כ-2,300 שוטרים באו לשכונת נתיב אבות הפסטורלית במהלך אותו יום קשה שבו פונו מתיישבי המקום בהחלטת בג"ץ לאחר קביעה שנויה במחלוקת כי בתיהם נבנו באופן בלתי חוקי. ריח עשן הצמיגים שהובערו לאות מחאה, זעקות הצער ותמונות ההרס שהתחיל להיראות נצרבו בתודעת כל מי שהיה מעורב בהתרחשויות בגוף או בנפש.
במפונים הייתה קבוצת ילדים צעירים, ילדי תלמוד תורה 'דרך האבות', ששכן במקום קרוב לעשור. היה ברור לכול שחשיפת הילדים למראות הפינוי הקשים עלולה לצלק את נפשם, ואנשי הצוות החינוכי נדרשו להליך חינוכי שבו ייחוו הילדים את התקומה, ולא את ההרס.
בתקופה שקדמה לפינוי בכל פעם שהיה ביישוב אירוע שקשור לנושא וסביבו המולה, הועברה פעילות הגנים ליישובים סמוכים, והילדים חוו בהם ימי כיף מיוחדים. המהלך צלח הודות לגמישות המערכת וההורים והודות לעזרת המועצה האזורית.
"הצוות החינוכי שלנו הודרך על ידי אנשי מקצוע ועשה עבודה מעמיקה עם הילדים כדי לצמצם ככל האפשר את החוויה הטראומטית של האירועים", משתף הרב יוני סעדה, המנהל החינוכי של תלמוד התורה. "השתדלנו למזער את הקשר של הילדים לפינוי והתייחסנו אליו כמו אל מעבר דירה. דיברנו על הצד החיובי והבריא.
"המעבר שלנו בעצמו היה לפני הפינוי, ומייד כשהגענו לראש צורים, שבו נמצא התלמוד התורה באופן זמני, הכנסנו את הילדים לעשייה הייחודית של הגן, עבודת כפיים וחיבור לאדמה, בנייה, גינון ועוד. בתפיסה החינוכית של המערכת שלנו ילד שעסוק בטוב נבנה מזה, ואם צריך גם מתרפא". התפיסה החינוכית של הגנים שבניהולו, שעליה מדבר הרב סעדה, נוסדה לפני 11 שנים מתוך חזון של שניים מתושבי גוש עציון – הרב אהר'לה ברנשטיין והרב אלינר ברוכי – שחיפשו לילדיהם מסגרת חינוכית שתהיה מצד אחד ערכית ומחוברת לאהבת הארץ ורמת הלימודים בה גבוהה, כמו בכול מסגרות הציבור הדתי-לאומי באזור, ומצד אחר תשלב יידישקייט וחסידות.
הם הקימו את תלמוד התורה דרך האבות, בתחילה כמענה לשלושת ילדיהם. בתוך שנתיים נקלטו במקום 20 ילדים נוספים, ומאז הקמתו גדל המוסד בהתמדה ונתן מענה גם לילדים מירושלים וסביבותיה שהוריהם התחברו לגישה החינוכית במקום. עם הקמת הגן פנו השניים לרב יוני סעדה, שעמד לקראת סיום שירותו הצבאי, בבקשה שיהיה המלמד, ומאז הוא שם, מנהל ומוביל גישה חינוכית מעוררת השראה.
"הקמנו את המקום כתלמוד התורה חסידי, והחסידות היא תנועה אוהבת ומחבקת", הוא מספר. "יצאנו מהשבלונה של הגדרות חיצוניות, כי המטרה היא שהילדים יאהבו את התורה ואת המצוות. הייחודיות שלנו מתבטאת בהליך חינוכי: כשאנו רואים חוסר אצל ילד אנחנו בודקים איפה זה פוגש אותנו כצוות, ואנחנו מתקנים קודם את עצמנו".
לרב סעדה עצמו סיפור חיים לא שגרתי, והוא מעיד שלקורות חייו השפעה מכרעת על ה'אני מאמין' שלאורו הוא מחנך את הדור הצעיר: "שנות ילדותי עברו עליי בצרפת. למדתי בבית ספר של עולים מג'רבה בגישה מיוחדת ואותנטית. ישבנו על שטיח ולמדנו גמרא בערבית. יש לי זיכרונות מתוקים מהתקופה ההיא. כשהוריי החליטו לעלות ארצה ממניעים דתיים ואידאולוגיים התחילו הקשיים שלי. זה התחיל בבית ספר בארץ שלא הצלחתי להשתלב בו. סבלתי הצקות רבות ואלימות מצד הילדים.
הייתי תמים, נראיתי שונה, ידעתי מעט עברית וסבלתי רבות מזה. אז בפעם הראשונה הבנתי כמה קשה לאנשים לקבל את השונה. לאט-לאט מצאתי את עצמי מחוץ למסגרת, עד שהתחלתי לעבוד בבניין".
