לרגל יום הזיכרון, ומיד לאחריו יום העצמאות, בחרנו לשוחח עם אחת מהדמויות המזוהות ביותר עם התיישבות ביהודה ושומרון, וכפי שתגלו בשורות הבאות, גם מחוץ להם. פנחס ולרשטיין, 73, הוא אחד השמות הבולטים ביותר בהתיישבות, גם היום לאחר 12 שנים בהן הוא לא בתפקיד התיישבותי של ממש באזור.
ולרשטיין נמנה על דור המייסדים של תנועת גוש אמונים המפורסמת. בהיותו בן 26 היה בין מייסדי היישוב עפרה שבמועצה אזורית בנימין, אשר בראשה עמד בשנים 2008-1979. בנוסף, עד 2010 כיהן במשך שנתיים כמנכ"ל מועצת יש"ע ובאותה שנה מונה לאחראי על ההתיישבות בנגב ובגליל של תנועת "אמנה". בשנת 2011 גויס ולרשטיין על ידי השר לפיתוח הנגב והגליל דאז, סילבן שלום, בכדי לתרום מניסיונו ביו"ש להבאת אנשים לנגב ולגליל.
״הישוב צמח בעשרות אחוזים״
במהלך השנים מאז פרישתו ממועצת יש"ע, סייע ליישובי הדרום הסמוכים לרצועת עזה, אך הפעילות שלו באזור נותרה עלומה יחסית ולא מוכרת לציבור הרחב. "היתה לי הזכות, במסגרת 'נגב-גליל', לסייע לבניה וצמיחה של יישובי הספר בעיקר בעוטף עזה", הוא אומר לנו. "המעבר מ'מה עושה המתנחל הדוס שאוכל ערבים לארוחת הבוקר אצלנו בקיבוצים’, היה חוויה מרתקת. כלומר, בעקיפין זכיתי להתחבר לחברה הישראלית, לאנשים שאני מעריץ אותם כחלוצים גם אם תפיסת העולם הפוליטית שלהם אינה זהה לשלי״.
ולרשטיין היה שותף למעבר של חלק מהישובים ממשבר מאוד קשה כתוצאה ממבצע ״צוק איתן״. הוא מספר על התקופה הקשה שחוו הישובים הסמוכים לגדר המערכת ברצועת עזה באותה תקופה, ועל המשמעות עבור הישובים שנמצאים קילומטרים בודדים בלבד מעזה. ״קיבוץ כמו נחל עוז לדוגמה, עבר משבר ועזיבה מאוד גדולה. מיד אחרי צוק איתן, בכיתות ז’-י״ב היו תלמיד אחד ותלמידה אחת בלבד. היום הישוב פורח ויותר מאשר הכפיל את עצמו, הישוב צמח בעשרות אחוזים״.
כיצד סייעת להם?
״לעבוד איתם ולהיות שותף לפתיחת מכינה קדם צבאית במקום, בלי לשנות את אופיו של הישוב. כאשר פתאום מגיעים 21 בחורים ובחורות צעירים לישוב שהוא די בדיכאון – זה מוביל מיד לתנופה של שיפוץ דירות, לקליטת צעירים. לאחר מכן פעלנו בשיטת הישובים ביהודה ושומרון – לא לחכות למשתכנים אלא לבנות בתים שיבואו בהמשך. הדבר הנפלא שקרה זה שבכל היישובים ללא יוצא מהכלל, אם זה קיבוץ ארז, כפר עזה, ניר עוז או נחל עוז ועלומים – הגיעו צעירים ולא שינו את אופי הישוב. בזה עסקתי רוב השנים. ממש המשך עשיה של התיישבות עד היום״.
לאחרונה התבקש ולרשטיין להיות יועץ חיצוני לאוסנת קמחי, ראש המנהל לבנייה כפרית במשרד השיכון. ״אני משתתף בחיזוק ההתיישבות ברמת הגולן״, הוא אומר על פעילותו בימים אלה. ״שיטת הבניה בה עשינו שימוש ביהודה ושמרון לא היתה מוכרת בדרום ואינה מוכרת גם ברמת הגולן. אני מנסה להדביק אותם באותה התלהבות ואותו מרץ שצריך לצורך האמונה וההבנה שהיישובים חייבים לגדול ככל האפשר״.
