יהדות עכשיו

ברקיע עולה השחר

דור שחר נולד למשפחה מוסלמית בחאן יונס, ונגד כל הסיכויים בחר להתגייר. היום הוא לומד תורה, עוסק בהסברה פרו-ישראלית ומפיק סרט על חייו, ויש לו גם מסר לעם ישראל

את הסיפור הזה כולם חייבים להכיר. זהו סיפור על ילד שגדל כערבי מוסלמי בעזה, עזב הכול והחליט להצטרף לעם היהודי. הסיפור יגלה לכם מה באמת קורה ברצועה ואיזה חינוך מקבלים הילדים שם. הסיפור הזה יגרום לכם להתרגש ולהבין את הזכות הגדולה שבלהיות יהודי.

בשבוע שעבר אמר בני גנץ בנאומו שיקדם את מתווה הכותל. בהפרש של יום הצהיר גם ראש הממשלה נתניהו בוועידת הנשיאים של הקהילות היהודיות בארצות הברית שהוא "דוחף לכותל פלורליסטי". מדוע בשבוע הסוער ביותר עד כה במערכת הבחירות חשוב לשני הטוענים לכתר ראשות הממשלה להצהיר הצהרה הנוגעת לסוגיה לכאורה שולית ומקומית? התשובה היא שכנראה שניהם מבינים שמאחורי הסוגיה השולית לכאורה עומד עניין מהותי ומרכזי בתפיסת החברה הישראלית.

דור שחר גר בראשון לציון, עובד בכוכב תקשורת ומרצה על סיפור חייו, "מחאן יונס להר סיני", וכן כתב תסריט לסרט קולנוע המספר את סיפורו. הוא נולד כערבי בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, בן למשפחה מוסלמית של חמישה ילדים.

"אני זוכר את עצמי מגיל שש", דור מספר. "לא היו גנים ולא כלום, אז שיחקנו ברחובות. לא הייתה אינתיפאדה, והחיילים שיחקו איתנו כדורגל ונתנו לנו סוכריות. ממש התאהבתי בחיילים. הם מוסריים ומכבדים את כולם. אני לא מצליח להבין איך בתקשורת מכנים אותם חיות אדם.

"באחת הפעמים לקחתי את הסוכרייה, שהייתה בטעם חמוץ-מתוק, ורצתי הביתה לספר לאבא שלי שאני רוצה סוכרייה כזאת. הוא שאל אותי מאיפה הסוכרייה, ואמרתי שמהחיילים. הוא קם בעצבים, זועם, ואמר: 'אל תיקח מהחיילים שום דבר, הם יכולים לשים לך רעל בסוכרייה, ואז תמות'. הבטחתי לו שלא אקח עוד, אבל המשכתי לקחת בלי לספר לו".

החלום של דור היה ללמוד בבית הספר ולהיות רופא, ואביו אכן רשם אותו לבית הספר: "לאחר כשלושה חודשי לימוד המורה נכנס לכיתה. הוא היה גבוה מאוד, ואמר: 'בוקר טוב, ילדים. היום יהיה שיעור מיוחד'. התרגשתי. חשבתי שבטח עכשיו הוא ילמד אותנו איך להיות רופאים. אבל המורה המשיך: 'היהודים רוצחים גברים, נשים וילדים. היהודים לקחו את האדמה של סבא שלכם. מי שהורג יהודי נכנס לגן עדן ומקבל שם בתולות. היהודים היו פעם מוסלמים, ולכן זו לא מלחמת כיבוש אלא מלחמת דת'. 

"ואני שואל שאלה על הדברים האלה: יהודים שגדלו בחו"ל, למה רצחו אותם? הם לא כבשו! הבנתי שהמורה טועה. הוא הוסיף ואמר שיש ליהודים שלוש רגליים. אני ראיתי חיילים ואזרחים, וידעתי שאין להם רגל שלישית, אך חשבתי לתומי שמי שנמצא בישראל עצמה יש לו שלוש רגליים.

"הדברים הפריעו לי, ושאלתי את המורה אם אני יכול לצאת לשירותים. הוא ניגש אליי, סטר לי ואמר: 'בשיעור כזה חשוב אף אחד לא יוצא מהכיתה!' לאחר כמה דקות הוא לקח אותי לחדר של המנהל. המורה לחש לו משהו באוזן, והמנהל אמר לי לעמוד עם הפנים מול הקיר והצליף בי בשוט. ממש כאב לי. המנהל אמר שאגיד לאבא שלי שיבוא איתי למוחרת לבית הספר".