כשהיה בן 15, בזמן שבני גילו חובשים את ספסל הלימודים, החזיק סעדה הנער צוות עובדי בנייה: "יכולתי להמשיך כך אם לא היה מגיע רגע ההתעוררות שבו הסתכלתי סביבי וראיתי שכל חבריי הם מבוגרים הסובלים ממצוקה כלכלית. זה עורר אותי לחפש דרך שתעזור לי להתקדם בחיים למקום טוב יותר. הסבירו לי שפה בארץ צריך תעודת בגרות, ושעליי ללמוד בישיבה תיכונית. כששאלתי הפנו אותי ל'מקור חיים' ואמרו לי שזו ישיבה איכותית, וסביר שלא אצליח להתקבל. כשאמרו לי שלא אתקבל אמרתי שזה בדיוק המקום שאני רוצה ללכת אליו". והוא הלך לבד, ביקש להיבחן, ונגד כל הסיכויים גם התקבל. ארבע השנים שעבר בישיבה היו לדבריו מלמדות ותומכות, ובין היתר סללו את דרכו לעשייה החינוכית. אחריהן פנה לשירות צבאי, ולקראת סיומו התבקש, כאמור, לשמש מלמד בגן החדש. השאר היסטוריה.
"הרב יוני הוא חלוץ ופורץ דרך", אומרים העיתונאי צבי יחזקאלי ואשתו מיטל, שילדיהם מתחנכים בתלמוד התורה, "הוא הוכיח שהחלום של חיבור בין ארץ ישראל לתורה ולחסידות בפרט אפשרי, והכול באופן חווייתי של שמחה, נגינה, עבודת האדמה ותפילה".
נחמה בן אדרת מכפר עציון, ששניים מילדיה מתחנכים בתלמוד התורה, מוסיפה: "מרגע שנכנסים לתלמוד התורה בניהולו של הרב יוני מרגישים אווירה אחרת, מעין גן עדן של צדיקים. במוזיקה שמתנגנת, בדמויות של הרבנים, בשיח. הילדים שלנו סופגים את הייחודיות של המקום והופכים בטבעיות חלק מההוויה".
הרב יוני, סיפור החיים שלך לא שגרתי, ולדברי ההורים ששוחחנו איתם גם הגנים שבניהולך ייחודיים. איפה אתה פוגש את הקשר בין הדברים?
"שלוש דמויות השפיעו על חיי האישיים ומנחות את כל העשייה החינוכית שלי: הבעל שם טוב, רבי נחמן מברלסב והאדמו"ר מפיאסצנה. בי הם עשו את השינוי הפסיכולוגי ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. מהבעש"ט אני לוקח את האמרה שכל מה שרואים אצל האחר הוא מראה למה שיש בנו. התיקון נמצא בתוכי. בעבודה היום-יומית, אם אנחנו פוגשים בעיה אצל ילד, בישיבת הצוות נבדוק איפה זה פוגש כל אחד מאיתנו ונעשה את התיקון בעצמנו. לפעמים בלי לדבר עם הילד אנחנו רואים את השינוי שנוצר אצלו, וזה פלא.
"מרבי נחמן אני לוקח את החובה למצוא בכל אחד נקודות טובות. כשאנחנו מחפשים את הנקודות הטובות בילדים, אנחנו רואים שזה מציף אצלם דברים מדהימים, גם אצל מי שסובלים מבעיות קשות. אנחנו לא מתעלמים מקשיים אבל מדגישים את הדברים הטובים ורואים איך ילד צומח כשמאירים את הטוב שבו.
"מהאדמו"ר מפיאסצנה למדתי שלא לוותר על אף אחד, להילחם על כל ילד. אם ילד מגיע אליי ורוצה להיות פה, גם אם הוא קצת יותר מאתגר או מורכב אני אלחם עליו כאילו הוא הבן שלי, ונחשוב איך בכל זאת אפשר לשלב אותו".
ואחרי כל הטלטלות שעברתם, איפה אתה רואה את עצמכם בעוד חמש שנים?
"היום יש לנו שלושה גנים לבנים בלבד. יש הרבה ביקוש, אבל מצוקה גדולה של מקום. השאיפה היא להתרחב, למצוא מקום קבע מסודר שיאפשר גם פתיחת גנים לבנות ופיתוח רצף חינוכי לכיתות הנמוכות. אנחנו שואפים שמסגרות נוספות ברוח שלנו יקומו במקומות שרוצים בכך, ושאנו נמשיך ללמוד ולהתמקצע".
והוא מבקש לסכם, איך לא, במסר חינוכי: "כאנשי חינוך וכהורים אחד הדברים החשובים הוא להתמקד בחיובי ובטוב בעצמנו ובילדים. כמערכת חווינו שינוי מורכב וגם היום לא קל לנו במקום הזמני שאנו שוהים בו, אבל אנחנו רואים את זה כהזדמנות ומחפשים את הטוב. כשמתמקדים בטוב הוא מתעצם".
