מיומנה של מטפלת

ענת גופשטיין | מטפלת ומנחת הורים בארגון להב"ה

מנעול נפתח

להבדיל בין אויב לאוהב

היא היתה חסרת אונים. התקשתה להסביר מה מחזיר אותה כל הזמן, פעם אחר פעם, לאותו בחור שפגע בה. היא הבינה שזה קשר לא בריא וזו לא הזוגיות שחלמה עליה. היא הבינה אמנם שמדובר בקשר מסוכן, אך התקשתה להיפרד, להציב גבול ברור, ולדעת להגיד “די”.היא סיפרה

קרא עוד »

מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה. 

לפני 20 שנה היא עזבה את משפחתה ומאז לא היה קשר ביניהם.היא כבר היתה נערה עצמאית עובדת. לאחר הלימודים, היא יצאה לעבוד כמלצרית בבית קפה הסמוך לביתה. הוריה לא אהבו את העניין, אך היא התעקשה. ההורים לא הבינו מה קרה לביתם. היא היתה נערה טובה,

קרא עוד »

כולנו משפחה אחת גדולה

כולנו משפחה אחת גדולה“אתם המשפחה שלי” היא אמרה לי. זה היה כואב. עמדו לי דמעות בעיניים. במשך 15 שנה משפחתה התנתקה ממנה ואין קשר ביניהם, יש ניתוק מוחלט. מאז שהלכה עם גוי, המשפחה ניסתה לשכנע אותה. היא לא הקשיבה ועשתה כרצונה. “את בסוף תחזרי על

קרא עוד »

להניף בגאון את דגל הזהות היהודית

“אם אכיר גויה לא תהיה לי בעיה אפילו להתחתן איתה”, הצהיר בפני נער צעיר. התבוללות? “שייכת לפעם”, הוא אמר לי. “היום כבר אין הבדל בין יהודי לגוי. האהבה היא המנצחת”. בשנים האחרונות מוסכמות נשברות וגבולות מטשטשים. הערכים שעליהם גדלנו, השתנו. קם פה דור חדש, שלא

קרא עוד »

בימים ההם בזמן הזה

הוא עבד ליד הבית שלה בשיפוצים. תמיד היה נחמד אליה, נחמד מדי. היא השתדלה להתרחק ממנו אבל לא הצליחה. יום אחד יצאה מהבית לחדר המדרגות והוא לא נתן לה לעבור. הוא תפס אותה ופגע בה. היא כל כך פחדה ממנו ולא יכלה להתנגד. “בכל פעם

קרא עוד »

סמטת הגיבורים

20 נערות בסיכון ממעון חמלה בירושלים, שכמה מהן היו בעבר בקשר עם ערבים. הגיעו לשבת של חיבור לעם ישראל בחברון עיר האבות . בערב שבת הן התפללו אצל האבות והאמהות הקבורים במערת המכפלה, התרגשות היתה גדולה. לרובן זו היתה פעם ראשונה בחברון הן ישבו לסעודת שבת ואז

קרא עוד »

חינוך מרחוק

היא לא יכולה לשכוח את הבשורה המרה. “הבת שלך יוצאת עם גוי”, אמרו לה. היא קרעה את הבגד שלה, התיישבה על הרצפה והתחילה למרר בבכי. בכי שלא נגמר. מי יכול להבין את הצער של אמא שכל כך אוהבת את הבת שלה? וכגודל האהבה, כך גודל

קרא עוד »

לאורם נלך

אני זוכרת אותה, עוד כשהייתה נערה צעירה. היא גדלה בבית דתי, אך פרצה את כל הגבולות האפשריים: יצאה עם ערבים והשתמשה בסמים קשים. ההורים היו חסרי אונים, לא ידעו כיצד להתמודד איתה. היא הייתה נערה בסיכון, שעברה ממוסד למוסד.בשלב מסוים, ההורים כבר לא היו בתמונה.

