זוגיות בחמש פרשות

איך הציעו לך להיות קומונרית של סניף עולים?
"בסוף הלימודים הגיע אליי מוטי יוגב, אחראי על העולים בנוף הגליל, וביקש שאני אהיה קומונרית. אמרתי לו שאחשוב על זה. בהתחלה רציתי לעשות שירות לאומי אחר, לא בקהילה שלנו (בני מנשה, ה"ש). אבל חשבתי על זה שוב, הלכתי לסיירת בבתי ספר בנוף הגליל, ראיתי את העולים וזה שינה לי את המחשבה. בחרתי לעשות שם שירות, הלכתי לסמינריון של שירות לאומי ואחריו לשבוע סמינריון לקומונריות – סל"ק".
איך זה להיות הקומונרית הראשונה מבני המנשה? ועוד בסניף העולים הראשון?
"מלחיץ, מרגש מאוד. זהו הסניף הראשון לעולים בלבד, אני גאה מאוד וגם מפחדת. מקווה שהכול יצליח. מצד אחד המדריכים, בני הקהילה, רציניים מאוד, ומצד שני לא תמיד ההורים מבינים מה זו התנועה ומה זה אומר להיות חלק מבני עקיבא, ויש קצת קושי מולם. אבל יש גם הורים שתומכים מאוד".
השם שנבחר לסניף הוא ׳סניף המנשה׳, גם כדי להבדילו מהסניף הוותיק בנוף הגליל, וגם כדי להגביר מודעות לעליית בני המנשה ולסיפור הקהילה. מטרת הסניף היא לחבר את החניכים לחברה הישראלית בכלל ולתנועת בני עקיבא בפרט, ולעזור להם להשתלב.
סניף המנשה מונה כרגע 42 חניכים בגילאי בית ספר יסודי, וכן 16 מדריכים וחברי צוות נחשון. "אני מתכננת אחרי חודש הארגון להכניס את כל החב"ב (חבריא ב׳) ואת הכיתות הגדולות יותר לפעילות ולצוותי נחשון", מפרטת צופיה את מטרותיה לעתיד.
"אנחנו משלבים מה שאנחנו יכולים. אנחנו מעבירים פעילויות בעברית כמה שאפשר, בשביל זה לומדים עברית. לפעמים בשפת האם שלנו הפעולות מעניינות יותר לילדים והם מבינים יותר, אבל בפעולת הפתיחה, בישב"צ עם המדריכים וצוות נחשון, אני מנסה לדבר איתם כמה שיותר בעברית ולכתוב בעברית".
מה מיוחד בסניף עולים?
"אנחנו רק התחלנו את הפעילות בסניף, אבל למשל כשיש לנו חזרות לחודש ארגון – הילדים מחכים כבר חצי שעה לפני, הם מתלהבים מאוד. יצאנו למסע סוכות 30 חניכים ועוד מדריכים וצוות נחשון, סה"כ 48 משתתפים, אוטובוס שלם. הכנו מראש שלטים עם שם הסניף ומאיפה הגענו, וככה הלכנו כל המסע. צוות נחשון שהיה איתנו הרגיש את החשיבות.
״אנחנו מתכננים סמינריון חנוכה למדריכים ולצוות נחשון, והמטרה היא שבהמשך החניכים ישתלבו בסניף רגיל של בני עקיבא. אני לא יודעת מה יהיה עוד שנה או שנתיים, אבל לדעתי אם הקהילה והנוער יחשבו שהפעילות חשובה, הסניף ימשיך להתקיים. גם אם הוא ימשיך כסניף עולים זה טוב, כי הקהילה תרגיש שזה שייך להם ויתייחסו אליו ברצינות".
״אם אנשים אחרים אוהבים אותך,
למה שלא תאהב את עצמך?״
״לדעתי בקהילה לא מספיק מכירים את בני עקיבא. אני חושבת שבשביל להיות קומונרית צריך לשים את כל הקשיים של עצמך בצד ולראות את המטרה, מה את יכולה לעשות למען הקהילה, מה את תורמת בתור בת שירות וקומונרית. אם עושה לא רק לעצמך, אלא לקהילה ולעם ישראל. זה משמעותי מאוד בחיים.