״אנחנו לא כל כך מבינים את רמת מסירות הנפש שם״
מה למדת במהלך השנים האלה?
קודם כל למדתי להעריך את האנשים שמוכנים לחיות באווירה של שניות בודדות עד לרגע שהפצצה מתפוצצת. אתן לך חוויה אישית שתמחיש: בנחל עוז מרגע שיש ‘צבע אדום’ ייקח במקרה הטוב שתיים עד ארבע שניות עד שהמרגמה תתפוצץ. אני זוכר בוקר אחד בעפרה, אני רואה התראת צבע אדום ולאחריה הודיעו שזו היתה התרעת שווא. צלצלתי לאחת המשפחות ואמרתי ‘איזה יופי שזה היה שווא’. הגברת התפרצה בבכי נוראי ולא נרגעה. לא הצלחתי להבין למה. החלטתי שאני יוצא מעפרה לנחל עוז והתקשרתי אליה בדרך, היא הסבירה ואמרה לי משפט מחץ: ‘אתה לא מבין? אני בחרתי על איזה מהילדים שלי לשכב ולהגן עליו ואת איזה להפקיר’״.
״אנחנו לא כל כך מבינים את רמת מסירות הנפש שם. אז הם לא מצביעים כנראה למפלגות להן הייתי רוצה, נכון. אבל האם אני מסוגל לראות בהם חלוצים ולשרת אותם – זאת השאלה. זאת חוויה מכוננת מבחינתי. יש חלוצים נוספים״.
״לייהד הן את הגליל והן את הערים המעורבות״
בראיון לעיתון ״מעריב״ שהתקיים בנובמבר 2021, אמר ראש אט"ל הפורש, אלוף איציק תורג'מן, כי בתרחיש הפרעות הבא, כוחות צה״ל לא יעברו בוואדי ערה בשל החשש ממהומות. השבוע פורסם ב״ישראל היום״ כי לראשונה כוחות הביטחון יתרגלו תרחיש לחימה בוואדי ערה על רקע המצב הביטחוני. הכוחות ידמו את סגירתו של ציר 65, לצורך מעבר של כוחות השתלטות ויחידות מיוחדות לטיפול בהפרות סדר. מתחילת הרמדאן גייסה המשטרה שש פלוגות מג"ב, והתוכנית היא לגייס שתי פלוגות נוספות בהוראת הדרג המדיני.
מה אתה חושב על המצב היום בגליל, בנגב ובערים המעורבות?
״אתה נוגע בנקודה מאוד כואבת ששווה חשבון נפש. כאשר אלוף אומר שבזמן מלחמה צה״ל לא יוכל לעבור בוואדי ערה, למרות התיקון שצה״ל אמר שיוכלו לעבור כי הוא יכשיר כוחות – בעצם האלוף אומר שיש בתוכנו גיס חמישי, וצריך להתמודד עם זה. משימה לא פשוטה. באופן דומה, מה שהיה בפרעות בלוד והערים המעורבות, אי אפשר לטייח את מה שקרה בתחומי מדינת ישראל. לכן, פרק חשוב בנושאים האלה, זו המשימה של לייהד את הגליל והן את הערים המעורבות. מדינת ישראל האולטרה-דמוקרטית לא מעזה לדבר על יהוד הגליל וגם לא על יהוד לוד. המאבק על ארץ ישראל לא הסתיים. טרומפלדור, וחז״ל לפניו, אמר ש’במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם יעבור גבולנו’ – הוא אמר את זה 70 שנה לפני קום המדינה. אין ספק שההתיישבות והמשימות הלאומיות בתוך מדינת ישראל חשובות לא פחות״.
הזכרת את המחרשה והגבול. במהלך השנים היית שותף בהקמתם של עשרות יישובים בבנימין שחלקם הפכו אחר כך למועצות מקומיות. מה עם נוער הגבעות ביהודה ושומרון? מוציאים אותם מתוך השיח הלגיטימי.
