ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים   כך הגדירו אותה. היא לא הסתדרה עם הכללים של בית הספר, והדרך לרחוב הייתה קצרה. היא הייתה יושבת עם החבר'ה במרכז העיר, ומצבה הידרדר. ברחוב הכול מותר. יש אובדן שליטה ואובדן של שיקול דעת. יש לא מעט ניצול, תלות

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים   היא גדלה כמוסלמית, בת יחידה, הקטנה באחים. היא הייתה ילדה טובה ושקטה, צייתנית מאוד, אך תמיד הייתה לה חשיבה עצמאית. כשהתבגרה הייתה קצת מרדנית, דבר שלא התאים לחברה הערבית. תמיד רצתה ללכת לעיר הגדולה, להסתובב ולהיות בין יהודים. היא ידעה

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים   אנו חוזרים לשגרה אחרי חופשה ארוכה שבה התכנסנו בבית עם המשפחה המצומצמת בלי לצאת, בלי לעבוד. זו הייתה מנוחה ארוכה. היה אפשר לישון עד מאוחר, לא היה לאן למהר, לאן ללכת. השהות הארוכה בבית הייתה שעת מבחן של התמודדות

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים היא ניתקה את הקשר עם החבר שלה וביקשה שאעזור לה להתמודד עם הקשיים של הפרידה, ישבנו יחד והיא התחילה לספר. בהתחלה הקשר היה נראה כל כך טוב היא הרגישה עטופה כמו מלכה.  הוא קנה אותה במילים, ובמחמאות, ובמתנות. בתחילה זה

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "מה אני אחליט? תגידי לי מה לעשות", היא אמרה לי. "אני לא יכולה", עניתי לה. "אלו החיים שלך וזו ההחלטה שלך. את צריכה להחליט. אני יכולה להתלבט איתך יחד מה נכון לך, לבדוק מהם היתרונות והחסרונות של השינוי ולחשוב יחד

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים כבר כמה שנים עברו מאז יצאה מן התופת, ועדיין נשארו לה זיכרונות קשים. את ההתעללות הפיזית והנפשית ואלימות הקשה שחוותה בכפר היא אינה יכולה לשכוח. הפצע כואב מדי, הותיר בה רושם עז ותחושות קשות שמלוות אותה עד היום. היא סיפרה איך

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים פסח, חג החירות, נעשה השנה חג מורכב, שונה ולא מוכר. ליל הסדר הפך להסגר, מעצר בית ובידוד. נגיף קטן עצר עולם גדול. האיום של המגפה מלחיץ ומלווה בפחדים וחששות. השנה לא נחגוג עם המשפחה המורחבת לא עוד "כל דכפין ייתי

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים לפני שנים היא יצאה מהכפר. היא מגדלת את ילדיה בעיר הגדולה כאם יחידנית במסירות רבה, עובדת קשה כדי לפרנס בכבוד את ילדיה ומתמודדת עם קשיים מרובים בגבורה. משפחתה אינה בקשר איתה מאז התחתנה עם ערבי והתאסלמה. גם כשעזבה אותו ושבה

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים  "אני דואג לבת שלי. היא נעלמה לפני כמה חודשים. אני לא יודע אם הבת שלי חיה או מתה". היא יצאה מההוסטל לחופשה ומאז לא חזרה. התמונה שלה הופצה ברשתות החברתיות, והמשטרה ביקשה את עזרת הציבור למצוא אותה. נערה בסיכון גבוה,

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים היא בת 12, הגיעה לגיל מצוות. אני זוכרת אותה בת שלוש, כשהוצאנו אותה מהכפר עם אימא שלה ואחיה הגדול. היא לא דיברה הרבה, קצת ערבית וקצת עברית. ילדה שקטה, צמודה מאוד לאימא שלה. לקח לה זמן להיפתח לאחרים.  הם שהו

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים  כשהייתה בכיתה ו' נבחנה כל הכיתה לאולפנה, והיא הייתה היחידה מהכיתה שלה שלא התקבלה. היא הייתה תלמידה טובה וחברותית מאוד, ולא נראתה סיבה שלא לקבל אותה. ההורים הפגועים ניסו לדבר, להשפיע, אך לא היה עם מי לדבר. היא למדה באולפנה

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "אף אחד לא מבין אותי. לא בבית, לא באולפנה, ולא החברות. הכול סוגר עליי. רק בעבודה הערבים כאן מתייחסים אליי כמו אל מלכה. אבל אל תדאגי, אני לא תמימה. אני יודעת מה הם רוצים. גם אם אני מורדת, עדיין יש

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים היא עלתה לארץ כשהייתה נערה. לבד, ללא משפחתה. היא למדה בפנימייה והייתה עצמאית מאוד. אחרי השירות הלאומי החלה ללמוד במכללה. היא שכרה דירה עם חברות, ואחר הצוהריים עבדה.במקום העבודה היא הכירה אותו, ונוצר ביניהם קשר טוב. בהתחלה הפריע לה שהוא

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים היא הגיעה אליי בוכה, מתחננת לעזרה, וכך סיפרה: "עבדתי בבית מלון, ושם נוצר קשר חברי עם אחד העובדים הערבים. הייתי עיוורת, לא ראיתי כלום. הייתי אחרי שנתיים של שירות לאומי, הרגשתי חופשייה. בלי מסגרת, בלי תמיכה. חסכתי כסף לפסיכומטרי ועבדתי