קרא עוד »

התחלה חדשה

כבר עשר שנים היא בתשובה, ועדיין מרגישה זרה שלא התאקלמה לגמרי. חושבת, חולמת ומרגישה חילונית. כל מחשבה שעולה בראשה, היא ממירה אותה למצבה הנוכחי.‘’במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים’’ כך נאמר, אך בפועל היחס אליהם שונה. חוזרים בתשובה מוקפים במגוון תגובות: יש

קרא עוד »

מלאה הארץ חמס

“אני לא מבינה איך היא התחילה קשר עם ערבים ועם אסלאם. היא ילדה טובה, ילדה של בית” אמרה לי האמא של הילדה. מתברר, שהיום כבר לא צריך לצאת לרחוב כדי להיפגע. היום אפילו הבית כבר לא מבצר בטוח. גם מתוך הבית אפשר להיפגע: באמצעות המחשב או

קרא עוד »

התחלה חדשה

-האם את מצטערת על השינוי שעשית?, שאלתי משהי שעברה איתי תהליך. -אני לא מצטערת, אבל צריך להבין שזה קשה לעשות שינוי. -היום במבט לאחור היית עושה את הצעד הזה? שאלתי.  -כן, בלב שלם היא אמרה.  זה לא קל לשנות. התחלה חדשה מעוררת פחדים, חששות ודמיונות. רוב בני אדם

קרא עוד »

לא מוותרים על ילד יהודי

אני רוצה להגיע לפני כניסת השבת להדליק נרות בבית של אימא שלי", אמרה לי האישה שהוצאנו מהכפר ביום שישי. השבת מחזירה אותנו לזיכרונות ילדות, לבית ההורים. היא רצתה לצאת מהכפר. 14 שנה היא לא הייתה בקשר עם ההורים שלה, אבל את הטעם של שבת קודש היא

קרא עוד »

מנע מגפה מנחלתך

"אני מרגישה שמאז שעשיתי את השיבה ליהדות אני לא לבד, ה' איתי בכל צעד שאני מתקדמת", אמרה לי אישה שהתאסלמה וחזרה ליהדות. היא הייתה רחוקה כל כך, המירה את דתה, אך שבה וחזרה ליהדות. אז היא לא הבינה את המשמעות של ההתאסלמות, עשתה את זה

קרא עוד »

פתחי לי אחותי

"בואי ניקח לעצמנו נשימה עמוקה ונאפשר לעצמנו רגע לחלום. איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?" שאלתי את הנערה שיושבת מולי. "תנסי לראות רחוק בית, משפחה, עיסוק. מי יהיה בעלך". "אני לא יודעת מי זה, אבל הוא יהיה צדיק", היא אמרה, "את בטח תצחקי עליי, אבל

קרא עוד »

הקו האדום

היא הייתה אצלנו בדירת החירום לפני שנים. ילדה מתוקה ורגישה. היה לנו חיבור מיוחד, אהבתי אותה. היא הייתה נערה מתבגרת מבולבלת ובעיקר תמימה, חסרת עמוד שדרה. היא לא ידעה לעמוד על שלה, לא ידעה להגיד לא. היא הייתה ילדה מרַצה. בשנותיה הראשונות זה היה טוב,

קרא עוד »

עד שתגיע למקומו

“את סתם תמימה", אמר לי מישהו. "את רוצה לעזור לה, אבל היא לא רוצה לעזור לעצמה. היא לא יציבה, סתם אחת שמשחקת באש ומחפשת סיכונים".“נכון, היא הולכת על הקצה. אבל זו תמימות, זה לא נובע מרשעות", אמרתי. "היא בבחינת תינוק שנשבה, היא לא מבינה את

קרא עוד »

על אלה אני בוכיה

"עשיתי את הדבר הנורא ביותר, ואין לי מחילה", היא אמרה. היא לא סולחת לעצמה על הטעות שעשתה. היא יצאה עם חברות והכירה מישהו שחיזר אחריה. היא הייתה במצב רגיש, וכך הוא נכנס לחייה.היא בדיוק סיימה קשר עם בחור אחר. זה היה קשר רציני, הם כבר

קרא עוד »

על אלה אני בוכיה

"אז מה אם הוא לא יהודי, הוא שירת את המדינה, הוא לא אויב שלנו", היא אמרה לי. "איך ההורים מקבלים את זה?" שאלתי. "ההורים לא יודעים איך להכיל את זה. הם מתנגדים מאוד לקשר", היא אמרה. היא גדלה בבית דתי, למדה באולפנה. היא שומרת שבת