בהתחלה לא רציתי להיות קומונרית בקהילה, אבל אם מוטי רוצה לעזור לנו, אם אנשים מבחוץ רואים ורוצים לעזור – למה שאני לא אתן מעצמי לקהילה שלי? אם אנשים אחרים אוהבים אותך, למה שלא תאהב את עצמך?״.
צופיה מתארת כי להוריה היה קשה לקבל את בחירתה: ״הם לא התחברו בהתחלה, הזהירו אותי שלהיות מנהיגה בקהילה שלנו זה לא קל. הסברתי להם שהכי חשוב שאני תורמת ועושה משהו משמעותי. הם לא מכירים את תפקיד הקומונרית, ולי אין כל כך איך להסביר להם.. אבל כשהם רואים אותי בתמונות עם הסניף הם גאים בי ושמחים בי״.
״העתיד כבר כאן – עשרת השבטים עולים לארץ ישראל״
חבר הכנסת לשעבר, מוטי יוגב, עוסק מזה כשנתיים וחצי בקליטת העולים בנוף הגליל, כשרוב הזמן מוקדש לסיוע לקהילת בני המנשה, המונה כ-800 עולים. יוגב מסביר: ״בני המנשה הם חלק מעשרת השבטים שגלו בגלות אשור, לפני גלות בבל, ונעלמו לעם ישראל. התנ״ך מציין זאת בספרי מלכים ודברי הימים, והתנאים הסתפקו האם השבטים חוזרים או לא, האם עם ישראל מוצא אותם או לא. ר׳ עקיבא אומר לא, וחכמים אומרים כן. רש״י אומר שוודאי שחוזרים, לא יעלה על הדעת שלא.
והנה העתיד כבר כאן. מזה כ-40 שנה עולים בני עשרת השבטים לארץ ישראל. לאורך כל הדורות חיפשו אותם, מהנביא ירמיהו ועד ימינו אנו. לפני 40 שנה הרב עמיחי הלך לחפש את השבטים הנידחים בכל העולם, קיבל לכך אישורים מרבנים, ביניהם הרב צבי יהודה קוק זצ״ל. הרב עמיחי מצא שרידי ישראל שמקיימים אורח חיים יהודי ורואים עצמם חלק מעם ישראל ברחבי העולם כולו – בדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה. עד יפן הוא הגיע״.
בני המנשה חיו בצפון מזרח הודו, וקיימו אורח חיים יהודי. רובם היו מודעים לכך שלפני כ-200 שנה צלבנים נוצרים הכריחו אותם להתנצר, ובכל זאת שמרו אבותיהם על אורח חיים יהודי, הכולל בעיקר שבת וכשרות. זקנים וזקנות שעלו לפני 40 שנה לבית אל, קריית ארבע וגוש קטיף אף ידעו לצטט פסוקים מהתנ״ך ומספר תהילים, מלו את בניהם וכמהו לשוב לארץ ישראל, לירושלים ולנחלתם בשבט מנשה.
היום ישנם בארץ כ-5,500 עולים מבני המנשה, המתגוררים מנוף הגליל בצפון ועד שדרות בדרום. העולים עוברים גיור מלא בהגיעם לארץ, עקב חוסר הקשר לאורך הדורות ובגלל הנוצרים שהכריחו אותם להתנצר. ״הם שמחים בגיור״, מסביר יוגב, ״הם שמחים לחזור לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל. הם משתוקקים לשוב ולהתחבר לעמם ולארצם״.