אביו של דור עבד בארץ 27 שנים. הוא היה בא ביום ראשון לעיר ראשון לציון, עובד עד יום חמישי וחוזר הביתה לסוף השבוע. התקרית עם המנהל והשוט התרחשה ביום חמישי, וביום שישי בא אבא של דור איתו לבית הספר. הוא נכנס לחדר המנהל, ודור המשיך לכיתה. כעבור זמן לא רב נכנס האב לכיתה של דור, תפס אותו בחולצה והחל להכות אותו. לאחר מכן אמר לו: "כן להרוג יהודים! כשתגיע הביתה תקבל את העונש שלך".

"כשיצאתי מבית הספר ברחתי 40 דקות ברגל לבית של סבא וסבתא שלי", ממשיך דור. "נשארתי שם יומיים, וביום ראשון חזרתי הביתה אחרי שאבא שלי נסע לעבודה. נשארתי בבית עד יום חמישי, וכשאבי חזר הביתה קיבלתי את העונש שלי: הוא קשר אותי לעץ והתיז עליי מים בצינור. הבטחתי לו שאחזור לבית הספר.

"ביום ראשון הלכתי לעבר בית הספר, וכשהגעתי לפנייה לים פניתי לשם. כרבע שעה לפני סיום הלימודים הייתי מגיע לשער, וכאילו יוצא עם כל הילדים הביתה. לאחר כחודש קיבלו הוריי מכתב שאני לא מגיע לבית הספר. אבא שלי קילח אותי מקלחת קרה, וישנתי כל הלילה בשירותים בבגדים רטובים".

מאז לא שלח אותו אביו לבית הספר אלא הטיל עליו תעסוקה יצירתית יותר: לשמור על הכבשים ביום ובלילה. הן רעו ביער, הרחק ממקום מגוריהם: "נורא פחדתי מהחושך, ורציתי לישון. בסוף נרדמתי. כיסיתי את עצמי בשמיכה שהייתה לי, והרגשתי משהו על החזה. פקחתי את עיניי וראיתי נחש. העפתי את השמיכה מעליי, רצתי הביתה ודפקתי בדלת. אבי פתח ושאל: 'מה קרה?' וגמגמתי על הנחש. הוא סטר לי ואמר לי להפסיק עם השקרים. חזרתי לכבשים".

כשהיה דור בן 11 הוא גנב מהארנק של אימו כמה שקלים ועלה על אוטובוס שנכנס לתוך הארץ. אז לא היו מחסומים בין ישראל לעזה. הוא ירד במחלף ראשון לציון בשעה 6:00 בבוקר, ומרחוק ראה שזוג אנשים מתקדמים לעברו. הוא חיפש את הרגל השלישית של היהודים, אך גם כשהזוג חלף על פניו הוא לא ראה את הרגל הנוספת.

דור חזר לביתו וראה שם את אביו אף שלא ציפה לכך, כי חשב שהוא בעבודה. אביו שאל אותו אם היה בישראל, ודור ענה שכן. להפתעתו האב לא העניש אותו אלא הורה לו ללכת לישון. "ב-3:30 בלילה אבי העיר אותי, אמר לי להתלבש ולקח אותי לאתר הבנייה בראשון שבו עבד. הוא נתן לי שני דליים מלאים בטון ואמר לי לשאת אותם למרחק של 100 מטר. אמרתי לו שזה כבד, והוא אמר: 'לא מעניין אותי, אתה תיקח את זה 100 מטר קדימה'. בסופו של דבר הצלחתי לסחוב את הדליים למרחק שרצה, ואז הוא אמר לי: 'אתה רואה? כל מי שבא לארץ, זה מה שהוא אמור לעשות'. הוא ניסה לשכנע אותי שלא להגיע לארץ.

"שוב חזרתי לכבשים, ואחרי תקופה מסוימת הוא בא אליי ואמר לי: 'החלום שלך הוא להיות רופא. אני מוכן לרשום אותך לבית ספר אחר'. הסכמתי. אילו סירבתי הוא היה מרביץ לי. בית הספר החדש היה גרוע יותר מבית הספר הישן. מעברו השני של הכביש היה בסיס צבאי. בהפסקות היו התלמידים יוצאים וזורקים אבנים לעבר הבסיס, וחוזרים לכיתות ללמוד. החיילים לא שיערו שמי שזורקים עליהם אבנים הם המורים והתלמידים. עזבתי את בית הספר, ואבא אמר לי: 'זהו, אתה נשאר עם הכבשים'".

