אז החל מדע הארכיאולוגיה בחיפושיו הנרחבים אחר אוצרות מן העבר הרחוק ומתקופת המקרא, עמדה תמיד השאלה הגדולה מכולן: היכן נמצא החפץ הקדוש ביותר, שהונח במקום הקדוש ביותר: ארון הברית. הארון שנבנה בימי משה, ולו זר זהב סביב ובעל כרובים שסוככים מלמעלה היה בעל סגולות פלאיות. ברחבי התנ”ך מסופר כי מכוחו נבקעו ממי הירדן בכניסת עם ישראל לארץ כנען והוא גרם מספר פעמים למיתה כמו במקרה של אנשי בית שמש וכן בסיפור עוזה. הארון, בו היו מונחים שברי הלוחות, צנצנת המן ומטה משה, היה בשימוש ביום הכיפורים כאשר בין בדיו היה מקריב הכהן הגדול אחת בשנה את הקטורת בשעה בה נכנס לקודש הקודשים ונשא תפילה לשלומן של עם ישראל.
משעה שהוחרב בית המקדש הראשון על-ידי נבוכדנצר מלך בבל אשר נטל עימו את כלי המקדש לא נודע היכן הארון. בין הרשימה המוזכרת בפסוקים של הכלים אותם לקח המלך עימו לבבל נשמט הארון. במידה ואכן הוא נלקח לא מן ההיגיון שהוא לא יוזכר ולכן יש להניח כי הוא לא נלקח בשלל כשאר כלי המקדש. השערה זו מתחזקת לנוכח הרשימה המתארת את הכלים, שהחזיר כורש מלך פרס לבני ישראל שנים לאחר מכן כשנבנה בית המקדש השני, ושאף ברשימה זו לא מוזכר הארון. כתוצאה מכך בבית המקדש השני לא היה ארון.
חז”ל: הארון במחילות הר הבית
רמזים למיקומו ניתן למצוא בפסוקים שונים ברחבי התנ”ך. אחד מהם בדברי הימים רומז כי הארון נגנז על ידי המלך יאשיהו. “וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים (הַמְּבִינִים) לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה’, תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף; עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל”.
בעקבות הפסוק חז”ל הבינו ש”תנו את ארון הקודש בבית” חייב להיות גניזה במחילות מתחת לבית, שהרי הארון מלכתחילה היה בבית. “ומי גנזו? יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב (דברים כח) ‘יולך ה’ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך’, עמד וגנזו. כלומר ישנו כאן צעד מלחמתי: לפני שהאוייב יגיע אל בית המקדש וירצה בוודאי לשים את ידו על הארון, יאשיהו מצווה לגנוז אותו.
במשנה במסכת שקלים מופיע סיפור המחזק הנחה זו: “מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחברו. לא הספיק לגמור עד שיצאה נשמתו, וידעו בייחוד ששם הארון גנוז”. גם הרמב”ם כותב כי בעת שבנה שלמה המלך את בית המקדש ידע שסופו להיחרב, ולכן “בנה בו בית לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך ציווה וגנזו במקום שבנה שלמה”.
הרב גץ והמנהרה הסודית
על סמך דברים אלו של חז”ל, אלפי שנים לאחר מכן במדינת ישראל של שנת 1982 ינסה המקובל הרב מאיר יהודה גץ זצ”ל, רב הכותל, להגיע אל הארון ע”י חפירת מנהרה בתוככי הר הבית. היה זה מבצע מורכב שרק מעטים ידעו עליו ושנשמר בסוד. במשך מספר שבועות נחפרה המנהרה לכיוון קודש הקודשים. לבסוף, כשכבר כמעט והגיעו, נחשפה המנהרה ע”י הערבים. בעקבות כך הם החלו בהתפרעויות והעבודות נפסקו.
הממשלה הורתה לאטום את הפתח למנהרה בבטון. בעקבות זאת כתב הרב גץ ביומנו: “אני פורש למנוחה כשטעם מר בפי. מעודי לא חשתי השפלה של היהדות כמו היום וזאת במדינתנו הריבונית. אני מתפלל שזהו סוף הגלות… כלי התקשורת משתוללים וניכרת התופעה של השנאה העצמית, אולם אני מנוע מלגלות סודות אפילו באמצעות יומן זה ולכן אינני מגיב ואינני משיב לחורפי דבר”.
ועוד הוא כתב “הרגשתי בתיקון חצות קרובה לזו של אבותי, בראותם במו עיניהם את הלהבות העולות מבית אלוקינו בשעת החורבן. קול הלמות, קול ערבים בתוך המנהרה. הם סותמים כנראה בבטון עבה את פנים הקיר. כל צעקה שלהם היא כמדקרה בלבי הפצוע. בכל חריפותה יצאה מפי הזעקה: ‘באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשיך, אך עלי להתחזק ולא להישבר, כי עלי להמשיך בתפקיד אפילו בודד במערכה”.
הארון נמצא בהר נבו?
יש הטוענים כי הארון נמצא בהר שעליו הסתלק ונקבר משה, הר נבו. בספר מכבים ב’, מסופר כיצד הנביא ירמיהו טמן את הארון במערה על הר נבו כדי להסתירו מידי הבבלים. במשך השנים ניסו מספר אנשים להגיע אל ההר שנחשב לפי הערכות כהר נבו והחלו לחפור בו. אחד מהם, ארכיאולוג בשם אנטוניה פרדריק פוטרר הגיע בשנות העשרים של המאה הקודמת אל ההר והחל לחפור בו. הוא טען כי מצא שם מנהרה סודית, שהייתה חסומה בידי קיר, אולם על הקיר הייתה כתובת קדומה שאותה העתיק ולקח לירושלים לפיענוח. לטענתו, הכתובת הייתה: “כאן נמצא ארון הזהב של הברית”.
