חינוך וחברה

הרפורמה במערכת המשפט טובה ליהודים?

הרפורמה במערכת המשפט של שר המשפטים, יריב לוין, מוצגת על ידי השמאל כ׳הפיכה משטרית׳ שלא הוצגה לציבור לפני הבחירות. ״המהלך חייב להיעשות בפעולה מאוד יעילה וחדה״, אמר לוין חודש לאחר נפילת ממשלת לפיד • בנוסף - ד״ר שמואל יעקובסון בוחן את סעיפי הרפורמה החשובה

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.

ביטול עילת הסבירות
על כך הרחבנו בטור משבוע שעבר. בתהליך זוחל, המציא בית המשפט העליון עילת התערבות בכל החלטה מנהלית, שמשמעותה האמיתית היא – החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. אלא, שבעוד ששר המנהל משרד ממשלתי נבחר לתפקידו בידי הציבור והוא בעל אחריותיות כלפי בוחריו, לבית המשפט נתונה סמכות ללא אחריות כלל, כך שבניגוד להבניית התודעה בשיח הציבורי, דווקא הוא נוטה לקבל החלטות פופוליסטיות. כך הורה בית המשפט על מיגון מבנים מסוימים בעוטף עזה, מבלי שעליו 

להצביע על מקור תקציבי לכך, כשבעקבות החלטה זו ייתכן שבגבול הצפון יהיו מוסדות חינוך לא ממוגנים, או אולי תהיה תרופה שלא נכנסת לסל הבריאות.
חשוב לציין שמלבד עילת הסבירות קיימות עילות רבות אחרות לביקורת החלטות מנהליות, כגון אי-חוקיות, אי-קיום חובת היוועצות, שיקולים זרים, שרירותיות, הפליה. אלא שעילות אלה מוגדרות יחסית, ואילו עילת הסבירות היא ערטילאית וסובלת כל פירוש שהוא. כך שביטול עילה זו פשוט הכרחי אם רוצים להשיב את המשילות לנבחרי העם.
אך חשוב להעיר שגם פסקת ההתגברות וגם ביטול עילת הסבירות לא ישנו באמת את מצב המשילות בשטח, כל עוד לא יבין המחנה הלאומי והשמרני כי עליו להחליף את הפרסונות המפעילות את ׳מדינת העומק׳, ואשר מונעות מנבחרי הציבור לממש את מדיניותם.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
כאן נכנס התיקון השלישי המוצע – שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. ועדה זו מורכבת כיום משלושה שופטים של בית המשפט העליון שני חברי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, כשקיימת מסורת בלתי כתובה שלפחות אחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה. היות שנציגי לשכת עורכי הדין המופיעים בוועדה הם בעצמם עורכי דין פעילים, על פי רוב אינם מעוניינים לסמן עצמם כמעוניינים למערכת המשפטית, ובמקרי בוחן חשובים הם מתיישרים עם שופטי בית המשפט העליון, שכשלעצמם – שוב, בניגוד להבניית התודעה בתקשורת, מעולם, אפילו לא פעם אחת – לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא הם ממלאים הנחיות של נשיאת בית המשפט העליון.

באופן זה לשופטי בית המשפט העליון רוב כמעט קבוע בוועדה, ואם נוסיף את נציג האופוזיציה, שבשנים האחרונות אף פעם אינה מצביעה עניינית אלא היא מעוינת תמיד להחלטות הקואליציה – מדובר ברוב ממובה שמאפשר לסכל כל יוזמה של נבחרי העם. רוב זה מאפשר חופש מוחלט לשופטים במינוי שופטי הערכאות ה׳מבררות׳, כלומר בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. 

כשמדובר במינוי לבית המשפט העליון – על פי תיקון שנעשה בחוק, יש צורך ברוב של שבעה חברים, כך שגם אז יש יתרון מובהק לשופטים, הגם שקיימת זכות וטו לנבחרי הציבור שמחייבת התחשבות מסוימת בדעתם.

על פי התיקון המוצע – יוחלפו נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציג ציבור, והם ימונו על ידי שר המשפטים, כשלפחות אחד מהם עו״ד. תיקון זה הוא אנמי ביותר, שהרי לנציגי ציבור מסוג זה נטייה מוכחת לחבור למחנה הפרוגרסיבי. הצעת תיקון אחרת שהועלתה על ידי ח״כ שמחה רוטמן, קובעת כי הוועדה תהיה מורכבת משישה נבחרי ציבור – שלושה שרים, שלושה ח״כים הממונים על ידי הקואליציה, וכן שלושת שופטי בית המשפט העליון, כך שיהיה רוב מוצק יותר לנבחרי הציבור, אך עדיין תיוותר על כנה זכות וטו לשופטים על מינויים לבית המשפט העליון. 

תיקון זה טוב בהרבה, אך עדיין הולך סחור סחור: מדוע לא לבטל כליל את נוכחות נציגי השופטים בוועדה ולהותיר את המינוי בידי נבחרי העם? כך מקובל בכלל המדינות הדמוקרטיות במערב, שלא לדבר על ארצות הברית, שם, בחלק מהמדינות, עומדים השופטים לבחירה ישירה על ידי הציבור ונדרשים להציג, מעת לעת, כיצד פעלו למיגור הפשיעה ולשיפור הביטחון האישי (ממליץ לכולם לחפש במרשתת סרטוני בחירות של שופטים, זה פשוט מלבב לראות איך מתנהגת מערכת משפט המחויבת לציבור). 

פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

התיקון האחרון, שמיועד לשלב השני של הרפורמה, הוא פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תוך קביעה בחוק כי יועצים משפטיים לא יהיו מוסמכים להורות לדרג הנבחר כיצד לפעול, וכן הסדרת בחירתם כמשרות אמון על ידי נציגי הדרג הנבחר, כך שבמקום למנוע מהשרים ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו – כפי שקורה היום – יהיו מחויבים לסייע להגשמת מדיניות זו ככל הניתן, כמובן במסגרת החוק.

כפי שהוסבר לעיל, התיקונים המוצעים אינם הטובים ביותר, אך למעט פסקת ההתגברות, שעליה כדאי מאוד לוותר, הם משפרים את המצב הקיים. 

שני מסרים חשוב להעביר לנציגי המחנה הלאומי בהקשר זה: האחד: החלפת הפרסונות. בלעדי זה לא יהיה כלום. השופטים והפקידים הקיימים ימשיכו לפרש כל חוק לכיוון הפרוגרסיבי השמאלני. והרי אנו רואים כעת כיצד מסרב המנהל האזרחי לקבל מרות מהשר בצלאל סמוטריץ׳, למרות שהדבר הוסדר בחוק, וכן מסרבת המשטרה לקבל מרות מהשר איתמר בן גביר. הסיבה לכך היא שהקצונה הבכירה בגופים אלה לא הוחלפה. 

השני: את הרפורמה יש להעביר כאן ועכשיו. חקיקה חפוזה בשלוש קריאות. בדיוק כפי שנהגה ממשלת השמאל בשנה האחרונה בכל נושא שהיה חשוב מבחינתה. לא דיונים בוועדות, לא הזמנת אנשי שמאל לדיונים, לא שיח עם אנשי אקדמיה. המדובר ביוזמות בשלות, מוכנות ליישום, ויש להעבירן כאן ועכשיו. מה שלא ייעשה בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה – לא ייעשה בכלל, כשבחלוף הזמן, ימצא המחנה הנגדי את הדרך ליצור בקיעים בקואליציה ויגיע שלב שבו לא ניתן יהיה עוד להתקדם.

נכון להיום מהווה מערכת המשפט את המכשול העיקרי לקידום כל סדר יום לאומי ויהודי. ללא העברת התיקונים הנדרשים – ההגבלות תלכנה ותגברנה, עד לחנק מוחלט של המחנה הלאומי. 

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.

ביטול עילת הסבירות
על כך הרחבנו בטור משבוע שעבר. בתהליך זוחל, המציא בית המשפט העליון עילת התערבות בכל החלטה מנהלית, שמשמעותה האמיתית היא – החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. אלא, שבעוד ששר המנהל משרד ממשלתי נבחר לתפקידו בידי הציבור והוא בעל אחריותיות כלפי בוחריו, לבית המשפט נתונה סמכות ללא אחריות כלל, כך שבניגוד להבניית התודעה בשיח הציבורי, דווקא הוא נוטה לקבל החלטות פופוליסטיות. כך הורה בית המשפט על מיגון מבנים מסוימים בעוטף עזה, מבלי שעליו 

להצביע על מקור תקציבי לכך, כשבעקבות החלטה זו ייתכן שבגבול הצפון יהיו מוסדות חינוך לא ממוגנים, או אולי תהיה תרופה שלא נכנסת לסל הבריאות.
חשוב לציין שמלבד עילת הסבירות קיימות עילות רבות אחרות לביקורת החלטות מנהליות, כגון אי-חוקיות, אי-קיום חובת היוועצות, שיקולים זרים, שרירותיות, הפליה. אלא שעילות אלה מוגדרות יחסית, ואילו עילת הסבירות היא ערטילאית וסובלת כל פירוש שהוא. כך שביטול עילה זו פשוט הכרחי אם רוצים להשיב את המשילות לנבחרי העם.
אך חשוב להעיר שגם פסקת ההתגברות וגם ביטול עילת הסבירות לא ישנו באמת את מצב המשילות בשטח, כל עוד לא יבין המחנה הלאומי והשמרני כי עליו להחליף את הפרסונות המפעילות את ׳מדינת העומק׳, ואשר מונעות מנבחרי הציבור לממש את מדיניותם.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
כאן נכנס התיקון השלישי המוצע – שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. ועדה זו מורכבת כיום משלושה שופטים של בית המשפט העליון שני חברי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, כשקיימת מסורת בלתי כתובה שלפחות אחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה. היות שנציגי לשכת עורכי הדין המופיעים בוועדה הם בעצמם עורכי דין פעילים, על פי רוב אינם מעוניינים לסמן עצמם כמעוניינים למערכת המשפטית, ובמקרי בוחן חשובים הם מתיישרים עם שופטי בית המשפט העליון, שכשלעצמם – שוב, בניגוד להבניית התודעה בתקשורת, מעולם, אפילו לא פעם אחת – לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא הם ממלאים הנחיות של נשיאת בית המשפט העליון.