קרא עוד »
אישה מביטה בחלון

את שאהבה נפשי

אהבה זה כל הסיפור. "אף אחד לא יאהב אותי כמו האיש ההוא", היא אמרה לי. "מה זאת אהבה?" ביקשתי לדעת מה היא הרגישה, למה היא מתכוונת כשהיא מדברת על אהבה. כשהיא התחילה לספר הבנתי שהייתה שם אלימות פיזית ונפשית, אובססיביות, החפצה ובעיקר שליטה, אך היא

קרא עוד »

צער העולם

היא הייתה בת אולפנה טובה. הייתה לה הרבה מוטיבציה לשרת את המדינה. ילדה טובה ממשפחה טובה. אך כשהגשימה את חלומה לשרת את המדינה והחלה בשירות הלאומי, דווקא במקום שבו הגיעה לתרום משהו בלבל אותה. ההורים הבחינו שמשהו לא כשורה עם בתם: הילדה מתרחקת מהמשפחה והחברות,

קרא עוד »
מנעול נפתח

להבדיל בין אויב לאוהב

היא היתה חסרת אונים. התקשתה להסביר מה מחזיר אותה כל הזמן, פעם אחר פעם, לאותו בחור שפגע בה. היא הבינה שזה קשר לא בריא וזו לא הזוגיות שחלמה עליה. היא

מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה. 

לפני 20 שנה היא עזבה את משפחתה ומאז לא היה קשר ביניהם.היא כבר היתה נערה עצמאית עובדת. לאחר הלימודים, היא יצאה לעבוד כמלצרית בבית קפה הסמוך לביתה. הוריה לא אהבו

כולנו משפחה אחת גדולה

כולנו משפחה אחת גדולה“אתם המשפחה שלי” היא אמרה לי. זה היה כואב. עמדו לי דמעות בעיניים. במשך 15 שנה משפחתה התנתקה ממנה ואין קשר ביניהם, יש ניתוק מוחלט. מאז שהלכה

להניף בגאון את דגל הזהות היהודית

“אם אכיר גויה לא תהיה לי בעיה אפילו להתחתן איתה”, הצהיר בפני נער צעיר. התבוללות? “שייכת לפעם”, הוא אמר לי. “היום כבר אין הבדל בין יהודי לגוי. האהבה היא המנצחת”.

בימים ההם בזמן הזה

הוא עבד ליד הבית שלה בשיפוצים. תמיד היה נחמד אליה, נחמד מדי. היא השתדלה להתרחק ממנו אבל לא הצליחה. יום אחד יצאה מהבית לחדר המדרגות והוא לא נתן לה לעבור.

סמטת הגיבורים

20 נערות בסיכון ממעון חמלה בירושלים, שכמה מהן היו בעבר בקשר עם ערבים. הגיעו לשבת של חיבור לעם ישראל בחברון עיר האבות . בערב שבת הן התפללו אצל האבות והאמהות הקבורים

חינוך מרחוק

היא לא יכולה לשכוח את הבשורה המרה. “הבת שלך יוצאת עם גוי”, אמרו לה. היא קרעה את הבגד שלה, התיישבה על הרצפה והתחילה למרר בבכי. בכי שלא נגמר. מי יכול

לאורם נלך

אני זוכרת אותה, עוד כשהייתה נערה צעירה. היא גדלה בבית דתי, אך פרצה את כל הגבולות האפשריים: יצאה עם ערבים והשתמשה בסמים קשים. ההורים היו חסרי אונים, לא ידעו כיצד

התחלה חדשה

כבר עשר שנים היא בתשובה, ועדיין מרגישה זרה שלא התאקלמה לגמרי. חושבת, חולמת ומרגישה חילונית. כל מחשבה שעולה בראשה, היא ממירה אותה למצבה הנוכחי.‘’במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים

מלאה הארץ חמס

“אני לא מבינה איך היא התחילה קשר עם ערבים ועם אסלאם. היא ילדה טובה, ילדה של בית” אמרה לי האמא של הילדה. מתברר, שהיום כבר לא צריך לצאת לרחוב כדי

התחלה חדשה

-האם את מצטערת על השינוי שעשית?, שאלתי משהי שעברה איתי תהליך. -אני לא מצטערת, אבל צריך להבין שזה קשה לעשות שינוי. -היום במבט לאחור היית עושה את הצעד הזה? שאלתי.  -כן, בלב שלם

