אמת בכל מחיר?

דבורה, היא אישה נמרצת וסבתא לנכדים. יש לה תחביב שהוא גם כישרון: שידוכים. עד היום זכתה להביא אל מתחת לחופה 14 זוגות. לא מזמן פנתה אלי ובפיה שאלה מאתגרת:
״הרב, יש לי בחורה מקסימה שלפני חודש חגגה 30. הניסיון שלי מלמד שאם אעגל מעט למטה את הגיל ואגיד שהיא בת 29 יהיו לי לא מעט הצעות טובות עבורה. אך אם אגיד שהגברת בת 30 – איבדתי חצי מהן. אפשר להאשים עד מחר את הגברים: אתם בררנים, מתנשאים ומתעקשים ללא הצדקה שהבחורה תהיה צעירה מכם בכמה שנים. תכל׳ס, זו המציאות: אם אני משנה טיפה את הגיל שלה, הסיכוי שלי למצוא עבורה חתן ולהקים בית בישראל גדול פי כמה. מותר לי?״.
להפסיד עבודה?
ביקשתי ממנה להרהר בדבר ותוך כדי שאני חושב הגיעה אלי בוואטסאפ שאלה נוספת:
״שמי איתן ואני עובד כנהג מלגזה בחברת משלוחים. קרתה לנו תקלה. אחד הנהגים התנגש בטעות בערמת חבילות שהגיעו מחו״ל וייתכן שחלק מהמוצרים נשברו. מנהל המשמרת הורה להעביר הלאה את המשלוח כרגיל. התוצאה תהיה שהאנשים יקבלו את המוצר שהזמינו אך כשיפתחו את האריזה חלקם יגלו שהוא פגום. הם יפנו בתלונה ישירות ליצרן בחו״ל כדי שישלח להם מוצר חלופי, מבלי לדעת שהאשמה רובצת על כתפי חברת המשלוחים חסרת האחריות. אני בחור ישר שמשתדל לומר תמיד את האמת, אך ברור לי שאם אסרב לשתף פעולה עם התרמית יפטרו אותי ואאבד את מקום עבודתי. מה לעשות?״.
קיוויתי שהדילמות הסתיימו אבל כשיצאתי מתפילת מנחה פנה אלי יחזקאל ובפיו סיפור משלו:
״אשתי מאחרת כרונית. מאז שהתחתנו, אפילו פעם אחת היא לא הגיעה בזמן לאירוע. עד שהיא מסיימת להתלבש, להתאפר, להסתדר, לבחור נעליים, כובע, חגורה, תיק, עגילים, שרשרת, צמיד – הכול כמעט נגמר״. הוא נאנח עמוקות והוסיף ״הבעיה היא שלפעמים אנחנו מוזמנים יחד לחתונה ועד שהיא מסיימת להתארגן, אנו מפסידים את החופה ולפעמים גם את המנה הראשונה. האם מותר לי, כבוד הרב, לשקר לה בזמנים? למשל לומר לה שהחופה ב־19:30, כשבהזמנה כתוב 20:30? בסופו של דבר השקר הזה הוא גם לטובתה. היא מתוסכלת מזה שאנחנו מאחרים אבל לא מצליחה להשתנות...״.
יתרונות השקר
אין ספק ששקר הוא דבר שימושי מאוד. מי שיתעקש לומר את האמת בכל מצב, ימצא את עצמו לפעמים תקוע ויספוג ביקורת והאשמות. אך אם ירשה לעצמו שקר קטן פה ושם, יוכל בקלות להתחמק ולחסוך לעצמו הרבה כאב ראש. בשלוש השאלות הקודמות זה אף יותר מזה – יש כאן ערך חשוב שעומד בצד השני: הקמת בית בישראל, פרנסה בכבוד, שלום בית.