כשהיה בן 12 וחצי התחיל דור לעבוד עם אביו בראשון לציון. הוא הכיר את העיר ותכנן לברוח לשם. בוקר אחד אביו קם ולא מצא אותו. הוא גם לא חיפש אותו. "הילד הלך, הילד יחזור. אין להם ערך לילדים", מציין דור. הוא ברח לאתר בנייה והתחיל לשמור שם בלילה. הדיירים שקנו את הבתים היו באים בכל יומיים כדי לראות את הדירה שקנו, ופגשו אותו יושב שם.

יום אחד הגיע יהודי תוניסאי ודיבר עם דור בערבית, הבין שעזב את הבית והלך להביא לו בגדים, מרק חם, משחקים, מערכת וקלטת של אבי ביטר. דור נדהם מהמחווה. אפילו אביו לא עשה לו דברים כאלה.

עם הזמן הכיר דור עוד אנשים. כשהיה בן 16 חג הפסח התקרב, והמשפחה הדתית שנכנסה לגור בדירה החדשה הזמינה אותו אליה לחג: "הם אמרו לי להתקלח, לא בצינור של הגינה, ונתנו לי בגדים לחג. הגעתי אליהם הביתה בכניסת החג, וראיתי שולחן ערוך ועליו מאכלים שאני לא מכיר. שאלתי אותם: 'מה, אתם בדיאטה?' והם סיפרו לי על יציאת מצרים, שהיינו עבדים, ושאנו עכשיו עם חופשי.

"חשבתי לעצמי שגם אני רוצה להיות חופשי. כמעט לא ידעתי אז עברית, אבל המשפט שיצא לי מהפה היה: 'אני רוצה להיות יהודי!' ראש המשפחה התפלא, הסתכל עליי כמה שניות ואמר: 'אי אפשר. אם נולדת מוסלמי, תישאר מוסלמי'. האמת? הוא לא שכנע אותי. בסיום הארוחה הלכתי לשכנה אחרת ושאלתי אותה אם אני יכול להיות יהודי. היא אמרה לי שכן, ושאני צריך ללכת לרבנות. לא הבנתי מה זה רבנות, ושאלתי אותה. היא אמרה לי: 'כובע, זקן, שחור'. הבנתי למה היא מתכוונת כי הייתי רואה אותם הרבה".

דור לא ידע כיצד הופכים ליהודים: "לבן של השכנה היה עגיל באוזן, וכך גם להרבה צעירים. הלכתי גם לעשות עגיל. חזרתי מאושר לבית שבו 'אימצו' אותי, נכנסתי ואמרתי להם: 'אני יהודי'. שאלו אותי: 'היית ברבנות?' אמרתי: 'לא, יש לי עגיל באוזן'. פשוט חשבתי שלמי שיש עגיל הוא יהודי.

"הצטערתי לגלות שזה לא פשוט כל כך. לילה לפני שלקחו אותי לרבנות לא הצלחתי להירדם. הסתכלתי לשמיים, לכוכבים, וביקשתי מה' שיביא כבר את אור הבוקר. הגעתי בבוקר לרבנות בתל אביב בטוח שאני יוצא משם יהודי. טעיתי. התהליך נמשך המון זמן. הייתי בן 16, ורצו מכתב הסכמה מההורים שלי. כמובן שלא יכולתי לספק מכתב כזה, אז אמרו לי לחכות לגיל 18".

עד שהתגייר דור הוא עבר לא מעט חוויות לא נעימות. בין היתר היה שלב שבו הפך לשוהה בלתי חוקי, החזירו אותו לעזה לזמן מסוים, הוא עמד למשפט, היה בחקירות ועבר עוד כל מיני תלאות שנמשכו שבע שנים ועליהן אפשר לשמוע בהרצאותיו, עד שהגיע למטרתו הנכספת ואישרו לו לעבור תהליך גיור.

הרב צפניה דרורי שלח את דור ללמוד במכון מאיר בשביל להיות מוכן לגיור, והוא למד אצל הרב דב ביגון והיה חברותא של הרב אורי שרקי. ואז בא חג הפורים: "הרב שרקי נתן לי לשתות יין. זאת הייתה הפעם הראשונה ששתיתי יין. בכוסית הראשונה הרגשתי בסדר, קצת סחרחורות. בכוסית השנייה התחלתי להרגיש את השפעת היין. אמרתי לרב שאני לא מרגיש טוב, והוא אמר לי שמהיין מתחילים להיות יהודי.

