בדרך לכותל

בדרך לכותל עוברים בהר הזיתים

שועלים הלכו בו - תצפית שלי מ׳בית החושן׳ על הר הבית השומם, בט׳ באב
ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
שבת ׳נחמו׳ בכותל היא חוויה שאסור לפספס – שבת ראשונה מתוך שבע שבתות דנחמתא, שמכניסות אותנו ברגל ימין לשנה החדשה.
הכותל המה תיירים מכל העולם וקבוצות גדולות של חיילים מ׳כפיר׳, מהמודיעין ומהמשטרה הצבאית.
בתפילות השבת בכותל נשמעו היטב קולות רטט מיתרי הנחמה שעלו מפסוקי הנביא ישעיהו: ״ציון הרימי קולך…כל הגויים כאין נגדו כאפס ותוהו נחשבו…״. – כל מעשי החורבן וההשתלטות הכוחנית של הגויים על הר הבית, סופם להימחק ׳כאפס ותוהו׳ – בקרוב ממש.
ניחוח של חומרי בנייה נישא ברוח הערביים, כאילו רומז לנו: הגיע זמן גאולתכם, עת לבניין הבית.
02
ואנחנו, ביום שישי, עלינו להר הזיתים אל מול הר הבית – לאירוח כיד המלך, לכבוד שבת נחמו מופלאה, מטעם ׳קרן אביה׳.
אין בעולם חיזיון משובב לב, כמו התצפית מהר הזיתים.
מכאן תוכלו לצפות בערגה אל יותר מ-3,000 שנות עיר הנצח. העיר המנצחת, שעולה ונבנית מהריסותיה.
ביום שישי, החל משעות הבוקר, זרמו שיירות הרכבים והאוטובוסים, עמוסים בשוחרי ירושלים, אל פסגת הר המשחה, לחגוג לחגוג שישי שבת מרגשים, מול הנוף היפה בעולם.
אט-אט החל הר המשחה להתעורר לחיים.
שבילי ההר השוממים, התמלאו בשורות ארוכות של אורחינו המסורים והנלהבים, שהצטרפו בשקיקה לסיורים ולשיחות בשטח.
אלידע בר שאול, הפליא בידיעותיו המקיפות וריתק את קבוצות האורחים בסיפורי הגבורה בני האלמוות, על שוכני עפר – גבורתם של מאורי הדורות – הרב קוק ובנו, הרב צבי יהודה, שטמונים זה ליד זה, בחלקת הנביאים, ולידם ממש עוד מנהיגים גדולים – הרב שלמה גורן, גיסו – הנזיר הירושלמי ומשפחתם. נפגשנו עם ענוותנותו של הסחתן פרס נובל שי עגנון, שביקש להיטמן אך ורק ליד מי שלימד תורה לתינוקות של בית רבן ולא, בשום אופן, ליד מי שעסק בפוליטיקה… לאחר מכן ביקרנו בחלקת קדושי גוש קטיף, הי״ד.
ניגשנו ברעדה לציונם של גיבורי האצ״ל והלח״י – מאיר פיינשטין ומשה בראזני, הי״ד. עצרנו ליד המנהיגה הציונית – הנרייטה סולד. ביקרנו את הרב האדר״ת, רבה של ירושלים ומחותנו של הראי״ה קוק. הנחנו אבן על ציונו של ר׳ אברום – הרב אברהם אלקנה שפירא. הצדענו למפקד האצ״ל – מנחם בגין ושאלנו אותו מדוע לא שמר על חבל ימית. לכל אבן יש כאן סיפור. ים של סיפורים. סיפורה של שרשרת הדורות.
מזעזע לראות כיצד חיללו כאן הירדנים אלפי קברים והשתמשו במצבות לסלילת כבישים, לריצוף מדרכות ולבניית עמדות ובתי שימוש לוואקף.
למרות כל הפוגרומים, ההרג, הביזה וההשפלה שנכפתה עלינו – הנה אנחנו כאן, יהודים, ישראלים, אוהבי ירושלים, צועדים בשבילים, בגאון ובחופשיות, מלטפים ומשפצים את המצבות הכואבות ומספרים את סיפורם.
חזרנו אל בורות המים.
