ להקים במקום ישיבה פעילה. כך, בשנת תשל״ט, שופצה והוקמה לתפארת ״ישיבת עטרת כהנים״ (שלימים נקראה ״עטרת ירושלים״) בראשות הרב שלמה אבינר.
בכל שבת וחג, בשעה 08:10 בבוקר מגיעים לבניין עטרת ירושלים חברי ׳איגוד לוחמי ירושלים׳, מכל קצוות העיר, כדי לקיים את המניין הקבוע שייסדו.
המניין שנוהל למעלה מ- 40 שנה ע״י ר׳ מרדכי קופ ועד היום ע״י בנו רענן קופ, סוחף אליו צעירים ומבוגרים ואיתם בני הדור השלישי והרביעי למשחררי הבירה.
גם תושבי העיר העתיקה אוהבים להתפלל במניין המרגש, יחד עם ראש העיר, משה ליאון.
לפני כשבוע, בגיל 98, הלך לעולמו ר׳ דוד מקובסקי, שהיה ממקימי המניין.
המניין מתברך בקהילה חמה, בתפילה מהירה ובקידוש מושקע בסיומו. במהלך הקידוש נישאים דברי תורה מפי הרב נפתלי שמרון, שהוא גם הקורא בתורה וגם רב הקהילה הנפלאה. הקידוש מסתיים כשהקהל קם על רגליו יוצר מעגל גדול ופורץ, כאיש אחד, בשירת ״שבחי ירושלים״.
זו פסגת השבת ושיאו של כל השבוע.
שבת שלום בהצדעה לירושלים המאוחדת לנצח. לשחרור חבל עזה וליישובו מחדש. בתפילה נישאה לניצחון ישראל, לשמירת חיילנו, לרפואת הלוחמים ולשחרור החטופים בכוח הלחץ הצבאי. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