״עזוב. צריך להיזהר בהגדרות. יש חוות בודדים שצריך לשאת את אנשיהן על כפיים, הן אמתיות ועוסקות בנושא הזה. יש כאלה שזה רק לצורך הכרזה על זכותנו על הארץ, לא צריך לזלזל אבל זו לא התיישבות.
נוער הגבעות, אני מחלק בין אלה שהם אנשי אמת – בונים חוות, משקיעים ומתמידים ונמצאים בשטח, לבין אלה שרוצים להגדיר את זכותנו על הארץ. אז בסדר, זה לא דבר רע אבל זה לא מביא התיישבות״.
מה עם ההתיישבות הצעירה?
״ברובה היתה חייבת להיות מוסדרת, זה לא קורה מסיבות טכניות או לחצים בינלאומיים. עשהאל למשל חייב להיות ישוב מוסדר. יש ישובים שחלקם גם אם מתעלמים מהם ממשיכים לגדול. אני לא רוצה לנקוב בשמות כי אולי מחר ‘המנהל האזרחי’ יפעל נגדם. אני בהחלט חושב שהתיישבות כמו בקדם-ערבה וכד’ – זאת בושה למדינה שהם עדיין לא מוכרים, בין כישובים ובין כשכונות של ישובים ותיקים. ברור שמדובר בהתיישבות, בעשיה התיישבותית, לאומית, גאווה של עם ישראל לראות את הדברים האלה. הם מצליחים ובונים בתי קבע בעשרות ובמאות״.
״קשה לי עם הפוליטיקה״
נעשה מעבר חד לימי הזיכרון והעצמאות. בעצמך נפצעת במלחמת ששת הימים, ובתור ראש מועצה ליווית משפחות רבות שיקיריהן נפלו בקרב או נרצחו בפיגועים.
״נפצעתי במלחמת ששת הימים, בחור צעיר, אבל אני מוכרח להגיד שבימים אלה אני חווה פחות את הבעיה שלי. אם בכל מדינת ישראל היו באינתיפאדה השניה, להערכתי, 1,100-1,200 חללים, רק במטה בנימין לבדה היו מעל 100. בכל הבתים האלה, ראיתי שליחות להיות עם המשפחות בתחושותיהן הקשות, ללוות את היישובים ולראות את החוסן המדהים שלהם. לפעמים אומרים לי ש’במותם ציוו לנו את החיים’ זה מן הפה אל החוץ, אבל כאשר משלמים מחיר דמים כזה ומקבלים חיזוק ממשפחות שכולות, זו לא העוצמה שלך, זו העוצמה שלך כשליח ציבור. כבוד וגאווה להיות שליח של הציבור בזה״.
ולרשטיין ממשיך ומספר על השנים הקשות ההן: ״בבנימין היו חמש משפחות שלפחות שני בני הזוג נרצחו, לפעמים זה עם ילדים. בין אם זה סחיווסחורדר…״, ראש המועצה לשעבר נעצר בכאב רב כשהוא מזכיר את המשפחה מהישוב נריה, שבאוגוסט 2001 נרצחו ההורים ושלושה מילדיהם בפיגוע הקשה במסעדת "סבארו" בירושלים. ״אלה המשפחות שמחייבות אותנו להבין את המסר שאסור לנו לשכוח, שהמטרה שלנו להיות חלק מהחברה הישראלית. כמו חלוץ צריך להיזהר בזה, כי החלוץ צריך לעבור לפני המחנה ולא להתנתק ממנו, אלא להוות דוגמה. אני חושב שההתיישבות ביהודה ושומרון והגרעינים התורניים הם מושא להערצה ודוגמה. חייבים להמשיך את השליחות הזאת. הלפיד חייב לעבור לדורות הבאים. מלחמת הקוממיות של מדינת ישראל עדיין לא תמה״.
ממש לסיום. למה אף פעם לא ראינו אותך בפוליטיקה?
״קודם כל קשה לי עם הפוליטיקה, קשה לי עם האנשים, עם הזהויות. דבר שני, באחריות אני אומר, גם אם הייתי בפוליטיקה שום דבר לא היה יכול להתחרות עם הזכות להיות ראש המועצה האזורית מטה בנימין ושליח של הציבור הזה״.
