מה ל״אגרות משה״
ולמשחקי הבייסבול?
סיפר לי חיים כץ מניו יורק: ׳בצעירותי למדתי בישיבת ״תפארת ירושלים״ של ר׳ משה פיינשטיין. היא נוסדה באזור של מהגרים, עם רמה כלכלית מאד נמוכה. למרות שהם לא היו יהודים ולא היה להם כל ענין בבית המדרש, כמובן, היו מהם שנהגו להיכנס לישיבה בימות החורף הקרים ולשבת בפאתי בית המדרש, רק כדי להנות מהחימום. אני זוכר את ר׳ משה יוצא מבית המדרש, וכשהוא עובר דרכם הוא ניגש אליהם ושואל אם חסר להם משהו, איך הם מרגישים, אם ירצו משהו לאכול וכדו׳. אנשים בדרך כלל התרחקו מהם כי הם היו מוזנחים מאד והדיפו תדיר ריח רע.
לפעמים הייתי מסיע את ר׳ משה במכוניתי בדרכו לשיעור וכדומה. למרות היותו שקוע בתורה תמיד, הוא היה מאד לבבי ומתעניין. הוא היה שואל אותי על משפחתי, על הרגשתי, על כל מה שמעסיק אותי. אני זוכר אפילו פעם שהיתה עונת משחקי בייסבול חשובה, כולם דיברו על כך, והוא שאל אותי מה מתרחש בענייני הבייסבול, כי זה מה שעניין אותנו. הערצתי את הענווה שלו. הרי הוא היה ללא ספק גדול הדור, ונהג בפשטות מלאה בכל אורחות חייו, ובידידות עם כל אדם. לא היתה בישיבה אפשרות להרגיש איזשהו שדר של חשיבות ממנו, ״דיסטנס״ או יראה בשל היותו ראש הישיבה׳.
רשימת מראי מקומות מהפוסק העיוור
והוסיף חיים הכהן כץ לספר: ׳היה אצלנו בישיבה בחור שהיה לומד עם הרב יוסף אליהו הנקין בזקנותו. במשך שלוש שנים הוא למד איתו עד שהתחתן ונעשה טרוד מדי. הוא הציע לי ללמוד במקומו עם הרב הנקין. לא ידעתי אז להעריך את גודל הזכות ללמוד עם אחד מגדולי הפוסקים, שנחשב לגדול בתורה עוד בצעירותו בדור הקודם. כשבאתי אליו בפעם הראשונה הוא שאל אותי מה ארצה ללמוד. זה היה לפני חנוכה והצעתי שנלמד משנה ברורה בהלכות חנוכה, וכך היה. הוא היה עיוור ולמעלה מגיל 90. אני הייתי קורא את השולחן ערוך והמשנה ברורה, והוא היה מעיר, מרחיב, מציין מראי מקומות שונים. לפעמים הייתי רושם לעצמי את המקורות שציין, ואחר כך פותח ובודק, וזה תמיד היה מדויק. הוא שלט בכל המקורות, וכל השולחן ערוך, למשל, היה מונח בזכרונו לפי סימניו וסעיפיו. לפעמים הוא גם היה חולק על המשנה ברורה. לא הבנתי אז מהי המשמעות של לימוד עם פוסק בקנה מידה שיכול לחלוק על המשנה ברורה. היתה לי מחברת שבה הייתי רושם את המקומות שבהם הוא חלק על המשנה ברורה, ואת טענותיו וראיותיו. את המחברת שמרתי שנים רבות בבית הורי, אבל לימים היא הלכה לאיבוד וחבל׳. [אגב, נכדו הרב יהודה הרצל הנקין, בעל שו״ת ״בני בנים״, כותב שהיתה לסבו נטייה כללית לפסוק כ״ערוך השולחן״ נגד המשנה ברורה. מ.ד.].
ה׳ שומע אותך. רוצה סימן?
סיפר לי מו״ר בעל ״נתיבי ישורון״: ׳אבי היה עובד בטחנת קמח כשני ק״מ צפונית לטבריה. הוא היה חוזר הביתה מדי יום בטרמפ. יום אחד הוא עמד בצד הדרך ולא הגיע שום טרמפ. בשלב מסוים הוא החל ללכת ברגל, אבל החום היה בלתי נסבל. הוא עצר ואמר לקב״ה: ״בבקשה תשלח לי הסעה הביתה״, ומיד הגיע מישהו שקרא לו ״אדון לוריא, בא תעלה, אקח אותך הביתה״. ואז אבי אמר לעצמו: איך זה שביקשתי מהקב״ה פעמים רבות דברים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים, ולא נעניתי, וכשביקשתי דבר כה קטן נעניתי מיד? מה הקב״ה רוצה להגיד לי? אין זאת אלא שרצה הקב״ה רק לתת לי סימן שהוא שומע כל תפילה, גם אם הוא מחליט שלא להיענות לה.׳
נשמת הסבא קוראת לה לשוב הביתה
סיפרה לי הרבנית מ., אשת רב קהילה בדרום אמריקה: ׳גדלתי במכסיקו, בבית מסורתי שבו נסענו לבית הכנסת בשבתות, למשל. בנערותי הייתי אתאיסטית לגמרי. במסלול חיי לא היה שום סיכוי הגיוני שאגיע לארץ ישראל, לשמירת תורה ומצוות, ודאי לא לנישואין עם תלמיד חכם ולשמש כרבנית ומדריכה תורנית, אלא שנסתרות דרכי ה׳. סבא שלי, יחזקאל רפאל ז״ל, מבולגריה, היה ניצול שואה, עלה לארץ מיד לאחריה והתגורר בה כמה שנים. הוא השתתף במלחמת השחרור ובהקמת המדינה. הוא לא היה שומר מצוות אבל היה מאד מחובר ליהדות, לקהילה ולנתינה. אני הייתי קשורה אליו במיוחד. כמה סמלי הדבר שכאשר הוא נפטר, במהלך השבעה, הגיע הרב ארתורו קנר ממכסיקו, והציע לי טיול מאורגן לארץ ישראל ללא תשלום. אבל מה לי ולארץ הזו? שאלתי אותו אם יש להם גם יעדים אחרים, מדינות אחרות להציע… בכל אופן בסוף החלטתי לנסוע. מיד כשהגעתי לירושלים הרגשתי שהגעתי למקום שלי בעולם. הלילה הראשון בה עבר כולו בבכי. סיפור החיפוש שלי ארוך, והוא כלל בין היתר לימודי פילוסופיה, טיולים בעולם, והכל חוץ מ…היהדות שלי. קיבלתי עוד רמז מההשגחה העליונה במסלול חיי כאשר שמתי לב לכך שתאריך העלייה הרשמי שלי לארץ היה י״ז תשרי, אותו תאריך של פטירת הסבא שלי. ובדומה לזה, המשיכו הארות כאלה בדמות אירועים משמעותיים בחיי שחלו שוב סביב י״ז תשרי, כגון יום האירוסין שלי עם בעלי, ויום לידת בתנו הבכורה. סימנים ורמזים מחזקים׳. ■
meirdorfman@gmail.com