לא מוותרים על ילד יהודי

אני רוצה להגיע לפני כניסת השבת להדליק נרות בבית של אימא שלי", אמרה לי האישה שהוצאנו מהכפר ביום שישי. השבת מחזירה אותנו לזיכרונות ילדות, לבית ההורים. היא רצתה לצאת מהכפר. 14

מנע מגפה מנחלתך

"אני מרגישה שמאז שעשיתי את השיבה ליהדות אני לא לבד, ה' איתי בכל צעד שאני מתקדמת", אמרה לי אישה שהתאסלמה וחזרה ליהדות. היא הייתה רחוקה כל כך, המירה את דתה,

פתחי לי אחותי

"בואי ניקח לעצמנו נשימה עמוקה ונאפשר לעצמנו רגע לחלום. איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?" שאלתי את הנערה שיושבת מולי. "תנסי לראות רחוק בית, משפחה, עיסוק. מי יהיה בעלך". "אני

הקו האדום

היא הייתה אצלנו בדירת החירום לפני שנים. ילדה מתוקה ורגישה. היה לנו חיבור מיוחד, אהבתי אותה. היא הייתה נערה מתבגרת מבולבלת ובעיקר תמימה, חסרת עמוד שדרה. היא לא ידעה לעמוד

עד שתגיע למקומו

“את סתם תמימה", אמר לי מישהו. "את רוצה לעזור לה, אבל היא לא רוצה לעזור לעצמה. היא לא יציבה, סתם אחת שמשחקת באש ומחפשת סיכונים".“נכון, היא הולכת על הקצה. אבל

על אלה אני בוכיה

"עשיתי את הדבר הנורא ביותר, ואין לי מחילה", היא אמרה. היא לא סולחת לעצמה על הטעות שעשתה. היא יצאה עם חברות והכירה מישהו שחיזר אחריה. היא הייתה במצב רגיש, וכך

על אלה אני בוכיה

"אז מה אם הוא לא יהודי, הוא שירת את המדינה, הוא לא אויב שלנו", היא אמרה לי. "איך ההורים מקבלים את זה?" שאלתי. "ההורים לא יודעים איך להכיל את זה.

אישה מביטה בחלון

את שאהבה נפשי

אהבה זה כל הסיפור. "אף אחד לא יאהב אותי כמו האיש ההוא", היא אמרה לי. "מה זאת אהבה?" ביקשתי לדעת מה היא הרגישה, למה היא מתכוונת כשהיא מדברת על אהבה.

צער העולם

היא הייתה בת אולפנה טובה. הייתה לה הרבה מוטיבציה לשרת את המדינה. ילדה טובה ממשפחה טובה. אך כשהגשימה את חלומה לשרת את המדינה והחלה בשירות הלאומי, דווקא במקום שבו הגיעה

חיים בלתי אפשריים

לפני שנים הצענו לה עזרה, אך היא לא הייתה מעוניינת. אמרה שטוב לה ושהיא מסתדרת. "תשמרי את המספר שלנו", אמרנו לה. "יום אחד תצטרכי אותו". הקשר המורכב בין ערבי ויהודייה

ילדות של אף אחד

"החברה שלנו ברחה מההוסטל וכרגע נמצאת בכפר. היא מפחדת מהערבי, הוא מכה אותה, אבל היא לא רוצה לחזור להוסטל", אמרה לי חברה טובה שלה שפנתה אליי. היא נערה קטינה בסיכון

לצאת מהבור

לפני שנים היא עזבה את הכפר, אך הכפר לא עזב אותה. יש לה ילדים מערבי, היא מנסה לגדל אותם ולחיות את חייה מחדש, אך מתקשה להתרומם.קל ליפול, קשה לקום. בהתחלה

הפחד לאכזב

היא בחורה טובה, ערכית ומצליחה. היא לא הבינה איך זה קרה לה. כשלמדה במכללה היא עבדה בחנות, ושם פגשה אותו. בתחילה ניסתה להתחמק ממנו, הייתה מאוד קונקרטית. דיברה רק על

סמכות הורית

היא אימא לנערה צעירה, קטינה בת 13 הסובלת מקשיים מרובים, נערה בסיכון שאינה מודעת לעצמה. הנערה נפגעה בעבר, ומשחזרת את הפגיעה ומסכנת את עצמה. בצר לה פנתה האם לרווחה שתסייע