בליבו של הר הזיתים, בסמוך לחלקת הנביאים, ממש בטבורה של הדרך העולה מעמק המלך, ניתן להיכנס לבורות מים ענקיים, שחוצצים מפני טומאת התהום ומעליהם רחבה גדולה הצופה, בדיוק רב, אל קודש הקודשים. ברחבה זו הכינו הכוהנים את אפר פרה אדומה.
הזדרזנו לעלות שוב אל המלון בפסגת ההר כדי להתכונן לשבת קודש ולהצטרף לישראל פרנס ובנו, חי, לקבלת שבת מוזיקאלית שהכניסה אותנו בשירה ובריקודים אל אחת השבתות היפות ביותר שחווינו בהר, ובכלל.
לאחר הדלקת נרות מרגשת מול הר הבית, 220 האורחים גלשו כאיש אחד, במחלצות השבת הצחורות, למצפה רחבעם, הצופה אל הר המוריה.
משב קליל של רוח הקודש, המתעוררת תמיד בהר, בשעה של בין הערביים, ליטפה את פני המתפללים. השמש שקעה אט אט מעל הר הבית וצבעה אותו בזהב פרוויים.
בואכם לשלום מלאכי השרת… ברכוני לשלום מלאכים יקרים ובשרו לכל עם ישראל שבית המקדש השלישי ממשמש ויורד משמים.
שירתו של ר׳ שלמה קרליבך, היוצאת מפי תלמידו, ר׳ ישראל פרנס, הרטיטה את הלבבות והרעידה את אבני הכותל המזרחי של הר הבית.
לרגע היה נדמה ששערי חולדה יתבקעו וזרם של עולי רגל טהורים וקדושים יציף את הרחבה.
מעבר לכל דמיון הייתה שבת נחמו שלנו.
לכבוד יום הולדתו ה-68 של יהונתן פולארד, התאספנו כ-220 חברים וחברות, במלון על הר הזיתים להצדיע לאיש המופלא, שחירף נפשו למען מדינת ישראל.
הקשבנו מרותקים, שעה שסיפר כיצד לא נשבר וצלח באמונה, את 30 שנות המאסר בתנאים הקשים ביותר.
כיצד במשך שישה שבועות עבר חקירות צולבות אי שם במרתפים החשוכים, שכללו עינויי גוף ונפש, מהחמורים ביותר. במכות רצח, גרמו לשברים בגלגלתו, בגבו ובכתפיו. כל הברגים וההשתלות של הפלטינום והטיטניום, לא הצליחו לאחות את עצמותיו הדואבות. אך רוחו ואמונתו נותרו איתנים.
למרות שהשלטונות באמריקה השתוקקו להעלים את פולארד ולמרות ששולחיו הישראלים הפנו לו עורף, יהונתן שמר על קור רוח ואמונה עמוקה, תוך שהוא נעזר במגדלור שלו – רעייתו-מורתו – אסתר פולארד ע״ה. יהונתן שאב גם עידוד מהכוונתו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. ׳היא הייתה, בו בעת גם האישה וגם המורה שלי, אסתר לימדה אותי מה היא תכליתו וייעודו של כל יהודי בעולמנו׳. יהונתן לא נשבר מכל הלחצים והעינויים ולא הסכים לחתום על מסמכים מגמתיים ששמו בפניו שליחי הממסד האמריקאי. הם ניסו באכזריות לאלץ אותו ׳להודות׳ בעובדות שהיו עלולות לפגוע אנושות בתדמית של הקהילה היהודית באמריקה, או חו״ח להסגיר מאן דהו משליחי מדינת ישראל.
יהונתן מספר, שכשהובל לבית הכלא השמור והקשוח ביותר בצפון אמריקה היה הסיכוי שלו לשרוד קטן מאד. הוא לא היה שייך למאפיה המקומית וגם לא לכנופיות ששמרו על חבריהן. לאדם בודד אין סיכוי לשרוד בכלא כזה כשהוא מחוסר קבוצה כוחנית שתגן עליו. גם מול שלטונות הכלא לא היה לו שום סיכוי להוציא את שנתו. לא בכדי, ראש הסוהרים הזהיר אותו שמר יהיה גורלו ומרה תהיה אחריתו.