באופן זה לשופטי בית המשפט העליון רוב כמעט קבוע בוועדה, ואם נוסיף את נציג האופוזיציה, שבשנים האחרונות אף פעם אינה מצביעה עניינית אלא היא מעוינת תמיד להחלטות הקואליציה – מדובר ברוב ממובה שמאפשר לסכל כל יוזמה של נבחרי העם. רוב זה מאפשר חופש מוחלט לשופטים במינוי שופטי הערכאות ה׳מבררות׳, כלומר בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. 

כשמדובר במינוי לבית המשפט העליון – על פי תיקון שנעשה בחוק, יש צורך ברוב של שבעה חברים, כך שגם אז יש יתרון מובהק לשופטים, הגם שקיימת זכות וטו לנבחרי הציבור שמחייבת התחשבות מסוימת בדעתם.

על פי התיקון המוצע – יוחלפו נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציג ציבור, והם ימונו על ידי שר המשפטים, כשלפחות אחד מהם עו״ד. תיקון זה הוא אנמי ביותר, שהרי לנציגי ציבור מסוג זה נטייה מוכחת לחבור למחנה הפרוגרסיבי. הצעת תיקון אחרת שהועלתה על ידי ח״כ שמחה רוטמן, קובעת כי הוועדה תהיה מורכבת משישה נבחרי ציבור – שלושה שרים, שלושה ח״כים הממונים על ידי הקואליציה, וכן שלושת שופטי בית המשפט העליון, כך שיהיה רוב מוצק יותר לנבחרי הציבור, אך עדיין תיוותר על כנה זכות וטו לשופטים על מינויים לבית המשפט העליון. 

תיקון זה טוב בהרבה, אך עדיין הולך סחור סחור: מדוע לא לבטל כליל את נוכחות נציגי השופטים בוועדה ולהותיר את המינוי בידי נבחרי העם? כך מקובל בכלל המדינות הדמוקרטיות במערב, שלא לדבר על ארצות הברית, שם, בחלק מהמדינות, עומדים השופטים לבחירה ישירה על ידי הציבור ונדרשים להציג, מעת לעת, כיצד פעלו למיגור הפשיעה ולשיפור הביטחון האישי (ממליץ לכולם לחפש במרשתת סרטוני בחירות של שופטים, זה פשוט מלבב לראות איך מתנהגת מערכת משפט המחויבת לציבור). 

פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

התיקון האחרון, שמיועד לשלב השני של הרפורמה, הוא פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תוך קביעה בחוק כי יועצים משפטיים לא יהיו מוסמכים להורות לדרג הנבחר כיצד לפעול, וכן הסדרת בחירתם כמשרות אמון על ידי נציגי הדרג הנבחר, כך שבמקום למנוע מהשרים ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו – כפי שקורה היום – יהיו מחויבים לסייע להגשמת מדיניות זו ככל הניתן, כמובן במסגרת החוק.

כפי שהוסבר לעיל, התיקונים המוצעים אינם הטובים ביותר, אך למעט פסקת ההתגברות, שעליה כדאי מאוד לוותר, הם משפרים את המצב הקיים. 

שני מסרים חשוב להעביר לנציגי המחנה הלאומי בהקשר זה: האחד: החלפת הפרסונות. בלעדי זה לא יהיה כלום. השופטים והפקידים הקיימים ימשיכו לפרש כל חוק לכיוון הפרוגרסיבי השמאלני. והרי אנו רואים כעת כיצד מסרב המנהל האזרחי לקבל מרות מהשר בצלאל סמוטריץ׳, למרות שהדבר הוסדר בחוק, וכן מסרבת המשטרה לקבל מרות מהשר איתמר בן גביר. הסיבה לכך היא שהקצונה הבכירה בגופים אלה לא הוחלפה. 

השני: את הרפורמה יש להעביר כאן ועכשיו. חקיקה חפוזה בשלוש קריאות. בדיוק כפי שנהגה ממשלת השמאל בשנה האחרונה בכל נושא שהיה חשוב מבחינתה. לא דיונים בוועדות, לא הזמנת אנשי שמאל לדיונים, לא שיח עם אנשי אקדמיה. המדובר ביוזמות בשלות, מוכנות ליישום, ויש להעבירן כאן ועכשיו. מה שלא ייעשה בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה – לא ייעשה בכלל, כשבחלוף הזמן, ימצא המחנה הנגדי את הדרך ליצור בקיעים בקואליציה ויגיע שלב שבו לא ניתן יהיה עוד להתקדם.

נכון להיום מהווה מערכת המשפט את המכשול העיקרי לקידום כל סדר יום לאומי ויהודי. ללא העברת התיקונים הנדרשים – ההגבלות תלכנה ותגברנה, עד לחנק מוחלט של המחנה הלאומי. 

שבוע לאחר השבעת ממשלת ישראל ה-37, ב-4 בינואר 2023 – י״א בטבת ה׳תשפ״ג, הוצגה על ידי שר המשפטים, יריב לוין, הרפורמה למערכת המשפט: פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות, שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, ופירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בימין בסך הכול מברכים על הרפורמה, ומנגד בשמאל פתחו במתקפה נגד ׳ההפיכה המשטרית׳.
ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, הפך לאחד מהמתנגדים הגדולים של הרפורמה של לוין, והשבוע הציע לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, להקים ועדה נשיאותית בלתי תלויה ״שתגבש הצעה אמיתית, מאוזנת ושקולה, לתיקון ושיפור מערכת המשפט, ולהסדרת היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת״. להצעה זו קדמה הצעה נוספת של לפיד למשאל עם בנושא, מכיוון שהגוש הימני לא הזכיר במערכת הבחירות האחרונה את כוונתו לבצע רפורמה שכזו.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת״
האם נכון הדבר? לפניכם דברים שאמר לוין חודש לאחר שממשלת לפיד נפלה: ״אני מאמין גדול בזה שמערכת המשפט זקוקה לשינוי יסודי ועמוק, שינוי מערכתי״, אמר לוין ב׳עכשיו 14׳. ״הוא מתחיל בעיניי בדבר אחד – בשינוי שיטת בחירת השופטים. לשים סוף לחבר מביא חבר, לשיטה הזאת שבלי פרוטוקול יושבים ועושים כל מיני דילים וממנים זה את קרובו וחברו של השני״.

אהרון ברק

״הפעולה השנייה שחייבים לבצע גם היא פעולה מערכתית – העברת חוק יסוד החקיקה. חוק יסוד חקיקה שכולל גם פסקת התגברות… ברוב רגיל, וגם פסילה צריכה להיעשות רק ברוב מיוחד של שופטים״. בהמשך דבריו בנושא אמר לוין: ״מה שאני חושב שצריך להיעשות – צריך להעביר חוק יסוד חקיקה מסודר שבמסגרת שלו תהיינה קביעות כאלה שיבטיחו את זה שפסילת חוקים תוכל להיעשות באופן חריג ביותר רק על ידי בית משפט פלורליסטי כפי שציינתי קודם, שנבחר בדרך אחרת״. 

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.

ביטול עילת הסבירות
על כך הרחבנו בטור משבוע שעבר. בתהליך זוחל, המציא בית המשפט העליון עילת התערבות בכל החלטה מנהלית, שמשמעותה האמיתית היא – החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. אלא, שבעוד ששר המנהל משרד ממשלתי נבחר לתפקידו בידי הציבור והוא בעל אחריותיות כלפי בוחריו, לבית המשפט נתונה סמכות ללא אחריות כלל, כך שבניגוד להבניית התודעה בשיח הציבורי, דווקא הוא נוטה לקבל החלטות פופוליסטיות. כך הורה בית המשפט על מיגון מבנים מסוימים בעוטף עזה, מבלי שעליו 

להצביע על מקור תקציבי לכך, כשבעקבות החלטה זו ייתכן שבגבול הצפון יהיו מוסדות חינוך לא ממוגנים, או אולי תהיה תרופה שלא נכנסת לסל הבריאות.
חשוב לציין שמלבד עילת הסבירות קיימות עילות רבות אחרות לביקורת החלטות מנהליות, כגון אי-חוקיות, אי-קיום חובת היוועצות, שיקולים זרים, שרירותיות, הפליה. אלא שעילות אלה מוגדרות יחסית, ואילו עילת הסבירות היא ערטילאית וסובלת כל פירוש שהוא. כך שביטול עילה זו פשוט הכרחי אם רוצים להשיב את המשילות לנבחרי העם.
אך חשוב להעיר שגם פסקת ההתגברות וגם ביטול עילת הסבירות לא ישנו באמת את מצב המשילות בשטח, כל עוד לא יבין המחנה הלאומי והשמרני כי עליו להחליף את הפרסונות המפעילות את ׳מדינת העומק׳, ואשר מונעות מנבחרי הציבור לממש את מדיניותם.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
כאן נכנס התיקון השלישי המוצע – שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. ועדה זו מורכבת כיום משלושה שופטים של בית המשפט העליון שני חברי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, כשקיימת מסורת בלתי כתובה שלפחות אחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה. היות שנציגי לשכת עורכי הדין המופיעים בוועדה הם בעצמם עורכי דין פעילים, על פי רוב אינם מעוניינים לסמן עצמם כמעוניינים למערכת המשפטית, ובמקרי בוחן חשובים הם מתיישרים עם שופטי בית המשפט העליון, שכשלעצמם – שוב, בניגוד להבניית התודעה בתקשורת, מעולם, אפילו לא פעם אחת – לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא הם ממלאים הנחיות של נשיאת בית המשפט העליון.

