לאחרונה שוחחתי עם חבר העובד באחת מחברות ההייטק המובילות בארץ ובעולם בתחום הרכב האוטונומי. הוא סיפר לי שאחד ה"רווחים" הגדולים של השינוי ומעבר לרכבים האוטונומיים יהיה בכך שאזרחים מן השורה לא יצטרכו להחזיק רכב ברשותם.
כשיהיו רכבים אוטונומיים זמינים, האדם לפני יציאתו מהבית יזמין באפליקציה רכב אוטונומי מחברה המשכירה רכבים כאלו, הרכב יגיע עצמאית (כמובן) על פי ניווט ווייז לביתו של המזמין, המזמין ייכנס לרכב יקיש על המסך הנמצא ברכב את הכתובת המיועדת שברצונו לנסוע אליה, ישלם באשראי וייסע למקומו. כך גם יעשה ברצונו לחזור הביתה. הרכב האוטונומי בסיימו את המשימה/ות הנ"ל ייצא לקריאה הבאה או יחזור עצמאית ל"מצבור" של הרכבים האוטונומיים עד לקריאה הבאה.
על פי הגדרת ויקיפדיה: "מכונית אוטונומית היא מכונית המנווטת ומתגברת על מכשולים ללא התערבות פעילה של נהג אנושי ובלא צורך בתכנון מיוחד של הכביש וסביבתו".
ובהשאלה לחיי זוגיות – "זוגיות אוטונומית היא זוגיות אשר אינה מצריכה התערבות פעילה של בני הזוג וכן אינה מצריכה תכנון מיוחד של החיים הזוגיים ומשפחתם".
כמה אומללים היו חיינו הזוגיים אם היינו חיים אותם כאוטונומיים – "ללא מגע יד אדם". אלה היו חיים ללא תקשורת, ללא הסתכלות בלבן שבעין, ללא שמיעת דפיקות הלב, ללא הרגשת פרפורי הבטן, ללא לחלוחית בזווית העין… חיים דלים, משעממים, רוטיניים, ללא ניצוצות וללא שמחה.
התורה אומרת לנו: "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו" ( בראשית פרק ב'). מה המשמעות של הפסוק "ולאדם לא מצא עזר כנגדו"?
אדם הראשון רואה את כל הבהמות / החיות / העופות שחיים בזוגיות ורק הוא לא מצליח למצוא את אותה אחת שתהיה עזר כנגדו. אדם הראשון רוצה קשר, הוא רוצה אינטראקציה, הוא רוצה שיח ושיתוף, הוא רוצה אהבה! הוא רוצה שתהיה מישהי שתהיה לו לעזר, ולעיתים תהיה כנגדו כדי לתקן ולהעצים את שניהם.
אבוי לנו אם חיינו יהיו אוטונומיים המתחזקים את עצמם מבלי התערבות של שני בני הזוג. החיים על פני האדמה יהפכו גיהינום – נהפוך לאנושות של זומבים… ומהר מאוד האנושות תיכחד.
ליבת החיים הזוגיים הינה הקשר המיוחד בין בני הזוג, השיח, השיתוף, היעדים המשותפים והדרך להגשמתם ביחד. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת ומציבה בפנינו פתרונות טכנולוגיים מרחיקי לכת בתחומים רבים, חובה על בני הזוג להעמיק את הקשר הבלתי אמצעי שלהם, להעלות מדרגה ביחסים הבינאישיים ולהתקרב האחד אל השנייה תוך אינטראקציה מלאה ולא להיסחף אחר הקלות הבלתי נסבלת של "חיים אוטונומיים".