לבקשת ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט, הפך מוטי יוגב לפרויקטור קליטת העלייה בעיר. ״אני מלווה את העולים מאישורי העלייה ועד קליטתם בכל המישורים – גיור, לימוד עברית, סלי קליטה, חינוך ותעסוקה, חיי קהילה ודת. כיום אני עוסק בבניית מנהיגות בקהילה, והכוונת הבוגרים לישיבות הסדר במעלות ובנוף הגליל ובוגרות למדרשות. את הנערים והנערות אנו מכווינים לישיבות ולאולפנות בני עקיבא״.
אלא שיוגב לא הסתפק בחינוך הפורמלי של ילדי העולים, ואחרי כמעט שנתיים של מאמצים זכה להיות שותף בהקמת סניף בני עקיבא של בני המנשה בנוף הגליל.
איך עלה הרעיון להקים לעולים סניף נפרד?
״כל העבודה מול עולי בני המנשה צריכה להיות בענווה, מתוך שאילת שאלות ולמידה. לפעמים יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק.. צריך ללכת צעד צעד. מניסיוני כמזכ״ל בני עקיבא לשעבר עם הקהילה האתיופית, היה ברור לי שאם מנסים לשלב אותם כשהעברית עוד לא שגורה בפיהם והביטחון העצמי עוד לא מצוי כמו הישראלים – הם עלולים להישאר מאחור.
״כמו זרע – קודם זורעים אותו במשתלה כשתיל, וכשהוא מוציא שורשים ועלים מעבירים אותו לשדה או לפרדס. צריך לבנות בעולים עוצמה ומנהיגות, שיראו שהמדריך יכול, שהקומונרית יכולה. שיחוו פעולות בשפתם, יחוו הצלחה, ואחרי כמה שנים ישתלבו בסניפים הרגילים. כבר במסע סוכות האחרון הם יצאו עם כלל הסניפים, ראו את ההווי והשתלבו״.
יוגב דוגל בהדרגתיות ״כדי שהשידוך של בני המנשה ובני עקיבא יהיה הטוב ביותר, צריך להתקדם בהתאם להתאמה. ראינו שההשתלבות בקריית ארבע או במעלות היא דלה מאוד, אז הפעם מנסים חממה אחרת. צריך ענווה מול המציאות, לשאול אנשים מתוך הקהילה מה הכי נוח ומצמיח. יש כוחות גדולים מאוד, מוסר עבודה, צריך רק לקחת אותם למעלה״.
מה התגובות בשטח להקמת הסניף?
״התגובות טובות, אבל עוד לא צברנו מספיק הדים. שילוב ההורים בתהליך חשוב ביותר, אכפת להם מאוד מחינוך ילדיהם, הם דואגים להביא אותם למוסדות החינוך הפורמליים, מקבלים דיווחים שוטפים וכו׳. וגם בחינוך הלא פורמלי – לא פשוט לשלוח את הילדים לבד אחר הצהריים, לעיתים כשכבר חשוך. לכן חשוב לנו שהמדריכים יהיו בני הקהילה, שאחים ידריכו את אחיהם הקטנים, ושייקחו אחריות. אתה משמש דוגמה, אתה לא מסתכל בפלאפון כשיש לך חניכים, אתה דוגמה לאחריות ולערכים״.
את צופיה הקומונרית שלף יוגב ישר מהאולפנה, כאמור. ״היא מוכיחה את עצמה בכוחות שה׳ חנן אותה. מצאה מדריכים מתוך הקהילה, זכינו והסניף יצא למסע סוכות. לזכותה ייאמר שגם אלו שאינם מדריכים חברים בצוותי משימה – ׳נחשון׳. צוותי נחשון מתעתדים להקים גינה קהילתית בנוף הגליל על שם יואל להנגהל, שנרצח בקריית שמונה, וגם גמ״ח בגדים למען אנשי הקהילה. צופיה היא הראשונה לציון, פועלת למלא את המשימות, להתקדם בקצב המתאים״.
עכשיו עובדים בסניף על מערכי הדרכה מתאימים ועל שילוב מדריכי סניף מנשה כקבוצה בפני עצמה בסמינריון המחוזי, היות והם עוד לא שולטים היטב בשפה העברית. 