באופן זה לשופטי בית המשפט העליון רוב כמעט קבוע בוועדה, ואם נוסיף את נציג האופוזיציה, שבשנים האחרונות אף פעם אינה מצביעה עניינית אלא היא מעוינת תמיד להחלטות הקואליציה – מדובר ברוב ממובה שמאפשר לסכל כל יוזמה של נבחרי העם. רוב זה מאפשר חופש מוחלט לשופטים במינוי שופטי הערכאות ה׳מבררות׳, כלומר בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. 

כשמדובר במינוי לבית המשפט העליון – על פי תיקון שנעשה בחוק, יש צורך ברוב של שבעה חברים, כך שגם אז יש יתרון מובהק לשופטים, הגם שקיימת זכות וטו לנבחרי הציבור שמחייבת התחשבות מסוימת בדעתם.

על פי התיקון המוצע – יוחלפו נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציג ציבור, והם ימונו על ידי שר המשפטים, כשלפחות אחד מהם עו״ד. תיקון זה הוא אנמי ביותר, שהרי לנציגי ציבור מסוג זה נטייה מוכחת לחבור למחנה הפרוגרסיבי. הצעת תיקון אחרת שהועלתה על ידי ח״כ שמחה רוטמן, קובעת כי הוועדה תהיה מורכבת משישה נבחרי ציבור – שלושה שרים, שלושה ח״כים הממונים על ידי הקואליציה, וכן שלושת שופטי בית המשפט העליון, כך שיהיה רוב מוצק יותר לנבחרי הציבור, אך עדיין תיוותר על כנה זכות וטו לשופטים על מינויים לבית המשפט העליון. 

תיקון זה טוב בהרבה, אך עדיין הולך סחור סחור: מדוע לא לבטל כליל את נוכחות נציגי השופטים בוועדה ולהותיר את המינוי בידי נבחרי העם? כך מקובל בכלל המדינות הדמוקרטיות במערב, שלא לדבר על ארצות הברית, שם, בחלק מהמדינות, עומדים השופטים לבחירה ישירה על ידי הציבור ונדרשים להציג, מעת לעת, כיצד פעלו למיגור הפשיעה ולשיפור הביטחון האישי (ממליץ לכולם לחפש במרשתת סרטוני בחירות של שופטים, זה פשוט מלבב לראות איך מתנהגת מערכת משפט המחויבת לציבור). 

פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

התיקון האחרון, שמיועד לשלב השני של הרפורמה, הוא פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תוך קביעה בחוק כי יועצים משפטיים לא יהיו מוסמכים להורות לדרג הנבחר כיצד לפעול, וכן הסדרת בחירתם כמשרות אמון על ידי נציגי הדרג הנבחר, כך שבמקום למנוע מהשרים ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו – כפי שקורה היום – יהיו מחויבים לסייע להגשמת מדיניות זו ככל הניתן, כמובן במסגרת החוק.

כפי שהוסבר לעיל, התיקונים המוצעים אינם הטובים ביותר, אך למעט פסקת ההתגברות, שעליה כדאי מאוד לוותר, הם משפרים את המצב הקיים. 

שני מסרים חשוב להעביר לנציגי המחנה הלאומי בהקשר זה: האחד: החלפת הפרסונות. בלעדי זה לא יהיה כלום. השופטים והפקידים הקיימים ימשיכו לפרש כל חוק לכיוון הפרוגרסיבי השמאלני. והרי אנו רואים כעת כיצד מסרב המנהל האזרחי לקבל מרות מהשר בצלאל סמוטריץ׳, למרות שהדבר הוסדר בחוק, וכן מסרבת המשטרה לקבל מרות מהשר איתמר בן גביר. הסיבה לכך היא שהקצונה הבכירה בגופים אלה לא הוחלפה. 

השני: את הרפורמה יש להעביר כאן ועכשיו. חקיקה חפוזה בשלוש קריאות. בדיוק כפי שנהגה ממשלת השמאל בשנה האחרונה בכל נושא שהיה חשוב מבחינתה. לא דיונים בוועדות, לא הזמנת אנשי שמאל לדיונים, לא שיח עם אנשי אקדמיה. המדובר ביוזמות בשלות, מוכנות ליישום, ויש להעבירן כאן ועכשיו. מה שלא ייעשה בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה – לא ייעשה בכלל, כשבחלוף הזמן, ימצא המחנה הנגדי את הדרך ליצור בקיעים בקואליציה ויגיע שלב שבו לא ניתן יהיה עוד להתקדם.

נכון להיום מהווה מערכת המשפט את המכשול העיקרי לקידום כל סדר יום לאומי ויהודי. ללא העברת התיקונים הנדרשים – ההגבלות תלכנה ותגברנה, עד לחנק מוחלט של המחנה הלאומי. 

שבוע לאחר השבעת ממשלת ישראל ה-37, ב-4 בינואר 2023 – י״א בטבת ה׳תשפ״ג, הוצגה על ידי שר המשפטים, יריב לוין, הרפורמה למערכת המשפט: פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות, שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, ופירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בימין בסך הכול מברכים על הרפורמה, ומנגד בשמאל פתחו במתקפה נגד ׳ההפיכה המשטרית׳.
ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, הפך לאחד מהמתנגדים הגדולים של הרפורמה של לוין, והשבוע הציע לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, להקים ועדה נשיאותית בלתי תלויה ״שתגבש הצעה אמיתית, מאוזנת ושקולה, לתיקון ושיפור מערכת המשפט, ולהסדרת היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת״. להצעה זו קדמה הצעה נוספת של לפיד למשאל עם בנושא, מכיוון שהגוש הימני לא הזכיר במערכת הבחירות האחרונה את כוונתו לבצע רפורמה שכזו.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת״
האם נכון הדבר? לפניכם דברים שאמר לוין חודש לאחר שממשלת לפיד נפלה: ״אני מאמין גדול בזה שמערכת המשפט זקוקה לשינוי יסודי ועמוק, שינוי מערכתי״, אמר לוין ב׳עכשיו 14׳. ״הוא מתחיל בעיניי בדבר אחד – בשינוי שיטת בחירת השופטים. לשים סוף לחבר מביא חבר, לשיטה הזאת שבלי פרוטוקול יושבים ועושים כל מיני דילים וממנים זה את קרובו וחברו של השני״.

אהרון ברק

״הפעולה השנייה שחייבים לבצע גם היא פעולה מערכתית – העברת חוק יסוד החקיקה. חוק יסוד חקיקה שכולל גם פסקת התגברות… ברוב רגיל, וגם פסילה צריכה להיעשות רק ברוב מיוחד של שופטים״. בהמשך דבריו בנושא אמר לוין: ״מה שאני חושב שצריך להיעשות – צריך להעביר חוק יסוד חקיקה מסודר שבמסגרת שלו תהיינה קביעות כאלה שיבטיחו את זה שפסילת חוקים תוכל להיעשות באופן חריג ביותר רק על ידי בית משפט פלורליסטי כפי שציינתי קודם, שנבחר בדרך אחרת״. 

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.

ביטול עילת הסבירות
על כך הרחבנו בטור משבוע שעבר. בתהליך זוחל, המציא בית המשפט העליון עילת התערבות בכל החלטה מנהלית, שמשמעותה האמיתית היא – החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. אלא, שבעוד ששר המנהל משרד ממשלתי נבחר לתפקידו בידי הציבור והוא בעל אחריותיות כלפי בוחריו, לבית המשפט נתונה סמכות ללא אחריות כלל, כך שבניגוד להבניית התודעה בשיח הציבורי, דווקא הוא נוטה לקבל החלטות פופוליסטיות. כך הורה בית המשפט על מיגון מבנים מסוימים בעוטף עזה, מבלי שעליו 

להצביע על מקור תקציבי לכך, כשבעקבות החלטה זו ייתכן שבגבול הצפון יהיו מוסדות חינוך לא ממוגנים, או אולי תהיה תרופה שלא נכנסת לסל הבריאות.
חשוב לציין שמלבד עילת הסבירות קיימות עילות רבות אחרות לביקורת החלטות מנהליות, כגון אי-חוקיות, אי-קיום חובת היוועצות, שיקולים זרים, שרירותיות, הפליה. אלא שעילות אלה מוגדרות יחסית, ואילו עילת הסבירות היא ערטילאית וסובלת כל פירוש שהוא. כך שביטול עילה זו פשוט הכרחי אם רוצים להשיב את המשילות לנבחרי העם.
אך חשוב להעיר שגם פסקת ההתגברות וגם ביטול עילת הסבירות לא ישנו באמת את מצב המשילות בשטח, כל עוד לא יבין המחנה הלאומי והשמרני כי עליו להחליף את הפרסונות המפעילות את ׳מדינת העומק׳, ואשר מונעות מנבחרי הציבור לממש את מדיניותם.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
כאן נכנס התיקון השלישי המוצע – שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. ועדה זו מורכבת כיום משלושה שופטים של בית המשפט העליון שני חברי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, כשקיימת מסורת בלתי כתובה שלפחות אחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה. היות שנציגי לשכת עורכי הדין המופיעים בוועדה הם בעצמם עורכי דין פעילים, על פי רוב אינם מעוניינים לסמן עצמם כמעוניינים למערכת המשפטית, ובמקרי בוחן חשובים הם מתיישרים עם שופטי בית המשפט העליון, שכשלעצמם – שוב, בניגוד להבניית התודעה בתקשורת, מעולם, אפילו לא פעם אחת – לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא הם ממלאים הנחיות של נשיאת בית המשפט העליון.