אהבה ללא תנאים

היא נערה מתוקה ורגשנית. מיוחדת אבל מבולבלת מאוד. היא עברה התבגרות סוערת מאוד. אולי היו מי שהרגישו שהיא עוברת משהו לא טוב, אבל הם לא הצליחו לעזור לה.היא התחילה להסתובב,

נערה בסיכון

  כך הגדירו אותה. היא לא הסתדרה עם הכללים של בית הספר, והדרך לרחוב הייתה קצרה. היא הייתה יושבת עם החבר'ה במרכז העיר, ומצבה הידרדר. ברחוב הכול מותר. יש אובדן

בחזרה לעמה ולמולדתה

  היא גדלה כמוסלמית, בת יחידה, הקטנה באחים. היא הייתה ילדה טובה ושקטה, צייתנית מאוד, אך תמיד הייתה לה חשיבה עצמאית. כשהתבגרה הייתה קצת מרדנית, דבר שלא התאים לחברה הערבית. תמיד

חוזרים לשגרה

  אנו חוזרים לשגרה אחרי חופשה ארוכה שבה התכנסנו בבית עם המשפחה המצומצמת בלי לצאת, בלי לעבוד. זו הייתה מנוחה ארוכה. היה אפשר לישון עד מאוחר, לא היה לאן למהר,

קונפליקט משפחתי

היא ניתקה את הקשר עם החבר שלה וביקשה שאעזור לה להתמודד עם הקשיים של הפרידה, ישבנו יחד והיא התחילה לספר.בהתחלה הקשר היה נראה כל כך טוב היא הרגישה עטופה כמו

עצמאות

"מה אני אחליט? תגידי לי מה לעשות", היא אמרה לי. "אני לא יכולה", עניתי לה. "אלו החיים שלך וזו ההחלטה שלך. את צריכה להחליט. אני יכולה להתלבט איתך יחד מה

להיות טוב בלהרגיש

כבר כמה שנים עברו מאז יצאה מן התופת, ועדיין נשארו לה זיכרונות קשים. את ההתעללות הפיזית והנפשית ואלימות הקשה שחוותה בכפר היא אינה יכולה לשכוח. הפצע כואב מדי, הותיר בה

ציפיה לגאולה שלמה

פסח, חג החירות, נעשה השנה חג מורכב, שונה ולא מוכר. ליל הסדר הפך להסגר, מעצר בית ובידוד. נגיף קטן עצר עולם גדול.האיום של המגפה מלחיץ ומלווה בפחדים וחששות. השנה לא

עברנו את פרעה

לפני שנים היא יצאה מהכפר. היא מגדלת את ילדיה בעיר הגדולה כאם יחידנית במסירות רבה, עובדת קשה כדי לפרנס בכבוד את ילדיה ומתמודדת עם קשיים מרובים בגבורה. משפחתה אינה בקשר

ילדה של אף אחד

 "אני דואג לבת שלי. היא נעלמה לפני כמה חודשים. אני לא יודע אם הבת שלי חיה או מתה". היא יצאה מההוסטל לחופשה ומאז לא חזרה. התמונה שלה הופצה ברשתות החברתיות,

בת מצווה

היא בת 12, הגיעה לגיל מצוות. אני זוכרת אותה בת שלוש, כשהוצאנו אותה מהכפר עם אימא שלה ואחיה הגדול. היא לא דיברה הרבה, קצת ערבית וקצת עברית. ילדה שקטה, צמודה

לצמוח מכשלון

 כשהייתה בכיתה ו' נבחנה כל הכיתה לאולפנה, והיא הייתה היחידה מהכיתה שלה שלא התקבלה. היא הייתה תלמידה טובה וחברותית מאוד, ולא נראתה סיבה שלא לקבל אותה. ההורים הפגועים ניסו לדבר,

לא מאמינים בי

"אף אחד לא מבין אותי. לא בבית, לא באולפנה, ולא החברות. הכול סוגר עליי. רק בעבודה הערבים כאן מתייחסים אליי כמו אל מלכה. אבל אל תדאגי, אני לא תמימה. אני

לציון ברינה

היא עלתה לארץ כשהייתה נערה. לבד, ללא משפחתה. היא למדה בפנימייה והייתה עצמאית מאוד. אחרי השירות הלאומי החלה ללמוד במכללה. היא שכרה דירה עם חברות, ואחר הצוהריים עבדה.במקום העבודה היא

