להיות מאוהב בתורה

01
כשהגעתי ביום הראשון של שיעור א' לישיבת מרכז הרב, קיבלתי סטירת לחי מצלצלת. נדהמתי לגלות שהישיבה התפצלה.
לא הבנתי מי נגד מי ועל מה הוויכוח אבל ראיתי בכאב את הספסלים מתרוקנים והבנתי שיש קבוצה של רבנים חשובים שכנראה לא אזכה לעולם להיות תלמיד שלהם.
אחד מהם היה הרב מרדכי שטרנברג.
שמעתי סיפורי נפלאות על שיעורי העיון המרתקים ועל יכולת החשיבה הכבירה שלו והשתוקקתי כל-כך לטעום משהו מהאוצר הזה.
אבל מאוחר מידי. הרב עזב את הישיבה ואני נותרתי מאוכזב מאחור.
כעבור כמה חודשים גונב לאוזניי בסוד שמתקיים שיעור מצומצם לכמה אנשים בביתו של הרב.
התחננתי למארגנים שיצרפו גם אותי ובסופו של דבר זכיתי לצעוד בשעת לילה מאוחרת יחד עם עוד כמה נבחרים אל הקודש פנימה.
קיוויתי לשמוע מהרב שיעור גמרא בעיון אך הוא בחר ללמד דווקא את "אורות התורה" של הרב קוק.
לא אשקר לכם. לא הבנתי הרבה. ובכל זאת דבר אחד נותר לי ממנו למרות שחלפו מאז 25 שנה.
אני זוכר כאילו זה היה היום את דמות פניו של הרב מרדכי קורא ברטט של קדושה את המילים:
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָנוּ מְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְיוֹתֵר מַקִּיף שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ. אָנוּ מַרְגִּישִׁים מִקִּרְבָּהּ אֶת הַבְהָקַת תִּפְאֶרֶת הָאוֹרָה הַחַיָּה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל הַיְקוּם. דואִים אָנוּ עַל יָדָהּ לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל, חָשִׁים אָנוּ רוּחַ אֱ-לֹקים עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ.
איני זוכר מה הסביר וכיצד פירש את הדברים. ובכל זאת, החוויה של לראות אדם שחי תורה ונושם אותה, מאוהב בה עד כלות ומוסר עליה את נפשו, נחרתה בליבי מאותו רגע לעולמים.
02
השבוע, אחרי מאבק ממושך במחלה, הלך לעולמו הרב מרדכי, אחד מגדולי מרביצי התורה שבדור.
אלפים מתלמידיו כואבים את חסרונו כאן בארץ, ושם בשמים שמחים איתו יחד אביי ורבא, הרמב"ם ור' שמעון שקאפ.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ותורתו תמשיך להאיר כאן בארץ.