באופן זה לשופטי בית המשפט העליון רוב כמעט קבוע בוועדה, ואם נוסיף את נציג האופוזיציה, שבשנים האחרונות אף פעם אינה מצביעה עניינית אלא היא מעוינת תמיד להחלטות הקואליציה – מדובר ברוב ממובה שמאפשר לסכל כל יוזמה של נבחרי העם. רוב זה מאפשר חופש מוחלט לשופטים במינוי שופטי הערכאות ה׳מבררות׳, כלומר בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. 

כשמדובר במינוי לבית המשפט העליון – על פי תיקון שנעשה בחוק, יש צורך ברוב של שבעה חברים, כך שגם אז יש יתרון מובהק לשופטים, הגם שקיימת זכות וטו לנבחרי הציבור שמחייבת התחשבות מסוימת בדעתם.

על פי התיקון המוצע – יוחלפו נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציג ציבור, והם ימונו על ידי שר המשפטים, כשלפחות אחד מהם עו״ד. תיקון זה הוא אנמי ביותר, שהרי לנציגי ציבור מסוג זה נטייה מוכחת לחבור למחנה הפרוגרסיבי. הצעת תיקון אחרת שהועלתה על ידי ח״כ שמחה רוטמן, קובעת כי הוועדה תהיה מורכבת משישה נבחרי ציבור – שלושה שרים, שלושה ח״כים הממונים על ידי הקואליציה, וכן שלושת שופטי בית המשפט העליון, כך שיהיה רוב מוצק יותר לנבחרי הציבור, אך עדיין תיוותר על כנה זכות וטו לשופטים על מינויים לבית המשפט העליון. 

תיקון זה טוב בהרבה, אך עדיין הולך סחור סחור: מדוע לא לבטל כליל את נוכחות נציגי השופטים בוועדה ולהותיר את המינוי בידי נבחרי העם? כך מקובל בכלל המדינות הדמוקרטיות במערב, שלא לדבר על ארצות הברית, שם, בחלק מהמדינות, עומדים השופטים לבחירה ישירה על ידי הציבור ונדרשים להציג, מעת לעת, כיצד פעלו למיגור הפשיעה ולשיפור הביטחון האישי (ממליץ לכולם לחפש במרשתת סרטוני בחירות של שופטים, זה פשוט מלבב לראות איך מתנהגת מערכת משפט המחויבת לציבור). 

פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

התיקון האחרון, שמיועד לשלב השני של הרפורמה, הוא פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תוך קביעה בחוק כי יועצים משפטיים לא יהיו מוסמכים להורות לדרג הנבחר כיצד לפעול, וכן הסדרת בחירתם כמשרות אמון על ידי נציגי הדרג הנבחר, כך שבמקום למנוע מהשרים ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו – כפי שקורה היום – יהיו מחויבים לסייע להגשמת מדיניות זו ככל הניתן, כמובן במסגרת החוק.

כפי שהוסבר לעיל, התיקונים המוצעים אינם הטובים ביותר, אך למעט פסקת ההתגברות, שעליה כדאי מאוד לוותר, הם משפרים את המצב הקיים. 

שני מסרים חשוב להעביר לנציגי המחנה הלאומי בהקשר זה: האחד: החלפת הפרסונות. בלעדי זה לא יהיה כלום. השופטים והפקידים הקיימים ימשיכו לפרש כל חוק לכיוון הפרוגרסיבי השמאלני. והרי אנו רואים כעת כיצד מסרב המנהל האזרחי לקבל מרות מהשר בצלאל סמוטריץ׳, למרות שהדבר הוסדר בחוק, וכן מסרבת המשטרה לקבל מרות מהשר איתמר בן גביר. הסיבה לכך היא שהקצונה הבכירה בגופים אלה לא הוחלפה. 

השני: את הרפורמה יש להעביר כאן ועכשיו. חקיקה חפוזה בשלוש קריאות. בדיוק כפי שנהגה ממשלת השמאל בשנה האחרונה בכל נושא שהיה חשוב מבחינתה. לא דיונים בוועדות, לא הזמנת אנשי שמאל לדיונים, לא שיח עם אנשי אקדמיה. המדובר ביוזמות בשלות, מוכנות ליישום, ויש להעבירן כאן ועכשיו. מה שלא ייעשה בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה – לא ייעשה בכלל, כשבחלוף הזמן, ימצא המחנה הנגדי את הדרך ליצור בקיעים בקואליציה ויגיע שלב שבו לא ניתן יהיה עוד להתקדם.

נכון להיום מהווה מערכת המשפט את המכשול העיקרי לקידום כל סדר יום לאומי ויהודי. ללא העברת התיקונים הנדרשים – ההגבלות תלכנה ותגברנה, עד לחנק מוחלט של המחנה הלאומי. 

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.

ביטול עילת הסבירות
על כך הרחבנו בטור משבוע שעבר. בתהליך זוחל, המציא בית המשפט העליון עילת התערבות בכל החלטה מנהלית, שמשמעותה האמיתית היא – החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. אלא, שבעוד ששר המנהל משרד ממשלתי נבחר לתפקידו בידי הציבור והוא בעל אחריותיות כלפי בוחריו, לבית המשפט נתונה סמכות ללא אחריות כלל, כך שבניגוד להבניית התודעה בשיח הציבורי, דווקא הוא נוטה לקבל החלטות פופוליסטיות. כך הורה בית המשפט על מיגון מבנים מסוימים בעוטף עזה, מבלי שעליו 

להצביע על מקור תקציבי לכך, כשבעקבות החלטה זו ייתכן שבגבול הצפון יהיו מוסדות חינוך לא ממוגנים, או אולי תהיה תרופה שלא נכנסת לסל הבריאות.
חשוב לציין שמלבד עילת הסבירות קיימות עילות רבות אחרות לביקורת החלטות מנהליות, כגון אי-חוקיות, אי-קיום חובת היוועצות, שיקולים זרים, שרירותיות, הפליה. אלא שעילות אלה מוגדרות יחסית, ואילו עילת הסבירות היא ערטילאית וסובלת כל פירוש שהוא. כך שביטול עילה זו פשוט הכרחי אם רוצים להשיב את המשילות לנבחרי העם.
אך חשוב להעיר שגם פסקת ההתגברות וגם ביטול עילת הסבירות לא ישנו באמת את מצב המשילות בשטח, כל עוד לא יבין המחנה הלאומי והשמרני כי עליו להחליף את הפרסונות המפעילות את ׳מדינת העומק׳, ואשר מונעות מנבחרי הציבור לממש את מדיניותם.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
כאן נכנס התיקון השלישי המוצע – שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. ועדה זו מורכבת כיום משלושה שופטים של בית המשפט העליון שני חברי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, כשקיימת מסורת בלתי כתובה שלפחות אחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה. היות שנציגי לשכת עורכי הדין המופיעים בוועדה הם בעצמם עורכי דין פעילים, על פי רוב אינם מעוניינים לסמן עצמם כמעוניינים למערכת המשפטית, ובמקרי בוחן חשובים הם מתיישרים עם שופטי בית המשפט העליון, שכשלעצמם – שוב, בניגוד להבניית התודעה בתקשורת, מעולם, אפילו לא פעם אחת – לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא הם ממלאים הנחיות של נשיאת בית המשפט העליון.

באופן זה לשופטי בית המשפט העליון רוב כמעט קבוע בוועדה, ואם נוסיף את נציג האופוזיציה, שבשנים האחרונות אף פעם אינה מצביעה עניינית אלא היא מעוינת תמיד להחלטות הקואליציה – מדובר ברוב ממובה שמאפשר לסכל כל יוזמה של נבחרי העם. רוב זה מאפשר חופש מוחלט לשופטים במינוי שופטי הערכאות ה׳מבררות׳, כלומר בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. 

כשמדובר במינוי לבית המשפט העליון – על פי תיקון שנעשה בחוק, יש צורך ברוב של שבעה חברים, כך שגם אז יש יתרון מובהק לשופטים, הגם שקיימת זכות וטו לנבחרי הציבור שמחייבת התחשבות מסוימת בדעתם.

על פי התיקון המוצע – יוחלפו נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציג ציבור, והם ימונו על ידי שר המשפטים, כשלפחות אחד מהם עו״ד. תיקון זה הוא אנמי ביותר, שהרי לנציגי ציבור מסוג זה נטייה מוכחת לחבור למחנה הפרוגרסיבי. הצעת תיקון אחרת שהועלתה על ידי ח״כ שמחה רוטמן, קובעת כי הוועדה תהיה מורכבת משישה נבחרי ציבור – שלושה שרים, שלושה ח״כים הממונים על ידי הקואליציה, וכן שלושת שופטי בית המשפט העליון, כך שיהיה רוב מוצק יותר לנבחרי הציבור, אך עדיין תיוותר על כנה זכות וטו לשופטים על מינויים לבית המשפט העליון. 

תיקון זה טוב בהרבה, אך עדיין הולך סחור סחור: מדוע לא לבטל כליל את נוכחות נציגי השופטים בוועדה ולהותיר את המינוי בידי נבחרי העם? כך מקובל בכלל המדינות הדמוקרטיות במערב, שלא לדבר על ארצות הברית, שם, בחלק מהמדינות, עומדים השופטים לבחירה ישירה על ידי הציבור ונדרשים להציג, מעת לעת, כיצד פעלו למיגור הפשיעה ולשיפור הביטחון האישי (ממליץ לכולם לחפש במרשתת סרטוני בחירות של שופטים, זה פשוט מלבב לראות איך מתנהגת מערכת משפט המחויבת לציבור). 

פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

התיקון האחרון, שמיועד לשלב השני של הרפורמה, הוא פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תוך קביעה בחוק כי יועצים משפטיים לא יהיו מוסמכים להורות לדרג הנבחר כיצד לפעול, וכן הסדרת בחירתם כמשרות אמון על ידי נציגי הדרג הנבחר, כך שבמקום למנוע מהשרים ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו – כפי שקורה היום – יהיו מחויבים לסייע להגשמת מדיניות זו ככל הניתן, כמובן במסגרת החוק.

כפי שהוסבר לעיל, התיקונים המוצעים אינם הטובים ביותר, אך למעט פסקת ההתגברות, שעליה כדאי מאוד לוותר, הם משפרים את המצב הקיים. 

שני מסרים חשוב להעביר לנציגי המחנה הלאומי בהקשר זה: האחד: החלפת הפרסונות. בלעדי זה לא יהיה כלום. השופטים והפקידים הקיימים ימשיכו לפרש כל חוק לכיוון הפרוגרסיבי השמאלני. והרי אנו רואים כעת כיצד מסרב המנהל האזרחי לקבל מרות מהשר בצלאל סמוטריץ׳, למרות שהדבר הוסדר בחוק, וכן מסרבת המשטרה לקבל מרות מהשר איתמר בן גביר. הסיבה לכך היא שהקצונה הבכירה בגופים אלה לא הוחלפה. 

השני: את הרפורמה יש להעביר כאן ועכשיו. חקיקה חפוזה בשלוש קריאות. בדיוק כפי שנהגה ממשלת השמאל בשנה האחרונה בכל נושא שהיה חשוב מבחינתה. לא דיונים בוועדות, לא הזמנת אנשי שמאל לדיונים, לא שיח עם אנשי אקדמיה. המדובר ביוזמות בשלות, מוכנות ליישום, ויש להעבירן כאן ועכשיו. מה שלא ייעשה בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה – לא ייעשה בכלל, כשבחלוף הזמן, ימצא המחנה הנגדי את הדרך ליצור בקיעים בקואליציה ויגיע שלב שבו לא ניתן יהיה עוד להתקדם.

נכון להיום מהווה מערכת המשפט את המכשול העיקרי לקידום כל סדר יום לאומי ויהודי. ללא העברת התיקונים הנדרשים – ההגבלות תלכנה ותגברנה, עד לחנק מוחלט של המחנה הלאומי. 

שבוע לאחר השבעת ממשלת ישראל ה-37, ב-4 בינואר 2023 – י״א בטבת ה׳תשפ״ג, הוצגה על ידי שר המשפטים, יריב לוין, הרפורמה למערכת המשפט: פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות, שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, ופירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בימין בסך הכול מברכים על הרפורמה, ומנגד בשמאל פתחו במתקפה נגד ׳ההפיכה המשטרית׳.
ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, הפך לאחד מהמתנגדים הגדולים של הרפורמה של לוין, והשבוע הציע לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, להקים ועדה נשיאותית בלתי תלויה ״שתגבש הצעה אמיתית, מאוזנת ושקולה, לתיקון ושיפור מערכת המשפט, ולהסדרת היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת״. להצעה זו קדמה הצעה נוספת של לפיד למשאל עם בנושא, מכיוון שהגוש הימני לא הזכיר במערכת הבחירות האחרונה את כוונתו לבצע רפורמה שכזו.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת״
האם נכון הדבר? לפניכם דברים שאמר לוין חודש לאחר שממשלת לפיד נפלה: ״אני מאמין גדול בזה שמערכת המשפט זקוקה לשינוי יסודי ועמוק, שינוי מערכתי״, אמר לוין ב׳עכשיו 14׳. ״הוא מתחיל בעיניי בדבר אחד – בשינוי שיטת בחירת השופטים. לשים סוף לחבר מביא חבר, לשיטה הזאת שבלי פרוטוקול יושבים ועושים כל מיני דילים וממנים זה את קרובו וחברו של השני״.

אהרון ברק

״הפעולה השנייה שחייבים לבצע גם היא פעולה מערכתית – העברת חוק יסוד החקיקה. חוק יסוד חקיקה שכולל גם פסקת התגברות… ברוב רגיל, וגם פסילה צריכה להיעשות רק ברוב מיוחד של שופטים״. בהמשך דבריו בנושא אמר לוין: ״מה שאני חושב שצריך להיעשות – צריך להעביר חוק יסוד חקיקה מסודר שבמסגרת שלו תהיינה קביעות כאלה שיבטיחו את זה שפסילת חוקים תוכל להיעשות באופן חריג ביותר רק על ידי בית משפט פלורליסטי כפי שציינתי קודם, שנבחר בדרך אחרת״. 

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.

ביטול עילת הסבירות
על כך הרחבנו בטור משבוע שעבר. בתהליך זוחל, המציא בית המשפט העליון עילת התערבות בכל החלטה מנהלית, שמשמעותה האמיתית היא – החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. אלא, שבעוד ששר המנהל משרד ממשלתי נבחר לתפקידו בידי הציבור והוא בעל אחריותיות כלפי בוחריו, לבית המשפט נתונה סמכות ללא אחריות כלל, כך שבניגוד להבניית התודעה בשיח הציבורי, דווקא הוא נוטה לקבל החלטות פופוליסטיות. כך הורה בית המשפט על מיגון מבנים מסוימים בעוטף עזה, מבלי שעליו 

להצביע על מקור תקציבי לכך, כשבעקבות החלטה זו ייתכן שבגבול הצפון יהיו מוסדות חינוך לא ממוגנים, או אולי תהיה תרופה שלא נכנסת לסל הבריאות.
חשוב לציין שמלבד עילת הסבירות קיימות עילות רבות אחרות לביקורת החלטות מנהליות, כגון אי-חוקיות, אי-קיום חובת היוועצות, שיקולים זרים, שרירותיות, הפליה. אלא שעילות אלה מוגדרות יחסית, ואילו עילת הסבירות היא ערטילאית וסובלת כל פירוש שהוא. כך שביטול עילה זו פשוט הכרחי אם רוצים להשיב את המשילות לנבחרי העם.
אך חשוב להעיר שגם פסקת ההתגברות וגם ביטול עילת הסבירות לא ישנו באמת את מצב המשילות בשטח, כל עוד לא יבין המחנה הלאומי והשמרני כי עליו להחליף את הפרסונות המפעילות את ׳מדינת העומק׳, ואשר מונעות מנבחרי הציבור לממש את מדיניותם.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
כאן נכנס התיקון השלישי המוצע – שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. ועדה זו מורכבת כיום משלושה שופטים של בית המשפט העליון שני חברי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, כשקיימת מסורת בלתי כתובה שלפחות אחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה. היות שנציגי לשכת עורכי הדין המופיעים בוועדה הם בעצמם עורכי דין פעילים, על פי רוב אינם מעוניינים לסמן עצמם כמעוניינים למערכת המשפטית, ובמקרי בוחן חשובים הם מתיישרים עם שופטי בית המשפט העליון, שכשלעצמם – שוב, בניגוד להבניית התודעה בתקשורת, מעולם, אפילו לא פעם אחת – לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא הם ממלאים הנחיות של נשיאת בית המשפט העליון.

באופן זה לשופטי בית המשפט העליון רוב כמעט קבוע בוועדה, ואם נוסיף את נציג האופוזיציה, שבשנים האחרונות אף פעם אינה מצביעה עניינית אלא היא מעוינת תמיד להחלטות הקואליציה – מדובר ברוב ממובה שמאפשר לסכל כל יוזמה של נבחרי העם. רוב זה מאפשר חופש מוחלט לשופטים במינוי שופטי הערכאות ה׳מבררות׳, כלומר בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. 

כשמדובר במינוי לבית המשפט העליון – על פי תיקון שנעשה בחוק, יש צורך ברוב של שבעה חברים, כך שגם אז יש יתרון מובהק לשופטים, הגם שקיימת זכות וטו לנבחרי הציבור שמחייבת התחשבות מסוימת בדעתם.

על פי התיקון המוצע – יוחלפו נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציג ציבור, והם ימונו על ידי שר המשפטים, כשלפחות אחד מהם עו״ד. תיקון זה הוא אנמי ביותר, שהרי לנציגי ציבור מסוג זה נטייה מוכחת לחבור למחנה הפרוגרסיבי. הצעת תיקון אחרת שהועלתה על ידי ח״כ שמחה רוטמן, קובעת כי הוועדה תהיה מורכבת משישה נבחרי ציבור – שלושה שרים, שלושה ח״כים הממונים על ידי הקואליציה, וכן שלושת שופטי בית המשפט העליון, כך שיהיה רוב מוצק יותר לנבחרי הציבור, אך עדיין תיוותר על כנה זכות וטו לשופטים על מינויים לבית המשפט העליון. 

תיקון זה טוב בהרבה, אך עדיין הולך סחור סחור: מדוע לא לבטל כליל את נוכחות נציגי השופטים בוועדה ולהותיר את המינוי בידי נבחרי העם? כך מקובל בכלל המדינות הדמוקרטיות במערב, שלא לדבר על ארצות הברית, שם, בחלק מהמדינות, עומדים השופטים לבחירה ישירה על ידי הציבור ונדרשים להציג, מעת לעת, כיצד פעלו למיגור הפשיעה ולשיפור הביטחון האישי (ממליץ לכולם לחפש במרשתת סרטוני בחירות של שופטים, זה פשוט מלבב לראות איך מתנהגת מערכת משפט המחויבת לציבור). 

פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

התיקון האחרון, שמיועד לשלב השני של הרפורמה, הוא פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תוך קביעה בחוק כי יועצים משפטיים לא יהיו מוסמכים להורות לדרג הנבחר כיצד לפעול, וכן הסדרת בחירתם כמשרות אמון על ידי נציגי הדרג הנבחר, כך שבמקום למנוע מהשרים ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו – כפי שקורה היום – יהיו מחויבים לסייע להגשמת מדיניות זו ככל הניתן, כמובן במסגרת החוק.

