מי אוהב את הגמרא?
פעם שאלתי אחד מילדי בהיותו בגיל 15-16 איזה שיעור הוא ממש נהנה לשמוע, מכל מי ששמע בחייו, במובן הכי פשוט. כלומר, לא איזה שיעור הכי חשוב בעיניך, לא מי היה הכי שיטתי, אלא את מי היה לך כיף לשמוע. הוא השיב: ׳כמה פעמים ביקר אצלנו בישיבה הרב משה דימנטמן ומסר שיעור עיוני, אצלו באמת נהניתי מהשיעור׳. אמרתי לו: ׳אז מדוע לא תעזוב הכל ותלך ללמוד אצלו? נמצא לך מקום שבו תוכל להתגורר, ותשהה במחיצת האיש הזה׳. הוא אמר: ׳אבא, הדור שלנו זה לא כמו הדור שלך…זה לא כזה פשוט.׳
גם לי יצא לשמוע את הרב משה דימנטמן פעם. היה זה בסוגיית כשם שאסורה לבעל וכו׳. זה היה לפני הרבה שנים ואני יכול לזכור את מהלך דבריו, בניגוד להרבה שיעורים אחרים ששמעתי. אני זוכר את הצגת ה״חקירה״, את הסבר ראשי הישיבות, את הטעמתו, את שמחת יישוב הספקות. אני זוכר גם מתי הוא נתן את הדפיקה על הסטנדר, מתי הוא כמעט ירד מהבימה כאילו להרביץ למישהו שאמר סברה לא נכונה, לדרוש ממנו לחשוב שוב ולדייק, או כדי לנשק מישהו שאמר סברה מתוקה במיוחד.
הבנתי לגמרי את תשובת בני. כולנו שמענו שיעורים רבים, אבל לראות מישהו שחי את הגמרא, את הוראתה, את הרבצת התורה כמו ר׳ משה – זה נדיר מאד. השבוע, כששמעתי על פטירתו, חשבתי: אילו לכל הר״מים בישיבות היתה חיות כזאת ואהבת תורה כזאת, קשה להאמין שהיינו שומעים משפטים כמו ״אני לא מתחבר לגמרא״. הקושי להאהיב את לימוד הגמרא על בני ישיבות תיכוניות – ידוע, ואשרי תלמידיו הגדולים שזוכים להאהיב ולהעביר הלאה את תורתו.
הסוד של גדלות הפסיקה בישראל
מו״ר הגרז״ן גולדברג זצ״ל שלח מאמר הלכתי כמעט לכל כרך של הסדרה ״תחומין״. לאחרונה, לרגל 5 שנים להסתלקותו, כונסו כל מאמריו אלו לספר שנקרא ״גנזי תחומין״. השקת הספר עוררה זיכרונות נוגים אצל תלמידיו, והנה כמה מהם:
סיפר הרב ניסים אלמליח, רב רשות שדות התעופה, תלמיד הגרז״ן: ׳איך הוא למד? הספרים לא היו קלים לעין כמו היום. מעבר למחסור בספרים בימים שבהם רבנו גדל בירושלים, הספרים שהיו – לא היו נוחים כלל. למשל, ספר הטור שבו הוא למד היה מלא בקיצורים. בגלל יוקר הדפוס, כמעט כל מילה הודפסה עם גרש או בראשי תיבות. [פעם סיפר לי הרב שלמה שרייבר, בוגר ישיבת חברון, שבשעת מנוחה היו הבחורים לוקחים איזה ספר קל לקרוא במיטה, להירגע אתו. וכשהיה הגרז״ן בחור בחברון, הוא היה לוקח כרך שולחן ערוך… מ.ד.].
במכון אריאל היו שעות פתוחות של בית הוראה. אנחנו האברכים היינו יושבים סביבו כדי להתלמד. כשמישהו בא לשאול או לבוררות. היה רבנו מחכה שמישהו מאיתנו יגיב. הוא היה ממתין לשמוע תגובה לתגובה, היה אומר את דברו בדרך של ״אפשר״, והיה מניח לדיון להתפתח סביב הדברים. זה היה נראה כמו סימפוזיון. בסוף היו מגיעים למסקנה שהוא הציב, אבל הדרך האמתית לבירור היתה חשובה׳.