בעקבותיו יצא לחיפוש בהר הרפתקן אמריקני בשם תום קרוסטר שניסה אף הוא לאתר את המקום. קרוסטר טען שהשיג ניירות של פוטרר, ובהם מפה של אותו נתיב סודי בהר נבו. הוא יצא אל ההר בראשות קבוצה של נוצרים פונדמנטליסטים. לאחר שלא מצאו דבר, הקבוצה עברה מההר שבו הם חיפשו להר סמוך ושם הם מצאו קיר העונה לתיאורו של פוטרר והרסו אותו. מעבר לו הם מצאו ארון מוזהב, שתאם בדיוק את תיאור ארון הברית, ולידו את שרידי פסלי הכרובים. הם הקפידו שלא לגעת בחפצי הקודש. הם רק צילמו אותם, חזרו עם הצילומים לארה”ב, ומיהרו לספר על כך לעיתונות. קרוסטר סירב למסור את הצילומים לארכיאולוג רציני כלשהו אלא רק לבנקאי הלונדוני דויד רוטשילד, אך רוטשילד לא גילה כל עניין בקבלת התצלומים. עם זאת, הארכיאולוג סיגפירד הורן כן הצליח לראות את התצלומים ולאחר בדיקה יסודית הוא קבע שלא מדובר בחפץ עתיק כלל וכלל, אלא בחפץ מודרני שנוצר בידי מכונה.
ביקור ישראלי במרתפי הוותיקן
בגמרא בה ישנו דיון על מיקומו של הארון ומובאות שלוש דעות שונות. שניים מהן גורסת כי הארון נטמן במחילות הר הבית. לעומתה, דעה אחרת, דעת ר’ אליעזר, סוברת כי נבוכדנצר הצליח לקחת את הארון עימו לבבל ובכך שוללת את דעה זו.
בעקבות דעה זו בגמרא יש שמניחים כי הארון יחד עם כלי מקדש נוספים מונח במרתפי הוותיקן ברומא. לפני ארבע עשרה שנים הייתה הזדמנות נדירה לאחד מאנשי “מכון המקדש” מיכאל אילבאום, לראות את אותם כלים. הוא מספר כי שר הפנים האיטלקי לשעבר אמר לעמיתו היהודי כי ראה את מנורת המקדש בביקור שערך במרתפי הוותיקן. היהודי המומר יצר קשר עם גורמים ישראליים והוחלט לשלוח אותו אל המשימה. כאשר הם הגיעו לוותיקן, בחסות סיפור בדוי, גרמה אמירה מיותרת של אחד הנוכחים להפסקת הביקור ובסוף הם לא הצליחו לראות את המנורה ואת כלי המקדש האבודים.
הרב מנחם מקובר ראש ארגון “והראנו בבניינו”, שעוסק באופן תמידי בנושאים אלו של הר הבית ובית המקדש, טוען בשיחה עימו כי למרות הדעות השונות שקיימות בנוגע למיקומו, לדעתו הארון נמצא במחילות הר הבית. הוא מסביר זאת בכך שהרמב”ם פסק זאת בהלכות בית הבחירה באופן וודאי כשכתב שהארון נמצא במטמוניות עקלקלות, במעמקי הר הבית וגם כשתיאר את שאר הכלים שיש לבנות בבית המקדש השלישי הוא לא תיאר את בניית הארון לעתיד לבוא בגלל שהוא סובר כי הארון יתגלה.
מדוע לדעתך הארון נמצא בהר הבית ולא כמו חוקרים שונים שטוענים שהארון נמצא במקומות אחרים?
“ישנה מסורת ברורה שעולה מהמקורות בנוגע למיקומו של הארון בתוככי הר הבית. 50 שנה לפני חורבן בית המקדש הראשו גונז יאשיהו את הארון במקום שהוכן במעמקי הר הבית עוד מימי שלמה. הוא עושה זאת כדי שלא יקחו את הארון בזמן החורבן. בבית שני לא יודעים כלל היכן הארון נמצא. הרמב”ם כאמור פוסק שהארון נמצא בוודאות בהר הבית. החוקרים מעלים השערות שונות אבל לפי המסורת הוא בוודאות נמצא בהר הבית”.
ומה עם כלי המקדש האחרים?
“לדעתי גם הם נמצאים בהר הבית”, טוען הרב מקובר. הוא מוסיף כי כיום לא ניתן לחפור בתוככי הר הבית אבל לעתיד לבוא עם הטכנולוגיה שקיימת כיום אולי ייתכן שאפשרי להגיע לשם.
מבחינה הלכתית ישנה מחלוקת בדבר עשיית הארון. האם יש צורך לבנות את הארון מחדש כמו שאר כלי המקדש או שמא יש להמתין לגילויו בעת הגאולה. הרמב”ם לא מזכיר כלל את בניית הארון ולדעת הרמב”ן הארון יתגלה “בבניין הבית או במלחמות העתידות לפני מלך המשיח”.
תיאוריות שונות עולות עד היום בנוגע למיקומו של הארון. העניין ההולך וגובר במציאתו, לאורך אלפי השנים מעמידים את דברי הפסוק בירמיהו: “והיה כי תרבו ופריתם בארץ, בימים ההמה נאם ה’, לא יאמרו עוד ארון ברית ה’, יולא עלה על לב, ולא יזכרו בו, ולא יפקדו, ולא יעשה עוד”, הבא להורות על כך שגניזתו של הארון בימי יאשיהו על ידי מנשה מוצדקת, מעיד אולי על רצון אחר, על מעשה שיהיה כרוך במציאתו – לבנות את בית המקדש ולהשיב את השכינה והנבואה אחרי שנות הגלות הארוכות.