כפי שהוסבר לעיל, התיקונים המוצעים אינם הטובים ביותר, אך למעט פסקת ההתגברות, שעליה כדאי מאוד לוותר, הם משפרים את המצב הקיים. 

שני מסרים חשוב להעביר לנציגי המחנה הלאומי בהקשר זה: האחד: החלפת הפרסונות. בלעדי זה לא יהיה כלום. השופטים והפקידים הקיימים ימשיכו לפרש כל חוק לכיוון הפרוגרסיבי השמאלני. והרי אנו רואים כעת כיצד מסרב המנהל האזרחי לקבל מרות מהשר בצלאל סמוטריץ׳, למרות שהדבר הוסדר בחוק, וכן מסרבת המשטרה לקבל מרות מהשר איתמר בן גביר. הסיבה לכך היא שהקצונה הבכירה בגופים אלה לא הוחלפה. 

השני: את הרפורמה יש להעביר כאן ועכשיו. חקיקה חפוזה בשלוש קריאות. בדיוק כפי שנהגה ממשלת השמאל בשנה האחרונה בכל נושא שהיה חשוב מבחינתה. לא דיונים בוועדות, לא הזמנת אנשי שמאל לדיונים, לא שיח עם אנשי אקדמיה. המדובר ביוזמות בשלות, מוכנות ליישום, ויש להעבירן כאן ועכשיו. מה שלא ייעשה בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה – לא ייעשה בכלל, כשבחלוף הזמן, ימצא המחנה הנגדי את הדרך ליצור בקיעים בקואליציה ויגיע שלב שבו לא ניתן יהיה עוד להתקדם.

נכון להיום מהווה מערכת המשפט את המכשול העיקרי לקידום כל סדר יום לאומי ויהודי. ללא העברת התיקונים הנדרשים – ההגבלות תלכנה ותגברנה, עד לחנק מוחלט של המחנה הלאומי. 

שבוע לאחר השבעת ממשלת ישראל ה-37, ב-4 בינואר 2023 – י״א בטבת ה׳תשפ״ג, הוצגה על ידי שר המשפטים, יריב לוין, הרפורמה למערכת המשפט: פסקת ההתגברות, ביטול עילת הסבירות, שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, ופירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בימין בסך הכול מברכים על הרפורמה, ומנגד בשמאל פתחו במתקפה נגד ׳ההפיכה המשטרית׳.
ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, הפך לאחד מהמתנגדים הגדולים של הרפורמה של לוין, והשבוע הציע לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, להקים ועדה נשיאותית בלתי תלויה ״שתגבש הצעה אמיתית, מאוזנת ושקולה, לתיקון ושיפור מערכת המשפט, ולהסדרת היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת״. להצעה זו קדמה הצעה נוספת של לפיד למשאל עם בנושא, מכיוון שהגוש הימני לא הזכיר במערכת הבחירות האחרונה את כוונתו לבצע רפורמה שכזו.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת״
האם נכון הדבר? לפניכם דברים שאמר לוין חודש לאחר שממשלת לפיד נפלה: ״אני מאמין גדול בזה שמערכת המשפט זקוקה לשינוי יסודי ועמוק, שינוי מערכתי״, אמר לוין ב׳עכשיו 14׳. ״הוא מתחיל בעיניי בדבר אחד – בשינוי שיטת בחירת השופטים. לשים סוף לחבר מביא חבר, לשיטה הזאת שבלי פרוטוקול יושבים ועושים כל מיני דילים וממנים זה את קרובו וחברו של השני״.

אהרון ברק

״הפעולה השנייה שחייבים לבצע גם היא פעולה מערכתית – העברת חוק יסוד החקיקה. חוק יסוד חקיקה שכולל גם פסקת התגברות… ברוב רגיל, וגם פסילה צריכה להיעשות רק ברוב מיוחד של שופטים״. בהמשך דבריו בנושא אמר לוין: ״מה שאני חושב שצריך להיעשות – צריך להעביר חוק יסוד חקיקה מסודר שבמסגרת שלו תהיינה קביעות כאלה שיבטיחו את זה שפסילת חוקים תוכל להיעשות באופן חריג ביותר רק על ידי בית משפט פלורליסטי כפי שציינתי קודם, שנבחר בדרך אחרת״. 

לוין סיכם את דבריו: ״כל השינויים האלה אי אפשר לבצע אותם בעיניי בלי לטפל בשורש העניין, ושורש העניין הוא בסוף הרכב בית המשפט העליון. מכיוון שבסוף מה שיקרה, שכל שינוי שיעשה ייעצר שם. ולכן אם אנחנו רוצים לתקן את העניין הזה אנחנו מוכרחים קודם כל לעשות את התיקון והשינוי בבית המשפט העליון, ואחר כך באופן טבעי הדבר הזה יתחיל להיות ישפיע למטה״.
״המהלך הזה מחייב קצת יותר מ-61, אולי 62-63 חברי כנסת, שמחויבים לעניין הזה באופן מלא. הוא מחייב את יושב ראש הקואליציה ואת יושב ראש ועדת הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, שגם הם כולם בתוך העניין הזה עד הסוף״. אם לא די בכך, לוין הדגיש: ״המהלך חייב להיעשות, בניגוד אולי למה שחושבים, לא באיזה תהליך ארוך אלא בפעולה מאוד יעילה וחדה, משום שאנחנו מכירים את המערכות האלה, ויודעים למה הן מסוגלות אם הדברים יתארכו. זה בעיניי האתגר הכי גדול שמונח לפנינו״.
נחזור 12 שנים לאחור. יריב לוין הציע כבר בשנת 2011 לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. בשנת 2013 ניסה לקדם ביחד עם איילת שקד מספר הצעות חוק, ובהן הגבלת סמכות בג״צ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג״צ, הענקת סמכות לכנסת לבחור את נשיא בית המשפט העליון, ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. בריאיון שנערך עימו ב-2019 פרש לוין את משנתו ופירט את כל סעיפי הרפורמה המשפטית שהוא מתכנן לבצע.
לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הופיעה תוכנית ׳חוק וצדק׳ לשינויים במערכת המשפט במצע של מפלגת ׳הציונות הדתית׳. בפתח ישיבת הציונות הדתית שנערכה ביום שני השבוע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, השיב לטענה של לפיד: ״אני שומע את יאיר לפיד אומר שצריך לערוך משאל עם על התוכנית, ואני שומע אנשי תקשורת שטוענים שלא היינו גלויים בנוגע לתוכנית הזו במהלך הבחירות. זה פשוט מגוחך. הצגנו במערכת הבחירות את תוכנית ׳חוק וצדק׳ לתיקון מערכת המשפט בישראל, תוכנית מפורטת שכוללת את כל רכיבי הרפורמה בשלב הזה וצעדים נוספים להמשך. התקיים על כך שיח ציבורי ער. גם המפלגות החברות: הליכוד, ש״ס ויהדות התורה הביעו תמיכה בזמן אמת בעקרונות הרפורמה״.
ואכן, בקמפיין הבחירות של הליכוד הוזכרו מספר פעמים תיקונים במערכת המשפט, ובקמפיין של יהדות התורה ומפלגת ש״ס הן תמכו ללא סייג בפסקת התגברות בשל סוגיית גיוס חרדים לצבא ופסיקות בענייני דת.
הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק במספר שלבים
ימים יגידו כיצד תעבור הרפורמה והאם יוכנסו בה שינויים כאלה ואחרים. אולם כבר כעת ניתן להרהר האם הרפורמה המוצעת על ידי יריב לוין באמת ׳משדדת מערכת״? הטובה היא אם רעה? לשם כך, כדאי לבחון במה בדיוק מדובר. הרפורמה המדוברת מורכבת מכמה הוראות חיקוק, במספר שלבים.
בשלב הראשון, כך מסביר ד״ר יעקובסון, מדובר על שלושה תיקוני חקיקה, והרי הם לפניכם.
פסקת ההתגברות
בתחילת שנות ה-90 העבירה הכנסת, במהלך מתוכנן ומתוזמר על ידי אהרן ברק ושליחיו ממפלגת ׳שינוי׳ הליברלית דאז, שני חוקי יסוד – כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. חוקי היסוד הללו כללו מעין נוסח הצהרתי ולפיו אין פוגעים בזכויות שהוקנו בהם אלא באופן מידתי ולתכלית ראויה, אך לא כללו הוראה מפורשת שלפיה בית המשפט מוסמך לבטל חוקים. בדיעבד פרסם אוריאל לין (יו״ר ועדת חוקה דאז), כי המדובר היה במעשה הונאה ממש, שכן יוזמי החוק התכוונו מלכתחילה להסמיך את בית המשפט לפסול חוקים מבלי לדווח זאת לציבור חברי הכנסת. מעט מאוד חברי כנסת עלו על התרמית בזמן אמת. לאחר פסיקה זו החל בית המשפט העליון להתערב במעשה החקיקה, שעד לאותה העת היה מסור בלעדית לשיקול דעתה של הרשות המחוקקת – הכנסת.
חשוב להבין כי התערבות בית המשפט אינה באה לידי ביטוי רק בחוקים שבוטלו בפועל (22 חוקים מאז), אלא באלפי הצעות חוק שלא הובאו כלל להצבעה, מאחר שהיועצים המשפטיים חיוו דעתם שהם ״לא יעברו בג״צ״. אחד השופטים הבכירים בארצות הברית, ריצ׳רד פוזנר, הגדיר את מה שעשה בית המשפט העליון כ״פירטיות משפטית״. חשוב גם לדעת, כי בדמוקרטיות גדולות ומפוארות, כגון בריטניה, אין כלל סמכות לבית משפט להתערב במעשי חקיקה, ובמדינות שסמכות זו קיימת, בדרך כלל, ממונים השופטים על ידי דרג פוליטי, כך שהם שליחי העם ומשקפים את רצון הבוחרים. שיטה כמו בישראל, שבה מיעוט אוטוקרטי שאינו נבחר מבטל חוקים – אינה קיימת באף דמוקרטיה שהיא.
פסקת ההתגברות המוצעת בפירוש איננה הפתרון הטוב ביותר. על פי הפתרון המוצע, תינתן באופן רשמי לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, סמכות שכאמור עד כה נלקחה בעורמה, ברוב מסוים של שופטים (כרגע מציעים 12 מתוך 15). רק במצב שבו ביטול החוק לא היה פה אחד – תוכל הכנסת, ברוב של 61 ח״כים, להתגבר על הביטול, וגם זאת בהוראת שעה שתדרוש אשרור של הכנסת שלאחריה.
להצעה זו כמה חסרונות עיקריים: 1. אותה סמכות, שעד כה נלקחה בעורמה, תהפוך לרשמית, והדבר יביא ל׳סופר נובה׳ של התערבויות במעשי חקיקה. 2. כאשר בית המשפט, שגם בתוכו ישנן מערכות לחצים פנימיות המאפשרות ׳ליישר׳ שופטים סוררים (הא ראיה, שמעולם לא הצביעו נציגי השופטים בפורום כלשהו בניגוד לעמדת נשיאת בית המשפט העליון) יקבל החלטה פה אחד – לא יתאפשר כלל ביטול, וכאשר תעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת למחנה הפרוגרסיבי – ההחלטה תתקבל פה אחד. 3. במצב שבו תעמוד החלטה הרת גורל על הפרק – לעולם לא תגיע הכנסת לרוב הדרוש. קואליציית הימין שנבחרה כעת מבוססת גם על צירוף נסיבות שנולד, בעיקר, מפירוד במחנה השמאל. וגם אז – מדובר ברוב של ארבעה חברי כנסת. כשתעמוד על הפרק החלטה חשובה באמת – תמיד יימצאו כמה חברי כנסת שנתונים בחקירה ויפחדו להסתכסך עם מערכת המשפט; תמיד יימצאו במחנה הימין גם כמה חנפנים, סגנון נסיכי הליכוד, שיבקשו לשאת חן בעיני התקשורת ודעת הקהל ה׳נחשבת׳. כך שאותו ביטול ארעי וחלש של פסיקת בית המשפט – לא יעבור.
בחסידות נאמר, שהמוח היהודי חושב באופן עקמומי בעוד שגוי חושב ישר. מדוע ללכת סחור סחור? קיים פתרון פשוט וקל: לבטל את חוקי היסוד ולהחזיר את המצב כפי שהיה בטרם חקיקתם. זכויות האדם היחידות שהתקדמו בשל אותם חוקי יסוד הם זכויות המחבל והעבריין. אותם חוקים לא מנעו גירוש אלפי אנשים מביתם, ואף לא מנעו פגיעה בזכות ההפגנה או מעצר סיטונאי של אזרחים ללא ראיות, לרבות קטינות שכל חטאן היה שסירבו להזדהות. כמו שבאו אותם חוקי יסוד, כך ייצאו להם מחיינו, ואז – כמו באנגליה וכמו בישראל לפני 1992, יהיה בית המשפט מוסמך להצביע על בעייתיות בחוק כלשהו ולהמליץ כראות עיניו, אך לא להתערב בו.

