שלוש השנים שבהן הייתי עובדת סוציאלית בארגון שעוסק בהצלת בנות יהודיות מקשרים עם בני מיעוטים חשפו בפניי את המקרים הקשים של קשרי זוגיות מעורבים בין נשים יהודיות לבני מיעוטים. במהלך שנים אלו פגשתי עשרות נשים ונערות שחיות על הקצה. לחלקן, שבאו משולי החברה היהודית, סיפורי חיים מורכבים, והן ביקשו לעצמן בתמימות חיים טובים יותר במערכת הזוגית. אך מאחר שחסרים להן הכלים לקרוא נכון את אותות האזהרה, שמופיעים כמעט תמיד כבר בשלבי התהוות הקשר, פעמים רבות התוצאה טרגית.
הרצח האכזרי של תהילה נגר ז"ל, שבן זוגה הערבי הכה אותה למוות, היה מקרה טראגי שעלה לכותרות שוב לפני כחודש בעקבות החלטת הפרקליטות לשנות את סעיף הרצח להריגה, פתח מחדש בחוגים מסוימים את השאלה אם הקשרים המעורבים, המלווים פעמים רבות בפגיעות קשות בנשים, הם שטח אפור של טרור או שמא מדובר במערכת זוגית לכל דבר, שבמקרים מסוימים גם טעונת אלימות.
ברמה הפרטנית, הנוגעת לאופן הרצוי שבו יש לטפל בנשים שנמצאות בקשר זוגי מעורב ואלים, ההגדרות של המניע לקשר אולי חסרות משמעות, אבל נראה שברמה הלאומית-חברתית הבנת המוטיבציה שעומדת בבסיס הרצון של הצד השני ליזום קשרים עם נשים יהודיות הרת גורל, שהרי בהתאם להבנתה ולהגדרות שיקבלו קשרים אלו תתעצב גם גישת הציבור אליהם.
"הסיפור אינו פשוט כלל", אומר ד"ר מרדכי קידר, מזרחן, מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ומומחה בתקשורת המונים של העולם הערבי, המרואיין לעיתים אף בערוצים ערביים דוגמת אל-ג'זירה. "הקשרים המעורבים בין יהודיות לבני מיעוטים הם תחום מורכב מאוד הכולל כמה רבדים. רובד אחד הוא שהאדם אומר 'הם לקחו לי את האדמה, אני אקח להם את הבת'. זה רעיון שמוצאים גם בעבירות רכוש, 'הם לקחו לי את האדמה, אני אקח להם את הרכב'. הם לא רואים בזה פשע, אלא נקמה על כיבוש ארץ ישראל. גישה אחרת היא הסיפור הלאומני, 'אתם רצחתם לנו נשים, אנחנו ניקח את הנשים שלכם'.
"עוד מרכיב שאנו פוגשים פה הוא ניצול פיזי של הבחורה ברמה הנמוכה ביותר. לבחורה שנבחרת ל'יעד' לרוב אין גב משפחתי ועורף חזק שישמור עליה או לחלופין יעניש אותה על מעשיה, וזה הופך אותה להרבה יותר קלה להשגה. הרי אם הוא ינסה ליצור קשר עם בחורה מהמגזר שלו, יבוא השבט, תבוא המשפחה שלה, ותגיב באלימות כלפיו. אם היא יהודייה מי יבוא? למי אכפת?
ענת גופשטיין
"את הדוגמה הם שואבים מהמקורות שלהם. ידוע הסיפור על שבט בני קוריט'ה היהודים שחיו באל-מדינה. הנביא מוחמד בא לשם עם שבטו וחייב אותם להתאסלם. הגברים שסירבו נרצחו באכזריות, והנשים נלקחו בשבי ואולצו להתאסלם. מוחמד עצמו לקח את האישה שחשק בה, ילדה מאורסת בת 14, רצח את הארוס שלה לנגד עיניה והתחתן איתה מייד.
"מוחמד הוא דוגמה לכל מוסלמי בכל מקום, בכל זמן ובכל עניין. אם הוא לקח בחורה יהודייה בכוח, זה בסדר. אלו לא דברים שבהכרח כתובים באיזה מקום, זה הלך הרוח, מה שאומרים ואיך שחושבים". ולהלך הרוח, באופן טבעי, השפעה על המעשים.
ענת גופשטיין, שמטפלת בארגון להב"ה בנשים ובנערות שנפגעו מקשר עם בני מיעוטים, מספרת שבארגונם מתקבלות בכל יום חמש-שש פניות בממוצע ובהן בקשות לעזרה או להצלה ממשית: "בעבר היו הפניות בנוגע לבנות ולנערות צעירות, אבל היום לצערי אופי הפניות השתנה. נוספו למעגל גם חד-הוריות ונשים נשואות.
אם כל מי שפוגע ביהודייה היה מטופל במקום באותו רגע, זה היה נפסק. זו הרתעה, וככה מתפקד המזרח התיכון בתרבות השבט.
אלו דברים מדאיגים מאוד, כי זו כבר לא תופעת קצה. פעם היה צריך מצוקה מסוימת ברקע של קשר מסוג זה, ואילו היום רואים שם גם בחורות נורמטיביות וטובות. אנחנו מדברים גם על גברים יהודים שהולכים עם נשים לא יהודיות, גם עם בנות המגזר הערבי. בחצי השנה האחרונה הגיעו לפתחנו שישה מקרים כאלה".