מצד שני, אנו יודעים שהתורה מאמינה מאוד באמת וסולדת מן השקר. חז״ל אומרים ש״חותמו של הקב״ה – אמת״ (שבת נה, ב) והכתוב מזהיר ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״ (שמות כג, ז). שימו לב לניסוח החריג: לא רק שאסור לשקר, אלא שצריך להתרחק מן השקר. למה? הרי לא ראינו חיוב כזה אפילו באיסורים חמורים כמו גניבה או רצח. ייתכן שהסיבה לכך היא שקל מאוד לשַׁקר וקל מאוד גם להתמכר לשֶׁקר. לשקר יש גם נטייה להיות מדבק, ושקר ראשון הוא בדרך כלל רק מבוא לשקר הבא אחריו. בילדותי ראיתי סרט אמריקאי המספר על עורך דין ממולח שהפך את השקר לכלי העבודה המרכזי שלו. הוא השתמש בו בכל הזדמנות וקצר הצלחות. יום אחד החמיץ את מסיבת יום ההולדת של בנו בן החמש וכדרכו תירץ את הדבר בעזרת שקר. הילד המאוכזב סירב להאמין לו והביע משאלה שלמשך יום אחד אביו לא יהיה מסוגל לשקר. באורח קסם המשאלה התגשמה ועורך הדין המצליח קם למחרת בבוקר כשהוא אומר את האמת ורק את האמת. לחרדתו גילה שחייו קורסים לנגד עיניו. השקר הפך למרכיב כה בסיסי בהתנהלותו, עד שהתקשה לזוז צעד אחד בלעדיו.
איזון הערכים
אחד האתגרים הגדולים בחיים של אדם מאמין הוא מציאת האיזון הנכון בין ערכים מתנגשים. החכם באדם כבר קבע ״אל תהי צדיק הרבה״ (קוהלת ז, ט). ואומר על כך הרב קוק שגם את המידה הטובה ביותר צריך לקחת במידה נכונה. מי שידבק רק במידה אחת ויזניח את האחרות, יחטא בזה לאמת. כי האמת כוללת בתוכה את כל הערכים (איגרות הראי״ה קנח).
מה שעושה את העניין למורכב עוד יותר הוא שהכלל הזה נכון גם לגבי האמת בעצמה... לעיתים נכון לוותר גם עליה לטובת ערכים אחרים. כך עשה הקב״ה בכבודו ובעצמו כשדיבר עם אברהם ולא אמר לו לגמרי את האמת לגבי דברי שרה עליו: ״ואדוני זקן״ (בראשית יב, ח). מה הנוסחה הנכונה לכך? זוהי שאלת מיליון הדולר, ונראה שבכל מקרה מחדש צריך לבחון בלב ישר את הנסיבות ולמצוא את האיזון.
תנאי הקבלה לקוצק
לסיום, השבוע חל יום פטירתו של רבי מנחם מנדל מקוצק. הוא חרת על דגלו את מידת האמת והלך איתה עד הקצה. מספרים שכאשר יהודי ביקש להתקבל לחבורתם ערכו לו מבחן מיוחד. בהתחלה הודיעו לו בחגיגיות שהתקבל וערכו לכבודו מסיבה. במהלכה דאגו להשקות אותו בכמות רבה של יין עד שנרדם. למחרת כאשר הלה עוד היה הלום יין ושקוע בשינה, חבורת החסידים השכימה ממיטתה והלכה להתפלל. לאחר שחזרו הם פשטו את בגדיהם ונכנסו למיטות. מאוחר יותר כאשר מיודענו התעורר משנתו הם קמו בשנית יחד איתו והזמינו אותו ליטול ידיים ולהצטרף אליהם לפת שחרית.
כאן הגיע המבחן הגדול. האם אותו יהודי יתעקש ויגיד: ״רגע, אבל עדיין לא התפללנו שחרית. איך אפשר לאכול עכשיו ארוחת בוקר?! הרי זה בניגוד להלכה מפורשת בשולחן ערוך״ – הרי שהוא איש אמת וראוי להיות חלק מן החבורה.
אך אם יתקפל וייגרר, ויתרץ לעצמו שבקוצק יש מנהג אחר או שהוא רק אתמול הגיע ולא נעים לו לעשות בעיות – הוא ייאלץ להיפרד לשלום מן החבורה כיוון שהדבקות בָּאמת אינה בראש מעייניו.
ומה דעתכם? מה אתם הייתם אומרים לדבורה השדכנית? ומה לאיתן המלגזאי או ליחזקאל שאשתו מאחרת? ■