ביטול עילת הסבירות
על כך הרחבנו בטור משבוע שעבר. בתהליך זוחל, המציא בית המשפט העליון עילת התערבות בכל החלטה מנהלית, שמשמעותה האמיתית היא – החלפת שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט. אלא, שבעוד ששר המנהל משרד ממשלתי נבחר לתפקידו בידי הציבור והוא בעל אחריותיות כלפי בוחריו, לבית המשפט נתונה סמכות ללא אחריות כלל, כך שבניגוד להבניית התודעה בשיח הציבורי, דווקא הוא נוטה לקבל החלטות פופוליסטיות. כך הורה בית המשפט על מיגון מבנים מסוימים בעוטף עזה, מבלי שעליו 

להצביע על מקור תקציבי לכך, כשבעקבות החלטה זו ייתכן שבגבול הצפון יהיו מוסדות חינוך לא ממוגנים, או אולי תהיה תרופה שלא נכנסת לסל הבריאות.
חשוב לציין שמלבד עילת הסבירות קיימות עילות רבות אחרות לביקורת החלטות מנהליות, כגון אי-חוקיות, אי-קיום חובת היוועצות, שיקולים זרים, שרירותיות, הפליה. אלא שעילות אלה מוגדרות יחסית, ואילו עילת הסבירות היא ערטילאית וסובלת כל פירוש שהוא. כך שביטול עילה זו פשוט הכרחי אם רוצים להשיב את המשילות לנבחרי העם.
אך חשוב להעיר שגם פסקת ההתגברות וגם ביטול עילת הסבירות לא ישנו באמת את מצב המשילות בשטח, כל עוד לא יבין המחנה הלאומי והשמרני כי עליו להחליף את הפרסונות המפעילות את ׳מדינת העומק׳, ואשר מונעות מנבחרי הציבור לממש את מדיניותם.
שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים
כאן נכנס התיקון השלישי המוצע – שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים. ועדה זו מורכבת כיום משלושה שופטים של בית המשפט העליון שני חברי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, כשקיימת מסורת בלתי כתובה שלפחות אחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה. היות שנציגי לשכת עורכי הדין המופיעים בוועדה הם בעצמם עורכי דין פעילים, על פי רוב אינם מעוניינים לסמן עצמם כמעוניינים למערכת המשפטית, ובמקרי בוחן חשובים הם מתיישרים עם שופטי בית המשפט העליון, שכשלעצמם – שוב, בניגוד להבניית התודעה בתקשורת, מעולם, אפילו לא פעם אחת – לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא הם ממלאים הנחיות של נשיאת בית המשפט העליון.

באופן זה לשופטי בית המשפט העליון רוב כמעט קבוע בוועדה, ואם נוסיף את נציג האופוזיציה, שבשנים האחרונות אף פעם אינה מצביעה עניינית אלא היא מעוינת תמיד להחלטות הקואליציה – מדובר ברוב ממובה שמאפשר לסכל כל יוזמה של נבחרי העם. רוב זה מאפשר חופש מוחלט לשופטים במינוי שופטי הערכאות ה׳מבררות׳, כלומר בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. 

כשמדובר במינוי לבית המשפט העליון – על פי תיקון שנעשה בחוק, יש צורך ברוב של שבעה חברים, כך שגם אז יש יתרון מובהק לשופטים, הגם שקיימת זכות וטו לנבחרי הציבור שמחייבת התחשבות מסוימת בדעתם.

על פי התיקון המוצע – יוחלפו נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציג ציבור, והם ימונו על ידי שר המשפטים, כשלפחות אחד מהם עו״ד. תיקון זה הוא אנמי ביותר, שהרי לנציגי ציבור מסוג זה נטייה מוכחת לחבור למחנה הפרוגרסיבי. הצעת תיקון אחרת שהועלתה על ידי ח״כ שמחה רוטמן, קובעת כי הוועדה תהיה מורכבת משישה נבחרי ציבור – שלושה שרים, שלושה ח״כים הממונים על ידי הקואליציה, וכן שלושת שופטי בית המשפט העליון, כך שיהיה רוב מוצק יותר לנבחרי הציבור, אך עדיין תיוותר על כנה זכות וטו לשופטים על מינויים לבית המשפט העליון. 

תיקון זה טוב בהרבה, אך עדיין הולך סחור סחור: מדוע לא לבטל כליל את נוכחות נציגי השופטים בוועדה ולהותיר את המינוי בידי נבחרי העם? כך מקובל בכלל המדינות הדמוקרטיות במערב, שלא לדבר על ארצות הברית, שם, בחלק מהמדינות, עומדים השופטים לבחירה ישירה על ידי הציבור ונדרשים להציג, מעת לעת, כיצד פעלו למיגור הפשיעה ולשיפור הביטחון האישי (ממליץ לכולם לחפש במרשתת סרטוני בחירות של שופטים, זה פשוט מלבב לראות איך מתנהגת מערכת משפט המחויבת לציבור). 

פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

התיקון האחרון, שמיועד לשלב השני של הרפורמה, הוא פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תוך קביעה בחוק כי יועצים משפטיים לא יהיו מוסמכים להורות לדרג הנבחר כיצד לפעול, וכן הסדרת בחירתם כמשרות אמון על ידי נציגי הדרג הנבחר, כך שבמקום למנוע מהשרים ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו – כפי שקורה היום – יהיו מחויבים לסייע להגשמת מדיניות זו ככל הניתן, כמובן במסגרת החוק.

כפי שהוסבר לעיל, התיקונים המוצעים אינם הטובים ביותר, אך למעט פסקת ההתגברות, שעליה כדאי מאוד לוותר, הם משפרים את המצב הקיים. 

שני מסרים חשוב להעביר לנציגי המחנה הלאומי בהקשר זה: האחד: החלפת הפרסונות. בלעדי זה לא יהיה כלום. השופטים והפקידים הקיימים ימשיכו לפרש כל חוק לכיוון הפרוגרסיבי השמאלני. והרי אנו רואים כעת כיצד מסרב המנהל האזרחי לקבל מרות מהשר בצלאל סמוטריץ׳, למרות שהדבר הוסדר בחוק, וכן מסרבת המשטרה לקבל מרות מהשר איתמר בן גביר. הסיבה לכך היא שהקצונה הבכירה בגופים אלה לא הוחלפה. 