מי יאמין לי

היא הגיעה אליי בוכה, מתחננת לעזרה, וכך סיפרה: "עבדתי בבית מלון, ושם נוצר קשר חברי עם אחד העובדים הערבים. הייתי עיוורת, לא ראיתי כלום. הייתי אחרי שנתיים של שירות לאומי,

אני כאן בשבילך

“הבת של הודיה יוצאת עם ערבי" – זו הודעה שלא האמנתי שקראתי. לא העליתי בדעתי שזה יכול לקרות. הכרתי אותה והכרתי את המשפחה. לא יכול להיות. סירבתי להאמין. זו ילדה טובה

בואו נדבר על זה

ענת גופשטיין, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים "את נראית לי מוכרת", אמרה לי מישהי שפגשתי באירוע. "היא מלהב"ה", ענתה לה מישהי. "זו יד ה', אין מקרה בעולם. אני חייבת לדבר איתך". "אני

חורבן הבית

כל הורה שואף שילדיו ילכו בדרכיו ויאמצו את הערכים שנתן להם, אולם כל ילד בוחר את דרכו. בדרך כלל הדרך שלו קרובה לדרך של הוריו. הוא מסנן ולוקח את מה

ואין לנו רשות להתייאש מהן

"הבן שלי חוגג בר מצווה, תוכלו לעזור לי לעשות לו חגיגה, לקנות לו תפילין?" "בעזרת ה' נשתדל. נעשה מה שאפשר".ההודעה הזאת ריגשה אותי בטירוף. זה לא סתם בר מצווה של

לחדש אמון

היא אם חד-הורית למשפחה ברוכת ילדים. אחרי הגירושין הייתה חלשה כל כך, רצתה זוגיות. היה לה קשה להיות לבד. כשחבר לעבודה פרגן לה זה עשה לה טוב. היה לה קשה

הר הבית

הבן של היהודיה

"אבא, תגיד איתי שמע ישראל כדי שלא יהיו לי חלומות רעים". "אסור לך להגיד דבר כזה, את מוסלמית". "אימא אמרה שאני גם מוסלמית וגם יהודייה"."אי אפשר להיות חצי, אני מוסלמי, ואת מוסלמית". היא

נערה מאחורי סורגים

ילדת רחוב

מאז שמלאו לה 12 היא ברחובות. מסכנת את עצמה. היא לא לומדת, ילדה עצמאית. אימא שלה לא גידלה אותה, היא גדלה עם אביה אצל סבא וסבתא. כל כך הרבה דמויות

הסכנה בשירות הלאומי

כשהתחילה בת-אל את השירות הלאומי לא היו לאימא שלה חששות. היא לא שיערה שהשירות יהרוס אותה. בכל זאת מדובר בבת אולפנה, ילדה ערכית, אחראית, מדריכה בסניף. אבל שירות לאומי בבית

אישה מתפללת

התחלה מבראשית

היא הייתה בת 30 כשהכירה אותו. אם חד-הורית שניסתה לשרוד. היא הרגישה בודדה, והוא הרעיף עליה תשומת לב, אהבה וכסף רב שהייתה זקוקה לו. היא לא חשבה על ההבדלים ביניהם, בין

חילוץ מעזה

גלית פופוק, בת להורים מצפון הארץ, הכירה ערבי, התאסלמה והתחתנה איתו, ונולדו להם שישה ילדים. לאחר שנתיים של נישואים הם עברו להתגורר עם ילדיהם בעזה, בשכונת בית להייא. המעבר לעזה

דמעות של אושר

"אני מאחלת לכם שהדמעות האלה יהפכו לדמעות של שמחה, ועוד נרקוד בחתונה שלה", אמרתי להורים של הנערה שהגיע לדירה של להב"ה. ההורים, מלאי עצב, התקשו לראות נקודה של אור מעבר

בחורה בוכה

"ואני אנה אוליך את חרפתי"

את יעל הכרתי לפני חודשים מספר כאשר פנתה אלינו ללהב"ה. יעל צעירה טובה וערכית. באמת הופתעתי שנערה כמוה יוצאת עם גוי. יעל למדה באולפנה מצוינת ועשתה שירות לאומי בארגון שמקרב

גלילה למעלה