לא רק החברה היהודית מתמודדת עם תופעות מסוג זה. לדברי ד"ר קידר, ההגירה ההולכת וגוברת של פליטים ממדינות המזרח התיכון לאירופה בשנים האחרונות גרמה התמודדויות דומות גם שם: "אבל שם זה מתבטא בעיקר במעשי אונס ותקיפות מיניות קשות. הרקע שעל בסיסו הם מונעים שם יושב על הידיעה שאללה נתן למוסלמים את ארצות הכופרים, את רכוש הכופרים, את בנות הכופרים ואת חיי הכופרים. והכופרים הם כל מי שאינו מוסלמי. בארץ המרכיב הזה הוא רק אחד מתוך סלט מוטיבציות חברתי-לאומני-דתי, ולכן זה מורכב יותר".
אומנם המקרים שהגיעו לפתחי כעובדת סוציאלית היו קשים ורוויים אלימות הן כלפי הנשים הן כלפי הילדים שנולדו בקשר הזוגי, אלימות מצד בן הזוג, מצד משפחתו ואפילו מצד החברה עצמה, אך ד"ר קידר אומר שיש נשים שזוכות לחיים טובים בנישואים מעורבים.
"היהודיות נתפסות כשכבה גבוהה באוכלוסייה", הוא אומר, "לכן בחור ערבי שנמצא בקשר עם יהודייה עולה מבחינתו בדרגה החברתית. הוא הולך ברחוב כמו טווס, זה מביא לו הרבה כבוד. גם הילדים שנולדים לתוך הקשר נחשבים מוסלמים, כי אצלם השיוך הולך לפי האב. ועדיין יש רצון לאסלם אותה, כי אם היא מוסלמית היא דומה יותר לנשים שלהם, וכבר לא נחשבת 'אחרת'. גם הסיכוי שתברח יום אחד לבית הוריה הולך וקטן".
מה הצעד הנכון לקראת צמצום התופעה, שבסופו של דבר מביאה גם להתבוללות, ובצורתה הקיצונית להכחדת חלקים בעם היהודי?
ד"ר קידר: "האמירה הקבועה שלי בעניין היא שאם בחורה הולכת אחרי ערבי צריך לבדוק מה הגורמים הסביבתיים שדחפו אותה לזה, משפחה, בית ספר, סביבה קרובה. אני נוטה שלא להאשים את הבחורה וגם לא את הבחור, אני מאשים את ההורים ואת המערכת שבה גדלה הבת שנכשלו בחינוך שלה, וכך נוצר מצב שבשביל להציל את עצמה מהמקום שבו היא נמצאת היא בורחת לידיים של הערבי.
"אני מאשים אותנו כחברה שלא ידענו לחנך את הבנות לחוש שזו לא אפשרות, בייחוד אם זה בא מליברליות יתרה. יש לך בעיה עם ההורים? תתמודדי עם ההורים, תעברי לדודה, לסבתא או אפילו לחבר היהודי. וזה קורה לא רק בחינוך החילוני, הפתיחות קיימת גם בחברה הדתית".
ענת גופשטיין: "הפעילות צריכה להיות ברמה המדינית. מדובר בתופעה, והיא כבר לא בקצה של החברה ולא באחוזים קטנים, אלא נפוצה גם בזרם המרכזי, גם של הציונות הדתית, גם של החרדים וגם במקומות שנחשבים טובים ובמשפחות טובות.
"לגבי האלימות הרווחת במגזר הערבי, אנו רואים שהמדינה מאפשרת את האלימות הזאת, וכאן נדרשת אכיפה. מצד אחד המשטרה לא אוכפת את החוק כשערבים פוגעים בבנות, ומצד שני על כל מילה ועל כל דבר שיהודים עושים עוצרים אותם ומגישים כתבי אישום. אנחנו בלהב"ה מרגישים את זה ברדיפה שלנו כארגון, רדיפה שאגב דווקא מעצימה אותנו".
באשר למרכיב ההרתעה, לדעת ד"ר קידר ההרתעה נוצרת רק על ידי מעשים בשטח: "אם כל מי שפוגע ביהודייה היה מטופל במקום באותו רגע, זה היה נפסק. זו הרתעה, וככה מתפקד המזרח התיכון בתרבות השבט. אם בן אדם הולך למשפט שלוקח שנתיים ואז זה נגמר בעסקת טיעון, זו לא הרתעה", אך הוא מסייג את דבריו ומוסיף: "אני לא ממליץ על זה ולא אומר שזו הדרך הנכונה, אבל אלו דברים שנעשו בעבר והוכח שנחלו הצלחה".
נראה כי בחברה שחורתת על דגלה את מאפייני 'מדינת כל אזרחיה', כפי שקורה היום במדינת ישראל, חברה שהמגמה בה היא להפוך את האזרחות לשיוך מרכזי וחשוב יותר מהשיוך הלאומי והדתי, בחברה שבה נישואי תערובת הם תופעה מקובלת ולגיטימית וכל גישה אחרת אליהם נתפסת חשוכה וגזענית, בחינת תופעת הקשרים המעורבים על מורכבותם והשלכותיהם וחיפוש אחר תשובות ודרכי טיפול נעשים מורכבים ביותר ומצריכים אומץ מצד ההנהגה.
התגובה בעניין חייבת להיות מעמיקה ומקיפה ולכלול אכיפה והרתעה, טיפול וחינוך. השאלה הנשאלת כעת היא מי ימקם את הבעיה הזאת בראש סדר העדיפויות שלו ולא יפחד להרים את הכפפה.