"רק לפני כחודשיים גילה לי הרב למה הוא השקה אותי יין. כשהשתכרתי הוא שאל אותי: 'אם יגיירו אותך, מה תעשה?' ועניתי לו: 'אם לא יגיירו אותי, אין לי חיים'. כשסיפרתי לרב דרורי את מה שעניתי לרב שרקי הוא אמר: 'על זה אני מגייר אותך!'

"באחד הימים שלאחר מכן התפללתי מנחה והרגשתי מעין חולשה ברגליים. עזבתי באמצע התפילה לחדר שלי במכון, שכבתי על המיטה וסגרתי את העיניים. כעבור כמה שניות פקחתי את עיניי וראיתי את עצמי כאילו קשור יד על יד ורגל על רגל ולא מצליח להשתחרר. חשבתי שאני חולם. פקחתי את העיניים ועצמתי אותן, וכלום לא קרה.

"ואז הסתכלתי למעלה וראיתי איש מזוקן יושב על כיסא. הוא שאל אותי, לא בקול אלא דרך הלב: 'מה אתה רוצה?' ועניתי שאני רוצה להיות יהודי. הוא חייך. עצמתי את העיניים והשתחררתי. רצתי לרב אורי שרקי, סיפרתי לו, והוא אמר לי: 'זכית שראית את אליהו הנביא!'"

זה סיפורו של דור שחר, מוסלמי שהלך נגד כל הסיכויים והחליט להיות יהודי. אין ספק שהוא מתנה נפלאה לעם ישראל: "עצם זה שמישהו בא מעזה ויודע מה קורה שם זה חשוב מאוד. הדבר יכול לשרת את ההסברה לעולם ואת ההסברה ליהודים שבתוכנו. עצוב לי וכואב לי שהתחלקנו לכמה פלגים בעם היהודי. היינו עם אחד ובית אחד. לצערי יש שנאת חינם, ואין אהבה בינינו. איפה היחד? אנחנו עם אחד!

"זו המטרה שלי, לנסות לאחד את כולם ולספר את האמת. מי שרוצה להרוג אותנו, לא משנה לו אם הקורבן ימני או שמאלני. לא מעניין אותם מי היהודי שהם הורגים. אני יכול לספר את האמת, הייתי שם".

אתה לא מפחד לספר את הסיפור שלך?

"מי שמאמין אין לו מה לפחד. הקב"ה שומר. אם אני מפחד זאת אומרת שאני לא סומך עליו. הקב"ה נמצא בכל מקום. בכל מקום אפשר לדבר איתו. אתה מסתכל על השמיים ורואה כוכבים, ירח. בחלק מהעולם יום, ובחלק האחר לילה. זה דבר מדהים. יש לנו גוף ויש לנו נשמה. הגוף הוא לארץ, הנשמה היא לשמיים. אנחנו חייבים להיות מחוברים גם לשמיים, לא רק לארץ. חייבים להתחבר לקב"ה. זה משהו רוחני. יש בזה גם משהו מרגיע".

דור הביע בדף שלו בפייסבוק את התנגדותו לאמירות נגד חיילי צה"ל. בין היתר כתב: "בתור אחד שנולד וגדל בחאן יונס, אני יכול להגיד מי הם החיילים. החיילים הם מלאכים ששומרים על כל אזרחי המדינה ממחבלים שהם חיות אדם".

כאמור, דור כתב תסריט לסרט המספר את סיפור חייו, והוא מעוניין להוציאו לקולנוע. "התחלנו לכתוב סרט ראשון, אבל הוא לא יצא לפועל כי חברות ההפקה לקחו אותו לכיוון אחר לגמרי, שלא מספר באמת את סיפורי. רצו לעשות שם סצנה שאני בבית הכנסת עולה לתורה, והאימא הערבייה זורקת עליי סוכריות מעזרת הנשים, להציג כאילו היא תומכת בי. אני לא רוצה שתהיה סצנה כזו. למה לשקר? עכשיו סיימתי את התסריט החדש, והוא הרבה יותר טוב מהקודם. זהו סרט הסברה לעולם. חשוב לי להראות לכולם את מה שקורה באמת".

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…
תקשורת גוזמאית

תקשורת גוזמאית

01במוצאי השבת האחרונה נערכה הפגנה גדולה מאוד בתל אביב. להפגנה…