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים “הבת של הודיה יוצאת עם ערבי" – זו הודעה שלא האמנתי שקראתי. לא העליתי בדעתי שזה יכול לקרות. הכרתי אותה והכרתי את המשפחה. לא יכול להיות. סירבתי להאמין. זו ילדה טובה ממשפחה טובה, למדה באולפנה מצוינת, בת טובה וערכית, הדריכה בסניף,

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "את נראית לי מוכרת", אמרה לי מישהי שפגשתי באירוע. "היא מלהב"ה", ענתה לה מישהי. "זו יד ה', אין מקרה בעולם. אני חייבת לדבר איתך". "אני כמה לילות לא ישנה. ביקשתי מה' שייתן לי סימן. הבן שלי, ילד צדיק, בחור ישיבה,

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים כל הורה שואף שילדיו ילכו בדרכיו ויאמצו את הערכים שנתן להם, אולם כל ילד בוחר את דרכו. בדרך כלל הדרך שלו קרובה לדרך של הוריו. הוא מסנן ולוקח את מה שמתאים לו והופך לאדם עצמאי. בגיל הבגרות הילד נפרד מהוריו

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "הבן שלי חוגג בר מצווה, תוכלו לעזור לי לעשות לו חגיגה, לקנות לו תפילין?" "בעזרת ה' נשתדל. נעשה מה שאפשר". ההודעה הזאת ריגשה אותי בטירוף. זה לא סתם בר מצווה של כל ילד יהודי, זה ילד שלפני עשר שנים הוצאנו

ענת גופשטיין, מטפלת ומנחת הורים בארגון להב"ה היא אם חד-הורית למשפחה ברוכת ילדים. אחרי הגירושין הייתה חלשה כל כך, רצתה זוגיות. היה לה קשה להיות לבד. כשחבר לעבודה פרגן לה זה עשה לה טוב. היה לה קשה עם זה שהוא לא יהודי. היא שמרה את

"אבא, תגיד איתי שמע ישראל כדי שלא יהיו לי חלומות רעים". "אסור לך להגיד דבר כזה, את מוסלמית". "אימא אמרה שאני גם מוסלמית וגם יהודייה"."אי אפשר להיות חצי, אני מוסלמי, ואת מוסלמית". היא לא מתווכחת, היא מבינה שאסור לה. הילדה הזאת רק בת 6, ועומס כבד מונח על

מאז שמלאו לה 12 היא ברחובות. מסכנת את עצמה. היא לא לומדת, ילדה עצמאית. אימא שלה לא גידלה אותה, היא גדלה עם אביה אצל סבא וסבתא. כל כך הרבה דמויות היו סביבה. ילדה, אבל עצמאית. עצמאית מדי לגילה. הייתה מסתובבת ברחובות, מגיעה הביתה בשעות מאוחרות

כשהתחילה בת-אל את השירות הלאומי לא היו לאימא שלה חששות. היא לא שיערה שהשירות יהרוס אותה. בכל זאת מדובר בבת אולפנה, ילדה ערכית, אחראית, מדריכה בסניף. אבל שירות לאומי בבית חולים הוא סיפור מורכב, וגם בנות טובות נופלות.  בת-אל באה עם הרבה מוטיבציה לשרת, לתרום,

מאז מלאו לה 14 רעות מסתובבת ברחובות. כשהייתה בכיתה ח' סולקה מהסמינר החרדי שלמדה בו, ומאז היא לא הלכה לבית הספר. רעות היא נערה בסיכון גבוה. הרחוב הוא הבית העיקרי שלה, על כל הסכנות המצויות בו. את רעות וחברותיה מנצלים ערבים מבוגרים מהן המספקים להן

היא הייתה בת 30 כשהכירה אותו. אם חד-הורית שניסתה לשרוד.  היא הרגישה בודדה, והוא הרעיף עליה תשומת לב, אהבה וכסף רב שהייתה זקוקה לו. היא לא חשבה על ההבדלים ביניהם, בין שתי דתות, בין שתי תרבויות. היא עברה לגור איתו עם ילדיה, התנתקה מהמשפחה ומהחברים,

לפני שבע שנים התקשרה גלית לבנצי ואמרה לו: "אתה אמיץ. יש לך מסירות נפש, ואתה תביא את הבנות מעזה". בנצי ענה לה מייד שאנו נתפלל ונשתדל להחזיר אליה את בנותיה. זה נראה כמו חלום בלתי אפשרי, אבל לפעמים גם חלומות מתגשמים. גלית פופוק, בת להורים

הבחור לא נרתע: "גם אני לא צדיק גדול. עשיתי שטויות כשהייתי נער צעיר", אמר. "נתמודד ביחד" . והקשר הלך והתחזק עד לחתונה. גם ביום החתונה היא נאלצה להתמודד עם העבר שלה, עם האיום של בן הזוג לשעבר שלא תתחתן "אני מאחלת לכם שהדמעות האלה יהפכו

הקב"ה סייע לי, שלא הפכתי לכלי פרסום לרשעים המסוכנים. מצד שני כאבה לי מאוד הידיעה ש'נביאי הבעל' הצליחו להפיל ברשתם רבים וטובים בצפון הארץ את יעל הכרתי לפני חודשים מספר כאשר פנתה אלינו ללהב"ה. יעל צעירה טובה וערכית. באמת הופתעתי שנערה כמוה יוצאת עם גוי.