יואל להנגהל ז״ל: 

להפוך את המשבר לעוצמה

מוטי יוגב מתאר בצער את נסיבות מותו של יואל להנגהל, מקהילת בני המנשה בנוף הגליל: ״יואל עלה לארץ לפני כשנה ורבע, בגל העלייה השלישי של השנתיים האחרונות. במסגרת ההצעות לבוגרים מעל גיל 18 יואל הלך ללמוד בישיבת ההסדר במעלות. מאוד אהבו אותו שם, הוא למד היטב והיה אמור להתגייס עכשיו לצה״ל, רצה להתגייס לצנחנים. הוא יצר קשרי חברות עם בת מנשה ותיקה יותר מקריית שמונה, ובבין הזמנים – לאחר שסייע להוריו לבנות סוכה – נסע לבקר אותה״.

יוגב מסביר כי אינו יכול לחשוף מפרטי האירוע המדוייקים: ״הייתה חבורת נערים שיכורים, והמשטרה מעורבת מאוד בעניין, כולל מפקד מחוז צפון. ישנו בגיר אחד שיועמד למשפט ועוד קטינים שיש נגדם הליכים אחרים. וכל זה אינו שווה בנזק המלך – כשיואל חסר. הוא היה הבכור במשפחתו, והניע אותם לעלות לארץ ישראל. אנחנו עם המשפחה, מחזקים אותה. הקמנו כולל לימוד תורה לעילוי נשמתו, ובו לומדים אברכים מקהילת בני המנשה, שיגדלו להיות מנהגים בקהילה – בעשייה קהילתית עם הנוער, בהעברת שיעורים ועוד. צוותי נחשון יקימו את הגינה הקהילתית לזכר יואל, ויש עוד פרויקטים שעלו בשיחות עם הנוער לאחר הרצח הנורא. אנחנו רוצים להפוך את המשבר לעוצמה״.

יוגב מסכם את נושא קליטת העלייה: ״אני שנים רואה צורך בבני עקיבא לאמץ קליטת עלייה, זה אחד הערכים העליונים. קליטת עלייה רבה יותר תחזק את הדמוגרפיה ואת המשילות. זהו יעד לאומי משמעותי, שאנחנו משתדלים בו בע״ה״.

״נפש יהודי הומייה״

מזכ״ל בני עקיבא, יגאל קליין, מסביר גם הוא על ייחוד סניף המנשה, על ייחוד עליית בני המנשה ועל הקשר לנושא השנתי של בני עקיבא – ׳נפש יהודי הומייה׳. לדבריו: ״ישנם כל מיני סניפי עולים ופרויקטים מסוימים לעולים, אבל הסניף הזה הוא היחיד של עולי בני המנשה. זו עלייה עם סיפור מיוחד, סיפור שלצערנו החברה הישראלית פגשה סביב הרצח של הנער יואל להנגהל בקריית שמונה בתקופת החגים. חלק מהרצח שלו, כך אומרים, נבע מהיותו מקהילת בני המנשה ומפערי התרבויות והשפה.

״כיוון שגם היום יש עלייה לא קטנה של בני המנשה, בני עקיבא רצתה למצוא מענה ראוי לעולים, שגם עוזר בשלבים הראשונים של העלייה ומאפשר חיבור לתנועה, וגם מהווה גשר ומעבר לסניף הוותיק בנוף הגליל. בנוף הגליל ישנה קהילה גדולה של בני המנשה, ובשיתוף עם חכ״ל מוטי יוגב החלטנו להקים את הסניף הזה – וזכינו לקבל את הקומונרית הראשונה מבני המנשה״.