לאחר החקירות והמשפט, בסמוך לכניסתו לכלא הראשון, יהונתן העמיד את הסוהר על מקומו, תוך שהוא מצביע כלפי מעלה, לעבר תקרת הבטון המשוריינת – ׳לי יש שם בוס אחד גדול! ורק אליו אני מחויב! הוא זה, ששומר עלי׳. מאותו רגע התייחסו אל יהונתן, באותו כלא, באופן מכבד יותר.
ההתרגשות הגיעה לשיאה בטקס ההצדעה העממי, כסיכום למבצע כלל ישראלי, שיזם עדי גינצבורג, לציון יום ההולדת של ידידו, יהונתן, בו העניק לו כרזה שעליה חתומים כ-1,200 איש אישה וילד שעשו מעשה טוב לע״נ אסתר פולארד ע״ה.
הסעודות העשירות, הסיורים והתצפית מבית החושן, השירים, התפילות המופלאות, הריקודים, השיחות ודברי התורה הפכו את השבת לאירוע מרומם, שייזכר עוד שנים רבות.
הרב דוד דודקביץ׳ רב היישוב וראש הישיבה ביצהר, לא הסתיר את הערכתו הגדולה לגבורתו של יהונתן. ב׳טיש׳ של עונג שבת יחד עם הרב הראל קצין האגדי מכפר מימון, והזמר החסידי ישראל פרנס, גולל הרב דודקביץ׳ את סיפורו המיוחד של הר הזיתים. כאן עמד גיבור כל הדורות, רבי עקיבא, כשראה שועלים מהלכים על הר הבית החרב. חבריו בוכים ורבי עקיבא צוחק. הניצב על התצפית מהר הזיתים יוכל להבין את אמונתו הגדולה של רבי עקיבא – מהר הזיתים כל אחד יכול לראות בעיניו, כיצד מתגשם בירושלים חזון הנביאים. מהר המשחה זועקת התגשמות נבואת הזעם והחורבן של הנביאים ובראשם הנביא זכריה. כשם שהתקיימה נבואת החורבן כך, בוודאות מלאה, חזקה עלינו, שתתקיימנה גם נבואות הנחמה, שאת ניצניה העוצמתיים אנו חוזים, בתצפית על ירושלים הנבנית מול עינינו – ״…ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבותיה… והיו לי לעם ואני אהיה להם לא-לוקים… איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם!…״.
הרב דודקביץ׳ סיפר למשתתפים בעונג השבת, כיצד מצא עצמו עומד בתפילת קבלת שבת במצפה רחבעם, נרגש ונרעד, סופר בשמחה עצומה את עשרות המנופים, שמשרטטים בגאון את קו הרקיע החדש, של ירושלים המתעוררת לחיים, זאת בדיוק בשעה ששרנו כולנו, במצפה רחבעם, ברוב עם ובקול גדול, מול ירושלים והר הבית – ״עורי עורי שיר דברי, כבוד ה׳ עלייך נגלה!״.
שבת שלום של המשך בניין ירושלים, מתוך הגדלת אהבת ישראל – כפי ששינן לי, מורי ורבי, הרב צבי יהודה, עשרות ומאות פעמים: ״כמה חשוב לתקן את שנאת החינם ולקיים בכל העוז והכוח – איש את רעת רעהו אל תחשבו לעולם – אפילו לא בחשאי, אפילו לא במחשבה נסתרת ואפילו לא – בתוך לבבכם…״.
ובמילים אחרות: תחשבו טוב – אז יהיה טוב… בע״ה.

בתמונה הראשית: ישראל גולדברג עם יהונתן פולארד בהר הזיתים

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…
תקשורת גוזמאית

תקשורת גוזמאית

01במוצאי השבת האחרונה נערכה הפגנה גדולה מאוד בתל אביב. להפגנה…