מדוע לא כולם בציבור הרחב הכירו אדם גדול כמוהו? משום שלא הסכים לחתום נגד אף אחד. בכל פעם שבאו להחתים אותו נגד מישהו היה מסרב. הוא הרגיש שייכות לכלל ישראל. אף אחד לא ידע אפילו באיזה נוסח תפילה היה מתפלל׳.
אבל למי באמת אתה שייך?
סיפר הרב ד״ר שלמה גליקסברג, רב הישוב חשמונאים: כל בתי הדין בעולם התייעצו אתו. גדולי הדיינים הם מתלמידיו המובהקים. הוא הכניס את לימודי ״חושן משפט״ לכל מקום, לפני זמנו זה היה כמו לימוד קדשים.
הרבה שנים הייתי רב ביוהנסבורג, דרום אפריקה. בכל נושא הלכתי שהיה עולה שם היינו מתייעצים עמו. מדוע פנו אליו דוקא? משתי סיבות: א. גדלותו העצומה בתורה. ב. יכולתו להתחבר לכל גווני הציבור. בדרום אפריקה פועלים ארגונים של המזרחי, חב״ד, אור שמח ואש התורה. הוא היה יכול לפסוק הלכה שתהיה מקובלת על כולם.
אחיזת עיני ה…מצלמה
סיפר תלמידו הרב נתנאל ברקוביץ: ׳כשבני הגיע לגיל 3 עשינו לו ״חלאקה״ בבית הגרז״ן, כדי שהוא יגזור את התלתל הראשון. הרבנית הכינה יין, עוגיות, סוכריות. הוא שאל: ׳הבאתם מספריים?׳ נתנו לו והוא גזר. הרבנית אמרה: ׳רגע, עוד לא, הם לא צילמו׳. אבל הוא כבר גזר. הציעו: ׳נניח את התלתל במקומו ונעשה בכאילו, רק בשביל הצילום׳. אבל הוא חשש ל…גניבת דעת. הוא יגזור עוד תלתל ואותו יצלמו…
קנאה??
הוא היה כל כך מתוקן במידות, ופעם שאלנו אותו, הרב יואל קטן ואני, אם אף פעם לא היתה לו קנאה במישהו, אם מעולם הוא לא קינא. הוא אמר שהוא זוכר פעם אחת בחייו שבה הוא קינא במישהו. בנערותו היה לו חבר שהצליח להשיג מפתחות לארון הספרים של בית הכנסת בשכונת כנסת. החבר יכול היה לבוא ולעיין בספרים כל אימת שרצה, וזה באמת היה מושא לקנאה. הוא סיפר שמאוחר יותר היה לו תיקון לענין. הוא זכה לקבל מפתח של ספריית ר׳ חיים ברלין, שנמסרה ל״עץ חיים״, ושם היו אוצרות של ממש, כתבי יד וכו׳.
עד היכן?
בהיותנו בחורים הסענו אותו פעם משיעור בישיבת אור עציון לשיעור בישיבת כרם ביבנה. חמדנו לצון, ובנסיעה שאלנו אותו שאלה שראינו בשו״ת רבי עקיבא איגר. הוא אמר: הרי זו שאלה שמופיעה ממש בשו״ת רבי עקיבא איגר. והחל לצטט לנו את התשובה מזיכרונו. אנחנו הבאנו עמנו את הספר מבעוד מועד, וראינו שמה שהוא קורא בעל פה תואם בדיוק ללשון הספר. שמעתי פעם גם מהרב משה סתיו, שהוא שאל אותו שאלה ברבי עקיבא איגר, משהו שנראה לא מובן בדבריו. הגרז״ן ציטט מזיכרונו את תשובת רעק״א, ועל פי קריאתו ר׳ משה שם לב לכך שהשאלה פרחה מאליה.
פעם אמר לנו משהו בשם החתם סופר. מישהו שאל איפה זה נמצא. הוא הביא לו ספר ואכן לא מצאו בחת״ס, אבל הוא התעקש שהוא ראה בחת״ס. לא הצלחנו למצוא בשום אופן. ב23:30 בלילה הוא התקשר אלי ואמר: מצאתי, זה נמצא במהדורא בתרא׳. ■
meirdorfman@gmail.com