קליין מרחיב על חשיבות נושא קליטת העלייה: ״הנושא השנתי שסביבו היה חודש ארגון ושבת ארגון הוא ׳נפש יהודי הומייה׳. הכיסופים של כל הדורות לחזור לארץ לישראל, להקים מדינה ולמשימה שלנו להמשיך ולבנות אותה מבחינה ערכית ורוחנית. כשאתה פוגש קהילה שכל כך משמעותי עבורה לעלות לארץ, ההשתייכות למדינה והנכונות לשלם מחירים כבדים מאוד כדי להיות חלק ממנה, היתרון הוא ברור – אנחנו רוצים אותם איתנו, אנחנו רוצים ללמוד מהם ולקבל מהם את הדברים המדהימים שיש להם ללמד אותנו, ויחד להתחבר למדינה ולמה שקורה כאן״.

״אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא״

גם קליין מסביר שהמטרה הסופית של סניף העולים היא להשתלב בסניפי התנועה הוותיקים ״גם סניף עולים בסוף מחובר למחוז, לטיולים ולאירועים של המחוז, והוא נהיה חלק. זה אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא, החיבור לגודל ולכל הסגנונות דרך המפעלים, הסמינריונים והמסעות. ברור שמבחינתנו השלב הבא הוא לגשר על הפער התרבותי והשפתי במשך תקופה, ומייד אחריו להגיע למצב שיאפשר שילוב בסניף נוף הגליל״.

כרגע ישנן מספר תוכניות לעולים הפועלות במסגרת התנועה, ביניהן תוכנית ׳עמישב׳ לעולים מצרפת וצפון אמריקה, ועוד. בתנועה בוחנים את עצמם כל הזמן כיצד נכון לקלוט כל קהילה, מתוך חיבור לעולים עצמם ולצרכיהם.

״אנחנו בתקופה שבה גם הדור הצעיר צריך לשאול את עצמו מה החלום הבא, אלו חלומות יש עוד להגשים. יש לנו עוד משימות גדולות״, מסיים קליין.

״היסטוריה מול העיניים״ 

אשר נחמיאס, סמזכ״ל תנועת בני עקיבא ובעברו הלא רחוק רכז מחוז צפון, מתאר כי תהליך הקמת הסניף ארך כשנתיים: ״התחלנו תהליך למידה בנוף הגליל, על האתגרים שאיתם מתמודדים העולים ועל מקומה של התנועה בהם. אנחנו רואים בקליטת העלייה אתגר לאומי בכלל ועירוני בפרט, וכבר רצינו להיכנס ולקחת חלק פעיל בעשייה.

״לאחר שלמדנו את הנושא לעומק הבנו שיש פער משמעותי שצריך לגשר עליו, ולכן ההחלטה הייתה להקים בשנים הראשונות סניף שמיועד רק לעולים, עם שיתופי פעולה הדרגתיים. זו הפעם הראשונה שמוקם סניף כזה, עם קומונרית בת העדה. בוודאי שהמטרה עוד כמה שנים היא שילוב העולים בסניפים הקיימים״.

לדברי נחמיאס, החידוש הגדול בסניף המדובר הוא קליטת בני המנשה. ״בני עקיבא מתעסקת המון עם קליטה לאורך השנים, עובדים עם עולים מצרפת, ממדינות אנגלוסקסיות, מאתיופיה. החידוש כאן הוא שזה הסניף הראשון של בני המנשה. מדינת ישראל צפויה לקלוט עוד ועוד עליות, ובני עקיבא רוצים להיות הראשונים במשימה״.

נחמיאס משתף בחוויה ממפגש עם העולים בנוף הגליל: ״הכניסו אותנו לכיתה בבית ספר ממ״ד בנוף הגליל. 30 ילדים עולים, בכיתה ב׳ או ג׳, שרים ׳אני מאמין׳ בעברית. ילדים קטנים שזה עתה עלו לארץ וכבר שרים ומדברים עברית – זה לראות את ההיסטוריה מול העיניים. 3,000 שנה מחכים בני המנשה לעלות לארץ ישראל, ועכשיו הם שרים ׳אני מאמין׳. יש פה קליטת עלייה היסטורית, ועל תנועת בני עקיבא להיות חלק מהקליטה הזו״.