השני: את הרפורמה יש להעביר כאן ועכשיו. חקיקה חפוזה בשלוש קריאות. בדיוק כפי שנהגה ממשלת השמאל בשנה האחרונה בכל נושא שהיה חשוב מבחינתה. לא דיונים בוועדות, לא הזמנת אנשי שמאל לדיונים, לא שיח עם אנשי אקדמיה. המדובר ביוזמות בשלות, מוכנות ליישום, ויש להעבירן כאן ועכשיו. מה שלא ייעשה בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה – לא ייעשה בכלל, כשבחלוף הזמן, ימצא המחנה הנגדי את הדרך ליצור בקיעים בקואליציה ויגיע שלב שבו לא ניתן יהיה עוד להתקדם.

נכון להיום מהווה מערכת המשפט את המכשול העיקרי לקידום כל סדר יום לאומי ויהודי. ללא העברת התיקונים הנדרשים – ההגבלות תלכנה ותגברנה, עד לחנק מוחלט של המחנה הלאומי. 

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01
לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב כאן על איזה עניין שקרה לי ביום שישי שעבר.
מבצע ׳מגן וחץ׳ עוד היה בשיאו בימים רביעי-חמישי, וחיפשתי אחר מרואיין בנושא. סגרתי ריאיון עם ׳לשעבר׳ בכיר מאוד. שמחתי, הולך להיות מעניין. התקשרתי אליו בשעה היעודה והוא בכלל לא זכר שקבענו. "מילא, אדם עסוק", חשבתי לעצמי. התחיל הריאיון ואחרי שתי דקות, איך נאמר, הוא החל לאבד את זה. הריאיון:
02
"איך מחליטים לצאת למבצע צבאי רחב היקף בעזה?", שאלתי את הלשעבר, והוא השיב: "או שהמציאות מכריחה אותך ונוצרו תנאים כאלה שאין לך ברירה, כמו שקרה הפעם כשהג׳יהאד האסלאמי החליט שבגלל שמישהו שהתאבד בכלא בשביתת רעב, אז מותר לו לירות טילים על מדינת ישראל – או שאתה רוצה ליזום כאלה. שתי הדרכים לגיטימיות. הג׳יהאד האסלאמי הכריח אותנו, לא רצינו לחיות במצב שבו כל פעם שאיזה אחד מחליט למות בכלא בגלל שהוא לא רוצה לאכול, אז יורים טילים על שדרות. אז צריך לומר, ׳חבר׳ה, זה לא מקובל עלינו, ואנחנו נראה לכם איך זה לא מקובל׳..".
"החילוק שעושה מדינת ישראל בין הג׳יהאד לבין המאס, זה חילוק טוב?", הצגתי את שאלתי השנייה. הלשעבר ענה: "זה חילוק חיוני. מה, אם יש לך שני אויבים אתה רוצה להילחם בשניהם? למה שלא תפריד ביניהם?".
"השאלה אם אפשר לעשות את ההבחנה, הרי חמאס הוא הריבון", הקשתי, והוא החל להתעצבן: "שאלה מטומטמת! סלח לי שאני בוטה". ת׳אמת שחשבתי שהוא משיב בהומור, אלא שהוא המשיך בזעם גדול: "שאלה מטומטמת!! יש לך שני אויבים ואתה יכול להתמקד באחד מהם, אז למה לך להביא גם את השני לתוך המלחמה??".
"אולי גם חמאס יוצא מנצח פה?", ניסיתי לחזק את הקושייה המעצבנת שלי, והמרואיין שלנו קטע אותי והמשיך בעצביו: "מה הוא מנצח?! מה הוא ניצח? הוא נשאר בצד, אף אחד לא חושב שהוא עשה את זה בגלל אומץ ליבו. איך אפשר להכריז על זה בתור ניצחון? רק שוטים יכולים לחשוב ככה".
"הבנתי", עניתי מובך וחשבתי שנמשיך הלאה, אבל לא כך חשב הבכיר לשעבר: "איך חמאס יכול להכריז על זה בתור ניצחון, תגיד לי? יורים על עזה, הורגים את החברים שלו, פוגעים בארגון השכן – הוא לא עושה כלום ואתה עוד אומר שהוא יצא מנצח. נו, זה לא מטומטם?!".
מכיוון שהרגשתי שזה הופך לאישי, החלטתי להמשיך ולהקשות: "החמאס בכלל לא נפגע בסיפור הזה". תשובתו הייתה: "בוודאי שהוא לא נפגע, כי הוא לא עשה שום דבר, למה שיפגע?".
"מה זאת אומרת ׳לא עשה שום דבר׳?"
הלשעבר: "הוא לא עשה שום דבר, הוא לא ירה עלינו".
אחרי שתיקה של ארבע שניות בגלל ההפתעה שאחזה בי מהתשובה, ניסיתי להמשיך – "אבל חמאס עם כל הכבוד לג׳יהאד…", שוב הוא קטע אותי ואמר: "חמאס הוא רע, חמאס זה אנשים רעים, אבל מה זה שייך עכשיו. אתה יודע כמה אנשים רעים יש במזרח התיכון ואנחנו לא עושים להם כלום?".
למרות הזלזול שחשתי מדבריו, חשבתי להמשיך הלאה, כי בכל זאת, יש קוראים שמצפים לריאיון מעניין. "אני רוצה לעבור עכשיו ל…", התחלתי להגיד אבל הוא איבד את עצמו לדעת: "עזוב, עזוב, אני לא אוהב את הריאיון הזה, הריאיון הזה מטומטם… תודה רבה. התעצבנתי, הוצאת אותי מהכלים, אני לא אוהב את זה". "טוב, סליחה, להתראות". "להתראות", אמר וניתק.
כזה דבר עוד לא היה לי, מרואיין שמתעצבן משאלות. כעבור כמה דקות אחרי שהתאוששתי מהדברים שאמר לי (למרות שזה בעילום שם, לא פרסמתי את כל מה שאמר לי מפאת כבודו, כבודכם וכבודי) שלחתי לו הודעת וואטסאפ: "מעולם לא עצבנתי מרואיין. סליחה ושבת שלום", כך כתבתי בתקווה שיכתוב לי שבכלל הוא זה שצריך להתנצל.
אבל טעיתי, שום התנצלות, מעט הבהרה: "שבת שלום, אתה לא אשם", כתב לי, והוסיף: "השאלה הזאת נשאלת על ידי קבוצה לא קטנה של אנשים, חלקם מכובדים, שההבנה המקצועית שלהם דלה ולעיתים ילדותית. הם חושבים שאם יש פטיש גדול (צה"ל) צריך להשתמש בו שימוש מרבי ככל הניתן, ולכן מחפשים כל הזמן מסמרים ולא מבינים שלמכות הפטיש יש מחיר, חיצוני, פנימי וגם על הפטיש עצמו. שימוש יעיל בפטיש מחייב גם שכל ישר ולא רק יד חזקה, ולשאול תמיד מה רוצים להשיג בשימוש בפטיש ומה יהיה יום אחרי שמשתמשים בו. עוד הרומאים לימדו שאם יש מולך שני אויבים המשימה הראשונה ואולי הכי חשובה – זה להפריד ביניהם".
03
מה שלמדתי: לא משנה מי אתה, מה אתה עושה וכמה חשוב אתה – תמיד תהיה נחמד לאדם שמולך, גם אם אתה חושב שהוא כסיל גמור. אז אינני כסיל גמור ואני חושב שהשאלות שלי היו במקומן, אבל אולי הקב"ה סימן לי שכדאי שאקפיד יותר בכבודם של בני אדם.
שבת שלום. ■

יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את העיר אלעד מבחוץ, לנסוע בסמוך אליה ובמקסימום לעמוד בתחנה שממנה עולים על האוטובוס לפתח תקווה או לאוניברסיטת בר אילן. אך לבושתי, מעולם לא נכנסתי לעיר וחוץ מזה שמדובר בעיר חרדית לחלוטין, כך חשבתי, לא היה לי מושג מה יש בה ומה היא מציעה. כי מה לי ולה.
אלעד הוקמה בשנת 1998 וכעבור כשמונה שנים הוכרזה כעיר בישראל. מתגוררים בה כ-50 אלף תושבים, כעשירית מהם דתיים לאומיים. הקהילה הדתית לאומית באלעד יציבה, מנהלת חיים קהילתיים וחיי תרבות ופנאי עשירים, ומבוססת במוסדות רבים בעיר, כולם במבני קבע, בתוספת ממשק הדוק עם ההנהלה הבכירה בעיר. ״רב הקהילה שלנו, הרב אברהם נחשון, ממפוני ימית ותושב גוש קטיף ובית אל לשעבר – מתמודד לתפקיד הרב הראשי לישראל״, אומר בשיחה עם 'גילוי דעת', המשנה לראש העיר, עו״ד יניב בדלוב. ״יש פה 13 בתי כנסת שכאשר כל בכנסת זה בעצם תת קהילה קטנה.
״יש לנו כציונות דתית גם מעורבות בקהילה החרדית, שזה סוג של שליחות שאנחנו רואים לעצמנו. אנחנו חיים בעיר מעורבת שרובה חרדית, ובכל זאת אתה יודע יש פה ניואנסים כאלה קטנים, למשל אירוע יום העצמאות, אירוע שבמקום אחר לא היה עובר חלק. אני לא רואה אירועי יום העצמאות בביתר או במודיעין עילית. פה אתה רואה שיש סוג של סימביוזה טובה, חיובית״. ראש העיר, ישראל פרוש, הוא אשכנזי-חסידי. ״הוא מאוד מאוד אוהב אותנו ותומך בנו, ובכלל, יש פתיחות רבה מצד החרדים בעיר, הם מכילים, מבינים ומזדהים״.

היעד שלי בבחירות הקרובות להגיע לשלושה נציגים במועצת העיר. בבחירות הקודמות היו חסרים 34 קולות להביא עוד מנדט או שניים. גם חרדים פונים אלי לעזרה

עו״ד יניב בדלוב, המשנה…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…