״אבל הרב הזה הוא…חרדי״.
מיהו הפוסק שעודד ׳חרדים׳ שלא לגור בשכונות חרדיות? החזון איש! מלבד במקרים מסוימים, הוא עודד שומרי מצוות לגור יחד עם הציבור הכללי, ובכך להרבות תורה בכל מקום.
פעם אמר מישהו לחזו״א: ״לי אין יכולת השפעה, אינני יודע ללמד, לנאום או לשכנע, ואין לי כישרונות חברתיים. איזו השפעה תהיה לי על שכניי? מדוע שלא אעבור לגור בבני ברק, בקרבת יהודים שומרי מצוות?״. השיב החזו״א: ״בשבת אתה הולך עם הטלית עליך לבית הכנסת? אולי יראה אותך מישהו, ייזכר בסבא שלו, ויתעורר רגש יהודי בליבו? אתה אפילו לא תדע״.
באחריות לאומית זו היו הרב קוק והחזון איש קרובים מאוד בדעותיהם. בניגוד לכמה מהפוליטיקאים או השופטים, אצל פוסקי ההלכה לא ניתן ׳לנחש׳ את דעותיהם. פסיקתם והדרכתם עניינית ואינה משועבדת ל׳תלם׳ ידוע. ההגדרות הסוציולוגיות של ׳חרדים׳, ׳דתיים לאומיים׳, ׳פשרנים׳, ׳קיצוניים׳, ׳מחמירים׳, ׳מקילים׳, ׳אשכנזים׳, ׳ספרדים׳, אינן חלות על גדולי ישראל. ותורתנו – אחת היא. החזון איש לא היה ׳חזון-איש׳ניק׳, הרב קוק לא היה ׳קוקיסט׳ (כלשון אזהרתו), והרב עובדיה יוסף או הרב מרדכי אליהו – לאיזו משבצת יתכווצו? וכו׳.
לפני שנים רבות נסעתי לשוחח עם רבה של קריית שלום בדרום תל-אביב, ת״ח מופלג ומקובל, הרב יהודה זרחיה סגל זצ״ל. בענוותנותו הוא התפלא: ״אתה בא מירושלים לתל אביב לדבר איתי בלימוד? הרי גדולי הדור גרים בירושלים!״. –״מיהם?״, שאלתי. -״הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אליעזר קוגל״, הוא השיב. על הראשון שמעתי, כמובן, על השני לא. חיפשתי, ומצאתי כדבריו. מאז אני נוהג לבוא אליו מדי פעם. האיש – ראש ישיבת ׳שבות עמי׳ לעולי רוסיה, מהנסתרים, תלמיד החזון איש, נשוי לנכדת ר׳ אריה לוין, ייסד מפעלי תורה רבים בכל רחבי הארץ, שלח שלוחים לכל מקום (למשל, את הרב יצחק דוד גרוסמן למגדל העמק), והקים אימפריה של השפעה ברוכה. פעם בביקור חג אחרי שיחה למדנית, דיבר עימי על ייחודיותו של הרב קוק. ואז שאלתיו על דרכו של החזו״א בעניין הנ״ל, וכך השיב: ״גדלתי בתל אביב. בשכנותי גרה משפחה של חסידי גור, מלאת חיים, תוססת ביהדות. מביתם בקעו זמירות בכל שבת. המשפחה היוותה דוגמה לחיים יהודיים בתל אביב. השכנים שאינם שומרי תורה היו באים לסוכתם בסוכות, היו מגיעים לצפות בהדלקת נרות חנוכה, ללמוד על שבתות וחגי ישראל. אבל מסתבר שיותר משהשפיעו – הושפעו. אף אחד מעשרת ילדיהם לא נשאר שומר מצוות! הדברים מורכבים. לא כל אחד, לא בכל מקום, ולא לפי כל הדעות״.
ר׳ אלחנן וסרמן הי״ד העיד ששמע מר׳ חיים מבריסק ביחס ל׳עילוי ממייצ׳ט׳, שעילוי מיוחד כזה הוא טרם ראה מימיו. כששמע אחד מתלמידי ר׳ חיים את רבו, שהיה מתנגד חריף לציונות כידוע, משבח את הלמדנות והסברה המקורית של ׳העילוי׳ – שהיה ר״מ בישיבה תיכונית, ציוני וחבר תנועת המזרחי, הקשה על רבו: ״והרי הוא ציוני!״ ר׳ חיים היה המום מעצם הקושיה וזעק: ״מה הקשר??״. כיצד למדן בריסקאי, האמון על תורת החילוקים, לא יודע לחלק חילוק כה פשוט בין התחומים?
